ילקוט שמעוני/ישעיהו/רמז תיד
והיה כי ירעב והתקצף, שנו רבותינו עו"א מבטל אלילים שלו ושל חביור, כיצד מבטלה קוטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה בפניה אע"פ שלא חסרה בטלה, רקק בפניה השתין בפניה גררה זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטלה, מנא הני מילי אמר חזקיה דאמר קרא והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלקיו ופנה למעלה, וכתיב ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה. זש"ה לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב אמר הקב"ה לישראל לא תנהגו בי כמו שעו"א נוהגים באלקיהם, עובדי אלילים כשהטובה באה אליהם הם מכבדין את אלקיהם שנאמר על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו, וכשפורענות בא עליהם הם מקללין את אלקיהם שנאמר והיה כי ירעב והתקצף, אבל אתם הבאתי עליכם את הטובה תתנו הודייה, הבאתי עליכם את היסורים תתנו הודייה, וכן דוד הוא אומר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, וכן איוב אומר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, ומה אשתו אומרת לו עודך מחזיק בתומתך וגו', ומהו אומר לה כדבר אחת הנבלות תדברי, אנדי דור (הפלגה) [המבול] שהיו כעורים בטובה וכשבאת עליהם הפורענות היו מקבלים אותה בעל כרחה ואנו שאנוו נאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות וזהו שאמר לה כדבר אחת ההנבלות תדברי:
כי לא מועף לאשר מוצק לה, א"א יוחנן כל המציק לישראל אינו עיף, וכה"א היו צריה לכאש כל המיצר לישראל נעשה ראש כו' (כתיב במלכים/רמז רל"ז):
כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, כיצד גלו ר' אלעזר אומר שבט ראובן וגד גלו תחלה, ור' שמואל בר נחמני אמר שבט זבולון ונפתלי גלו תחלה שנאמר כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי, ומה מקיים ר' אלעזר קרא דר' שמואל לומר כשם שגלו ראובן וגד כן גלו שבט זבולן ונפתלי. והאחרון הכביד ר' אבא הר כהנא אמר הממם כבמכבד שנאמר וטאטאתיה במטאטא השמד. לא נפל עליה גורל אמר הקב"ה בשעה שהפלתי קלסים על ובדי אלילים להגלותם לא גלו ואתם גליתם:
העם ההולכים בחשך ראו אור גדול. מדבר בדורו של מרדכי שאין לך שעת אפלה יותר משהיתה להם לישראל בשושן הבירה שנגזר עליהם להשמיד וגו'. ראו אור גדול שצמחה להם גאולה וגואל זה מרדכי, מה כתיב ביה ליהודים היתה אורה ושמחה: