ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז שלה
פתח ה' וגו', ר' פנחס בש"א אושעיא אע"ג דכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת ולא ממלאכת רשעים וצדיקים אלא פול עם אלו ופועל עם אלו מראה לאלו מעין דיגמטורי שלהם ולאו מעין דיגמטורי שלהם. ומנין שפורענותם של רשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה' את אוצרו ויצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לה', ומנין שמתן שכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך:
כוס זהב בבל ביד ה' מה דרכו של זהב לאחר שנשבר יש לו רפואה כך כשתפסוק הפורענות מן העו"א עתידה לחזור להם, וכשמגעת אצל ישראל מהו אומר ושתית אותה ומצות ואת חרשיה תגרמי, מה דרכו של חרס לאחר שנשבר אין לו תקנה כך כשתפסוק הפורענות מישראל אין עתידה לחזור להם:
רפאנו את בבל ולא נרפתה. א"ר עזריה רפאנו את בבל בדור אנוש ולא נרפתה בדור המבול, עזבוה בדור הפלגה, ונלך איש לארצו ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך למה כי נגע אל השמים משפטה. שנו רבותינו נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה. מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים מאן נינהו שמעיה ואבטליון, מבני בניו של המן מלמדי תיינוקות בבני ברק, אף מבני בניו של אותו רשע בקש הקב"ה להכניס תחת כנפי השכינה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניסהו תחת כנפי השכינה, והיינו דכתיב רפאנו את בבל ולא נרפתה, עולא אמר זה נבוכדנאצרר, ר' שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל ותרגומא צנייתא דבבל:
שכנת על מים רבים רבת אוצרות. א"ר אושעיא מי גרם לבבל שיתרבו אוצריה מים רבים ששוכנת עליהם, אמר רב עתירא בבל דחצדא בלא מטרא:
ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ זו בלשאצר, בשנה השמועה זו של בבל שנאמר והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמרה ואחר כך בשנה השמועה מה שנאמר כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה:
בשנו כי שמענו חרפה, זה שבעה עשר בתמוז. כסתה כלמה פנינו זה תשעה באב. כי באו זרים על מקדשי בית ה' זה חרבן ראשון ושני. וכיון שחטאו גלו וכיון שגלו ירמיה מקונן עליהם איכה:
בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו (כתוב בסוף מלכים):