ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז רפה
אל יתהלל חכם. וכתיב כי לא לקלים המרוץ זה עשאהל שהיה צד את הצבי ברגליו ברוב מרוצה והיה מהלך על ראשי השבלים בשדה ולא היה משבר את הקנים כיון שנפלה שעתו הכהו אבנר בחנית ולא היה בו כח לרוץ, הוי ולא לקלים המרוץ. ולא לגבורים המלחמה זה אבהר, אמרו עליו שהיה בטוח בכחו ואומר אלולי היה לארץ מקום לאחוז בו הייתי מזעזעה והיה כל מחנה ישראל שרוי (י) בין שני ארכבותיו וכיון שנפלה שעתו הכהו יואב בן צרויה, באותה שעה תפש באבהר וכפתו בידו כפקעת של שתי, מיד עמדו כל ישראל לפניו ואמרו לו אדוננו אם אתה הורגו מיד נשארנו כיתומים אשר אין להם אב ויבואו הפלשתים ויבוזו את נשינו ואת כל אשר לנו. א"ל ומה אעשה שכבה את נרי, אמרו ליה תדון עמו לפני דיין האמת השליך אותו מידו ונפל זה חי וזה מת. ולא לחכמים לחם זה שלמה כשדחפו אשמדאי ממלכותו היה מבקש לחם והיה אומר להם אני קהלת הייתי מלך והיו בני אדם מלעיגים עליו. (יא) ולא לנבונים עושר זה קרח:
תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר שילוח היה מקלח מים בכאיסר צוה המלך והרחיבוהו כדי שיתרבו מימיו ונתמעטו חזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים לקיים מה שנאמר אל יתהלל חכם בחכמתו:
על מצרים ועל יהודה. זש"ה ונפקדתי על כל מות בערלה, מהו מול [בערלה] שהיו מולים ומשכו להם ערלה, וכלהו בענין אחד שנאמר על מצרים ועל יהודה ועל אדום ועל בני עמון ועל מואב ועל כל קצוצי פאה. על מצרים שהיו מולין בימי יוסף וכשמת יוסף משכו להם ערלה שנאמר כי בנים זרים ילדו. ועל יהודה זה יהויקים מלך יהודה. ועל אדום זה עשו. ועל בני עמון וגו' (יב) אלו שילדו בנות לוט. ועל כל קצוצי פאה אלו הישמעאלים. אמר הקב"ה מצרים מה עשיתי להם ונער פרעה וחילו. יהויקים הגליתי אותו. עשו נבעו מצפוניו. לכלם נתתי קרטקי שמשכו להם ערלה. אתם לא תעשו כמעשיהם אלא חמולו והסירו ערלת לבבכם וערלת בשרכם, ומה שכר אני נותן לכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם. כי כל הגוים ערלים. ראב"ע אומר מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים שנאמר כי כל הגוים ערילים, ר' ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, ר' יוסי הגלילי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת חמורה שחייבים עליה כרת, ריב"ק אומר גדולה מילה שלא נתלה זכות למשה מלא שעה אלא בזכות המילה שנאמר ויהי בדרך במלון, ר' נחמיה אומר גדולה מיללה שהיא דוחה את הנגעים, רבי אומר גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו:
כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו. בימי ירמיה בקשו ישראל לבא למדת אסטרולוגיא ולא הניחם הקב"ה דכתיב ומאותות השמים אל תחתו כבר בקש אברהם אביכם לבא למדה זו ולא הנחתי אותו, דכתיב ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא מלמד שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע, שאין הבטה אלא מלמעלה למטה שנאמר הבט משמים וראה, א"ל עד דסדלך ברגלך דרוך כוכבא, כל מי שנתון למטה מהם מתירא מהם אבל אתה נתון למעלה מהם דיישם. רבי נהוראי אומר גזרת מלך היא כשישראל חווטאים ואין מעברין את השנה כראוי בשעה ששלהבת חמה מגעת ללבנה בלילה מעלות ששים עובר בתוכו ומכהה אורו הקב"ה עושה ברחמיו ומכהה את הלבנה וגונז אחד מן הסנהדרין, וכשישראל עושים רצונו ומעברין את השנה כראוי הקב"ה עושה ברחמיו ומכהה את החמה ומשלח רוגזו לעו"א שנאמר אאל דרך הגוים אל תלמדו. אמר רבי יוחנן מנין שאין מזל לישראל שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו (ומחקות) [ומאותות] השמים אל תחתו וגו' עו"א יחתו ואין ישראל יחתו. שנו רבותינו בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל באי עולם, משל למלך ב"ו שעשה סעודה לעבדיו והניח פגם לפניהם כעס המלך ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחשך, היה ר"מ אומר בזמן שמאורות לוקים סימן רע לשונאיהם של ישרלא מפני שמלומדים במכות הם, לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו מי דואג מי שרגיל ללקות בכל יום הוא דואג. תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי אלילים, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונים ללבנה, עובדי אלילים לחמה, לוקח במזרח סימן רע ליושבי מזרח, לוקה מבמערב סימן רע ליושבי מערב, באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כלו, פניו דומות לדם חרב בא לעולם, לשק חצי רעב באים לעולם, לזה ולזה רעב באה לעולם, לקה בכניסתו פורענות שוהא לבא, ביציאתו פורענות ממהרת לבא, וי"א חלוף הדברים. ואין אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ובסזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין מתיראים מכל אלו שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו וגו' העו"א יחתו ואין ישראל יחתו. תנו רבנן על ארבעה דברים חמה לוקה, על אב בית דין שמת ולא נספד כהלה, ועל נערה מאורסה שצעקהה ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד, ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקים, על כותבי פלסתר, ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל, ועל קוצצי אילנות טובות:
מי לא יראך מלך הגוים, א"ל הקב"ה לירמיה אתה קורא אותי מלך הגוים ומלכיהון דישראל לית אנא, א"ל רבון העולמים לפום מה דאמרת לי נביא לגוים נתתיך אף אנא קרי לך מלך הגוים. כי לך יאתה מלכותך יאי לך, וכה"א ה' מלך גאות לבש, אמר ר' חנינא יש לך אדם שהוא נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו, לבושו נאה לו ואין הוא נאה ללבושו, והקב"ה הוא נאה ללבושו ולבושו נאה לו:
ובאחת יבערו ויכסלו. א"ל רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב ובאחת יבערו ויכסלו, א"ל הכי א"ר יוחנן אחת היא שמבערת רשעים לגיהנם ומאי ניהו ע"א. כתיב הכא מוסר הבלים עץ הוא, וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים: