ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז רפא
חץ שחוט לשונם מרמה דבר. א"ר חמא בר חנינא לפי שנאמר מות וחיים ביד לשון, אי מה יד אינו ממית אלא בסמוך לו אף לשון אינו ממית אלא בסמוך לו, תלמוד לומר חץ שחוט לשונם, אי מה חץ ארבעים וחמשים אמה אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה, ת"ל שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, וכי מאחר דכתיב שתו בשמים פיהם, חץ שחוט למה לי, לומר דקטיל כחץ, וכי מאחר דכתיב חץ שחוט, מות וחיים ביד לשון למה לי, לכדרבה דאמר רבה דבעי חיי בלישניה דבעי מות בלישניה (כתוב ברמז תשס"ח וברמז תת"א):
על ההרים אשא בכי ונהי. על ההרים שנעשו כמדבר אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה וגו' עד ולא שמעו קול מקנה שהיו מקנאים בעבודת אלילים להקב"ה. מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו, אמר רבי נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה שנארמ מעוף השמים ועד בהמה בהמ"ה בגימטריא המשין ותרתין הוו, א"ר יעקב א"ר יוחנן כלם חזרו חוץ מקוליים האיספנין דאמר רב הני מרדי דבבל הדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק:
על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר. על נאות יעקב שנעשו כמדבר לא שמעו לא לקול דברי תורה ולא לקול דברי נבואה אלא מקנה שהיו מקניאים בעבודת אלילים, כמד"א יקניאהו בזרים לפיכך מעוף השמים ועד בהמה נדרו הלכו, א"ר יודן שבע שנים נתקיים עליה גפרית ומלח משום והגביר ברית לרבים שבוע אחד, כותיים שבה מה היו עושים זורעים כאן והיא נשרפת זורעים כאן והיא נשרפת, מעשה באדם אחדד שהיה חורש בבקעת נטופה כבש ידיה על פדניה וסליק עפרא יקידא ואוקיד דרעיה. עד היכן נבואתו של ירמיה קיימת, ר' יעקב בר אבין ור' אלעזר בר יהודה, חד אמר (ח) עד מורה ישראל יקבצנו, חד אמר עד ויש תקוה לאחריתך, א"ר זעירא בא וראה כמה חצופה ארץ ישראל שעדין עושה פירות, ר' חנניה ור' יהושע בן לוי, חד אמר מפני שמובלין אותה, וחד אמר מפני שמהפכין עפרה, אמר רבי קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל נטעו תמרים בבבל מפני שהמתיקה מרגלת הלשון לתורה, א"ר חנינא בריה דר' אבהו שבע מאות מיני דגים טהורים ושמונה מאות חגבים טהורים ולעוף אין מספר גלו עם ישראל לבבל. דגים היאך גלו ר' הונא בשם ר' יוסי אמר דרך תהום גלו ודרך תהום חזרו וכלם חזרו חוץ מדג אחד ששמו שבוטא ולעתיד לבא הכל חוזרים שנאמר והארץ הנשמה תעבד:
כי קול נהי נשמע מציון. א"ר יצחק מאי נשמע וכי יש אבנים בוכות או עצים בוכים, אלא מאי קול נהי נשמע מציון ממי שמשרה שכינתו בציון. איך שדדנו, איך הוה לנא מבזוזים:
בושנו מאד כי עזבנו ארץ, זו ארץ ישראל דכתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. כי השליכו משכנותינו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ד"א בשנו מאד כי עזבנו ארץ זה בית המקדש (ט) דא"ר הונא ומחיק הארץ ועד העזרה התחתונה שתי אמות, כי בשליכו משכנותינו זה חרבן ראשון וחרבן שני. מאדם עד בהמה ועד עוף השמים נדדו הלכו, ר' יודן אמר משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה כעס המלך על בנו והרגו, אמר המלך כלום הוציא את בנו לתרבות רעה אלא זה, בני אבד וזה קיים, לפיכך מאדם ועד בהמה, א"ר פנחס משל למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה וסיירה וכיירה, כעס על בנו והרגו, מה עשה המלך נכנס לתוך החופה והתחיל משבר בקנים ומפציע בחציאות ומקרע בכוליות, אמר המלך כלום עשיתי אלא בשביל בני בני אבד וזו קיימת לפיכך מאדם עד בהמה, וכן אתה מוצא בדור המבול וימח את כל היקום אשר על פני האדמה:
מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה'. דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי, היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה א"ר יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה: