ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז רעח
בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה. אמר עולא עמון ומואב תרי שבבי בישי דירושלים הווו כיון דשמעינהו לנביאי דקא מנבאי לחרבנא דירושלים שלחו ליה לנבוכדנאצר תא איתא, שלח להו מסתפינא דיעבדו ביי כדעבדו בקמאי, שלחו ליה אין האיש בביתו ואין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה, שלח להו בקרבא הוא ואתי, שלחו ליה הלך בדרך מרחוק, שלח להו איכא צדיקי דיבעון רחמי ומייתו ליה, שלחו ליה צרור הכסף לקח בידו, שלח להו מטא זמנא דייתי, שלחו ליה כבר קבע להו זמן ליום הכסא יבא ביתו, ואין כסא אלא זמן שנאמר בכסא ליום חגנו, שלח להו סתוא הוא ולא מצינא דאתי מתגלא וממטרא, שלחו ליה תא איתא אשינא דטורי שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון, שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה, שלחו ליה קברות שלהם מעולות מפלטין שלך שנאמר בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה. א"ר נתן סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו מת ולא נספד ולא נקבר אכלו חיה או שירדו גשמים עליו סימן טוב הוא לו שנאמר בעת ההיא וגו' יוציאו וגו':
ונבחר מות מחיים. א"ל רבא לרבה בר מדי כתיב לא יספדו ולא יקברו וכתיב ונבחר מות מחיים, א"ל נבחר להם מות לרשעים שלא יחיו בעולם הזה ויחטאו ויפלו בגינהם לעתיד לבא: