ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז רסו
ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו במדבר וגו'. זהו מדבר שור שנאמר ויצאו אל מדבר שור והוא מדבר כוב. אמרו עליו על מדבר כוב שהוא שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה וכלו מלא נחשים ועקרבים שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב. ואומר משא מדבר נגב בארץ צרה וצוקה אפעה אין זה אפעה אלא עכם, אמרו שעכס זה רואה צל עוף פורח באויר מיד מת וכשהוא רואה העוף ומתחבר אל צלו נושר אברים אברים, ואעפ"כ ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו וגו', מהו צלמות מקום צל ועמו מות. א"ר אבא דבר זה הסיח לי רבינו הגדול אדם אחד היה בארץ ישראל והיו קודים אותו מרוטה, אמרו פעם אחחת עלה ללקט עצים בראש ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראאהו מיד נפלו שערות ראשו ולא צמו בו שער עד יום מותו והיו קורים אותו מרוטה:
בארץ (אשר) לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם. א"ר יוסי בר חנינא וכי מאחר שלא עבר היאך ישב, אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון ישוב נתישבה וכל ארץ שלא גזר עליה ישוב לא נתישבה:
כי עברו איי כתיים וראו. תנא כתיים ובדים למים וקדריים עובדים לאש ואע"פ שיודעים שמים מכבים את האש לא המירו את כבודם ועמי המיר כבודו בלא יועיל:
כי שתים רעות עשה עמי, אמר ליה רב נחמן לרב יצחק תרתי הוא דעבוד עשרים וארבע שביק להו, הכי קאמר אחת היא ששקולה כשתים ומאי ניהו עבודת אלילים דאמר מר אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע. ההמיר גוי אלהים (כתוב ברמז מ"ט):
כי אם תכבסי בנתר, א"ר יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין, וגזר דין דצבור מי נקרע והכתיב כבסי מרעה לבך ירושלים ללמען תושעי, וכתיב כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני, מאי לאו כאן קודם גזר דין כאן לאחרר גזר דין, לא אידי ואידי לאחר גזר דין הא בגזר דין שיש בו שבועה הא בגזר דין שאין בו שבועה, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי וכו' (כתוב ברמז צ'):
פרא למוד מדבר. אמר הקב"ה לישראל בני כך חשבתי שתהיו חירות מן המלכיות כדרך שערוד זה גדל במדבר ואין אימת מלכות עליו, אבל אתם לא בקשתם זה אלא באות נפשה שאפה רוח, ואין רוח אלא מלכות שנאמר וארו ארבע רוחי שמיא מדגיחן לימא:
מנעי רגלך מיחף. מנע עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחף, וגרונך מצמאה ולשונך מדברים בטלים כדי שלא תבא גרונך לידי צמאון, מכאן לנעילת הסנדל ביום הכפורים שאסור משום ענוי. למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי. אמר ליה רבה לרב מרי מנא הא מילתא דאמרו רבנן בהדי הוצא לקי כרבא, דכתיב למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי, אמר לו את אמרת לי מהתם ואנא אמינא מהכא עד אנה מאנתם:
לשוא הכיתי את בניכם, ר' יהודה הנשיא אומר בעון בטול תורה בניו של אדם מתים כשהם קטנים שנאמר לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו, ר' נתן אומר בעון נדרים בניו של אדם מתים כשהם קטנים שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא וגו', אלו הם מעשה ידידו של אדם בניו ובנותיו: