ילקוט שמעוני/ירמיהו/רמז ערה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שוטטו בחוצות ירושלים. אמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וגו' אם יש עושה משפט מבקש אמונה, איני והא א"ר קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמונה שנאמר כי יתפוש איש באחיו וגו' שמלה לכה קציין תהיה לנו דברים שמתכסין בהם כשמלה יש תחת ידך והמכשלה הזאת דברים שאין בני אדם עומדים עליהם אלא אם כן נכשלים בהם יש תחת ידך קצין תהיה לנו, ישא ביום ההוא אמר אין ישא אלא לשון שבועה שנאמר לא תשא את שם. לא אהיה לחובש לא אהיה מחובשי בית המדרש, ובביתי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא, וממאי דילמא שאני התם דאי אמר להו גמירנא אמרי ליה תא אימא, הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש כלל כלל, לא קשיא הא בדברי תורה והא במשא ומתן:

אשפתו בקבר פתוח, רב ושמואל ואמרי לה רב אמר ורב אסי חד אמר בשעה שזורקים חצים עושים אשפתות של חללים, שמא תאמר מפני שאומנין בקרב ת"ל כלם גבורים, וחד אמר בשעה שעושים צרכיהם עושים אשפתות של זבל, ושמא תאמר חולי מעים הם ת"ל כלם גברוים, אמר רב מרי ש"מ האי מאן דנפיש זיבליה חולי מעים הוא, למאי נפקא מינא למטרח על נפשיה:

ואכל קצירך (כתוב ברמז קנ"ה):

אוי לנו כי פנה היום (כתוב ברמז רנ"ז):

חמס ושוד ישמע בה. אמר רבי אבהו שלשה הם אין הפרגוד ננעל בפניהם, ואלו הם, אונאה, וגזג, וע"א, אונאה דכתיב ובידו אנך, גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד, ע"א דכתיב העם המכעיסים אותי על פני תמיד:

הנה ערלה אזנם. רבי עקיבא אומר אמר אברהם ארבע ערלות הם, נאמר ערלה באזן הנה ערלה אזנם, ונאמר ערלה בפה הן אני ערל שפתים, ונאמר ערלה בלב וכל ישראל ערלי לב, וכתיב התהלך לפני והיה תמים, מהיכן ימול ויהיה תמים הוי אומר זה ערלת הגוף:

הובישו כי תועבה עשו, מגיד שהבושה מביאה לידי יראת חטא, ואומר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבתלתי תחטאו זו הבושה. סימן טוב באדם שהוא ביישן שנאמר לבלתי תחטאו שהבושה מביאה לידי יראת חטא:

אמר עולא לא חרבה ירושלים אלא שלא היה להם בושת פנים זה מזה שנאמר הובישו כי תועבה עשו:

שלשה סימנים יש באומה זו ביישנים רחמנים וגומלי חסדים(כתוב ברמז קנ"ה):

עמדו על (שפיים) [דרכים] וראו כ(כתוב ברמז ל"ה):

בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר, אמר ריש לקיש מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה, צפנת שהכל היו צופים ביופיה, בת פניאל בתו של כהן גדול ששמש לפני ולפנים, שנתעלל בה שבאי כל הלילה כולה, למחר הלבישה שבעה חלוקות והוציאה לשוק למוכרה, בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר ליה הראני את יפיה, אמר לו ריקה אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיפיה בכל העולם כלו, אעפ"כ הפשיטה ששה חלוקות שביעי קרעתו ונפלשה באפר, אמרה לפניו רבש"ע אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגדול לא חסת, ועליה ירמיה מקונן בת עמי חגרי שק והפלשי באפר וגו' כי פתאום יבא השודד עלינו, עליך לא נאמר אלא עליהנו כביכול עלי ועליך:

ואתה אל תתפלל בעד העם זהזה (כתוב ברמז קנ"ח):

הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים. מהו כונים שהיו עובדים למלכת השמים וזו היא הכוכבת שכל מי שהיה לו בית טרקלין היה חופר בתוך ביתו (ז) כוי קטנה והיו מכונים אותו כנגד המזרח שכשתעלה הכוכבת יעמוד וישתחוה לה, אמר להם הקב"ה החלפתם מעשה אבותיכם, אברהם נטל את האש ואת המאכלת להקריב את יצחק בנו, ויצחק היה טעון עצים לישרף לפני, ושרה לשה ועשתה עוגות למלאכים, ואתם החלפתם לע"א הבנים מלקטים עצמים והאבות מבערים את האש וגו':