ילקוט שמעוני/יחזקאל/רמז שעד
מה הצאן מתפרדת והרועה מכנסה אף ישראל במדבר מתנחמים ובוכים ומתרעמים בכל שעה שנאמר כמה ימרוהו במדבר, ואעפ"כ לא נסתלקה מהם שכינה אלא שנאמר כמה ימרוהו במדבר, ואעפ"כ לא נסתלקה מהם שכינה אלא נהגם כצאן שנאמר ויסע כצאן עמו. ד"א למה כצאן מה הצאן משברת את האילנות ואעפ"כ אין בעליה מקפידין עליה אף הקב"ה כן. אם צאן למה אדם ואם אדם למה צאן, אמר ר' יוחנן צאן לעונשים ואדם למתן שכר אם הם חיבים נוהג בהם כצאן כדי שלא יענשו ואם עשו מצות נוהג בהם כאדם ליתן להם שכר. ד"א כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום ובלילה מפני הזאנים, כך היה הקב"ה זהיר בישראל דכתיב לא ימיש עמוד הענן יומם, וכן לעתיד לבא וסוכה תהיה לצל יומם, וכתיב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן:
אם לא דם שנאת ודם ירדפך. ועשו היה שונא את הדם ר' לוי בש"ר חמא בר חנינא זה דם המילה, ר' לוי בש"ר שמואל בר נחמני דם הבכורה וקרבנות, ורבנן אמרין שנאת דם אדם בגופו:
ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו. מה ראו לומר קבוץ גליות אחר מברך השנים דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל:
ושמעתי שאין ממנים זקנים בחוצה לארץ, א"ר לוי ולא מקרא מלא הוא בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, הא כל ישיבה שלך לא יהא אלא על אדמתם:
כטומאת הנדה היתה דרכם לפני, מה נדה זו מטמאה ומטהרה כך עתיד הקב"ה לטהר את ישראל שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. ד"א כטומאת הנדה ולא כטומאת המת מת בבית אין כהן גדול נכנס לשם אבל נדה נכנס עמה בבית ויושב עמה על האצטבא (טו) ובלבד שלא תהא מנדנדת, כך אלו נמשלו ישראל לטומאת מת אתה אומר אין השכינה חוזרת עליהם לעולם אבל בנדה כשם שהכהן עמה בבית ואינו חושש כך השכינה שורה על ישראל אע"פ שהם טמאים, שנאמר השכן אתם בתוך טומאתם:
ויבוא אל הגוים אשר באו שם (ברמז י). ויבוא אל הגוים לא היה קרא צריך למימר אלא ויבאו כביכול את מוצא בשעה שגלו ישראל לבין העו"א היה הקב"ה מחזר על פתחיהן לשמוע מה אומרים ומה היו אומרים אלהיהם של אומה הוא פרע מפרעה מסיסרא ומסנחריב ומכיוצא בהם וחוזרים ואומרים ולעולם כביכול הזקינו הדברים, ומה היו אומרים אם עם ה' אלה למה מארצו יצאו (ברמז רס"ה):
וזרקתי עליכם מים טהורים. א"ר עקיבא אשריכם ישראל מי מטהר אתכם ולפפני מי אתם מיטהרים אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל: