ילקוט שמעוני/יהושע/רמז כח
ורבי יהודה ואמר כשבאו המלאכים לאברהם רץ להביא בן בקר ורץ בן בקר למערת המכפלה ונכנס אחריו וראה אדם וחוה שוכבים על מטותיהם ונרות דולקים עליהם וריח טוב כריח ניחוח לפיכך חמדה לאחוזת קבר. אמר לבני יבוס לקנות מהם בממכר זהב ובמכתב עולם, וכי יבוסים היו והלא חתיים היו אלא על שם העיר נקראו, ולא קבלו עליהם, אמרו יודעים אנו שעתיד הקב"ה ליתן לזרעך את כל הארצות האלה כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש מעיר יבוסי וכרת עמהם ברית ואחר כך קנה מהם מערת המכפלה. מה עשו אנשי יבוס עשו צלמי נחשת וכתבו עליהם ברית השבועה והעמידו אותם ברחוב העיר וכשבאו ישראל לארץ רצו ליכנס לעיר ולא היו יכולים מפני הברית שנאמר ואת היבוסי יושב ירושלים וגו', והמלך דוד רצה ליכנס ולא הניחוהו שנאמר (ויאמרו אנשי יבוס) [ויאמר לדוד לאמר] לא תבא הנה. אותה שבועה ראה דוד וחזר לאחוריו שנאמר וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד. אמרו אין אנו מניחין אותך ליכנס עד שתסיר את הצלמים הללו שכתוב עליהם שבועת אברהם שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים, וכמו שנאמר עור ופסח לא יבא (בית ה') [אל הבית] חס ושלום עורים ופסחים באו למקדש אלא אלו הצלמים שנאמר עינים להם ולא יראו, שנואי נפש דוד שהיה דוד שונא עוברדי ע"ז. אמר דוד כל מי שיעלה בראשונה (יד) ויסיר את הצלמים הללו יהיה לראש ועלה יואב בן צרויה והיה ראש. ואח"כ קנה את עיר היבוסי בממכר עולם שנאמר ויתן דוד לארנן וגו':
תאנת שילה. רבי חמא בר חנינא אומר שכל הרואה שילה מתאנח על אכילת קדשים. אמר רבי אבהו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, עין שלא רצתה ליהנות במה שאינה שלה תזכה ותאכל במלא עין שלה: