ילקוט שמעוני/זכריה/רמז תקעח
וה' אלהים בשופר יתקע. א"ר יודן אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות נסבכים בצרות וכופם ליגאל בקרנו של איל שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע. א"ר חנינא בר יצחק כל ימות השנה ישראל נאחזים בעברות ונסבכין בצרות, ובראש השנה הם נוטלים שופר ותוקעים בו ונזכרים לפני הקב"ה והוא מוחל להם. וסופן להגאל בקרנו של איל שנאמר ה' אלהים בשופר יתקע. ר' אבא בריה דרב פפי ר' יהושע דסכניין בש"ר יהושע בן לוי לפי שהיה אברהם רואה את האיל נותש מחורש זה ונסבך בחורש אחר, א"ל הקב"ה כך עתידין בניך להסתבך במלכיות מבבל למדי ממדי ליון מיון לאדום, וסופן להגאל בקרניו של איל שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע. לפי שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, אבל איני יודע מי יתקע ת"ל וה' אלהים בשופר יתקע, אבל איני יודע מאין הוא תוקע ת"ל קול שאון מעיר קול מהיכל. וה' אלהים בשופר יתקע. מה שופר של הקב"ה שלם אף שופר של ר"ה שלם, למה שבר"ה הם נגאלים ממלאך המות, והיינו דתנן נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול:
ומלאו כמזרק כזויות מזבח. א"ר כהנא אבנים של קרנות מזבח חלולות היו שנאמר ומלאו כמזרק כזויות מזבח, והא כתיב מזבח אבנים שלמות, דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה:
ותירוש ינובב בתולות. א"ר הונא בירה דרב יהושע כל הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה מפקחת שנאמר ותירוש ינובב בתולת, [כתיב נבוב לוחות] מתרגמינן חליל לוחין:
שאלו מה' מטר. אמר ר"ל מנין למטר שהוא בשביל יחיד שנאמר שאלוו מה' מטר בעת מלקוש ה' עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם, יכול לכל ת"ל לאיש, אי לאיש יכול לכל שדותיו ת"ל בשדה, אי שדה יכול לכולה. ת"ל עשב, כדרב דניאל בר רב קטינא דהוה ליה ההוא גנתא כל יומא הוה נפיק וסייר ליה ואמר האי משרא בעי מיא והאי משרא לא בעי מיא למחר להאי אתא מטרא ולהאי לא אתא. מאי ה' עושה חזיזים, א"ר יוסי בר חנינא מלמד שכל צדיק וצדיק עושה לו הקב"ה חזיז בפני עצמו, מאי חזיז א"ר יהודה פורחות, מאי פורחות אמר רבא עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא, א"ר יוחנן סימן למטר פורחות. עולא איקלא לפומבדיתא חזא פורחות אמר קומו ניעול דהשתא אתא מיטרא, לסוף לא אתי מטרא אמר כי כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מטרייהו:
כי התרפים דברו און. ומה הם התרפים שוחטים אדם בכור ומולגים את ראשו ומולחים אותו במלח ובבשמים וכותבים על ציץ זהב שם רוח הטומאה ומניחין תחת לשונו ותוחבים אותו בקיר ומדקליקין לפניו נרות והוא מדבר עמהם:
וחלומות השווא ידבר. שמוואל כד הווה חזי חלמא בישא אמר וחלוומות השוא ידברו, וכד הוה חזי חלמא טבא הוה קא מתמה ואמר וחלומות השוא ידברו, והא כתיב בחלום אדבר בו. רבא רמי כתיב וחלומות השוא ידברו, והא כתיב בחלום אדבר בו. רבא רמי כתיב וחלומות השוא ידברו וכתיב בחלום אדבר בו, לא קשיא כאן על ידי שד כאן על ידי מלאך:
ממנו פנה ממנו יתד. תניא היה ר' מאיר אומר הוא עשך ויכוננך כרבא דכולא ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו מלכיו ממנו שריו דכתיב ממנו פנה ממנו יתד:
אשרקה להם ואקצבם. תנא הרחם זו שרקרק, ולמה נקרא שמו רחם. א"ר יוחנן כיון שבאה רחם באו רחמים לעולם. אמר אביי והוא דיתיב אמירי ועביד שרקרק. אמר אביי גמירי אי יתיב על ארעא ועביד שרקרק מיד אתי משיחא כתיב אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים, א"ל רב אידי בר שימי למר בר רב אידי והא ההוא דיתבא ביני כרבא ועביד שרקרק ואתא גלגלא ופסקיה למוחיה, אמר ליה ההוא בדאה הוה:
ועבר בים צרה. א"ר יוחנן זה פסלו של מיכה, תני רבי נתן אומר מגרב לשילה שלשה מילין והיה עשן של מערכה ועשן פסלו של מיכה מעורבבים זה בזה, בקשו מלאכי השרת לדחפו, א"ל הקב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברים ושבים, ועל דבר זה נענשו אנשי פילגש בגבעה א"ל הקב"ה לכבודי לא מחיתם ולכבוד בשר ודם מחיתם, ומפני מה לא מנו את מיכה מפני שפתו מצויה לעוברים ושבים:
פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארויך. ת"ר ארבעים שנה לפני חרבן הבית לא היה גורל עולה בימין אלא בשמאל, ולא היה לשון של זהורית מלבין אלא מאדים, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן עד שגער בהן ריב"ז א"ל היכל היכלל מפני מה אתה מבעית את עצמך יודע אני שסופך ליחרב וכבר נתנבא זכריה בן עדו פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך, א"ר יצחק בן טבלאי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל:
הילל ברוש כי נפל ארז זה בית המקדש שנאמר ותאכל אש בארזיך. אשר אדירים שודדו זה אברהם יצחק ויעקב וי"ב שבטים שהיו בוכים וסופדים. הילילו אלוני בשן זה משה אהרן ומרים. כי ירד יער הבציר זה בית קדש הקדשים. קול יללת הרועים כי שודדה אדרתם זה דוד ושלמה. קול שאגת כפירים כי שודד גאון הירדן (א) זה אליהו ואלישע:
ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, א"ר אושעיא אלו ת"ח שאב"י שמנעימים זה לזה בהלכה, חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה. ויאמר אלה שני בני היצהר א"ר יצחק אלו תלמידי חכמים שנוחים זה לזה בהלכה כשמן, ושנים זיתים עליה אלו תלמידי חכמים שבבל שמרירין זה לזה בהלכה כזית:
ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר אלא שבטלו מתנות טובות שנתנו לישראל על ידם בירח אחד. א"ר יוסי בר' יהודה שלשה פרנסים טובים נתנו לישראל ושלשה מתנות טובות נתנו על ידם, ואלו הם מן ובאר ועמוד ענן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן ומן בזכות משה מתה מרים בטלה הבאר שנארמ ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה, וחזרה בזכות משה וארהן, מת ארהן בטל עמוד ענן שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן, וא"ר אבהו אל תקרי ויראו אלא ויראו חזרו שתיהן בזכות משה, מת משה בטלו שלשתם והיינו דכתיב ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. ולעתיד לבא עתידים לחזור שלשתם שנאמר לא ירעבו זה המן, ולא יצמאו זה הבאר, ולא יכם שרב ושמש זה עמוד הענן, ועל מבועי מים ינהלם מבוע לא נאמר אלא מבועי, לעתיד לבא עתידין לצאת לישראל שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטים. ד"א ואכחיד את שלשת הרועים זה רבי ואנטונינוס וקרבון מלך פרסי שמתו בירח אחד וקראו עליהם ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וגו':
ואומר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף. א"ר יהודה אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים בהם, רבא אמר אלו שלשים מצות שקבלו בני נח ולא קיימו מהם אלא שלש, אחת שאין כותבין כתובה לזכרים, ושאין שוקלין בשר המת במקולין, ואחת שמכבדין את התורה:
ויוצר רוח אדם בקרבו. נשמתו של אדם צרורה בקרבו שאלמלא כן כיון שהיתה הצרה באה היה שומטה ומשליכה, וייצר ה' אלהים את האדם שני יצריים יצר טוב ויצר רע, אבל בהמה יצר אחד יש לה, שאלו היה בבהמה שני יצרים כיון שהיתה רואה את הסכין ביד האדם לשחטה היתה מפחדת ומתה מיד:
הנה אנכי שם את ירושלים סף רעל. מהו סף רעל דהוא עתיד להשקות את העמים כוס התרעלה של דם, ואין סף רעל אלא דם שנאמר ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף, ושלשה פעמים גוג ומגוג באים על ירושלים ובשלישית הם באים ועולים לירושלים והם הולכים ליהודה ומתיראין מהם שהם גבורים שנאמר וגברתים בה', ומוסרים לכל אחד מבני יהודהה שני גבורים למה כדי שלא יברח (ב) כיון שגוברים בני יהודה עולים [עמהם] ומגיעים לירושלים ומתפללים בלבם ואומרים נפול בידם ולא הם בידינו, ולמה הם מתפללים בלבם שמתיראים הם להשמיע קולם, הה"ד ואמרו אלופי יהודה בלבם, אומר להם הקב"ה בתמימות באתם חייכם שהתמימות עולה לכם שנאמר תומת ישרים תנחם, באותה שעה הקב"ה נותן לבני יהודה גבורה והם שולפים כלי הזיין שלהם ומכים לאותם האנשים שמימינם ומשמאלם והורגים אותם: