ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרפב
תניא בבכור נאמר לא תפדה ונמכר. במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום, מנא הני מילי [אמר רב חיננא] אמר רב נאמר לא יגאל במעשר ונאמר לא יגאל בחרמים, מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו. א"ל רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהושע מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לחרמים שכן חלין על הכל לאיי אפנויי מפנה, לא יאמר לא יגאל בחרמים ויגמר ממעשר, מה מעשר קדוש ואינו נגאל אף חרמים קדושין ואינן נגאלין. לא יגאל דכתב רחמנא בחרמים למה לי לאפנויי. איכא למיפרך מה למעשר שכן קדוש לפניו ולאחריו, אלא לא יאמר לא יגאל בחרמים ויגמר מבכור, מה בכור קדוש ואינו נגאל אף מעשר קדוש ואינו נגאל, לא יגאל דכתב רחמנא גבי מעשר למה לי לאפנויי, ואכתי [במעשר נמי] לא מופנה (דבכור) דאיכא למיפרך כדפרכינן והעברת קרא יתירא הוא, בכור נמי נילף גאולה גאולה מחרמים דמעשר מפנה דבכור לא מופנה, ומאי חזית דלא תפדה דבכור לגופיה ודמעשר לאפנויי, ואימא דמעשר לגופיה ודבכור לאפנויי. דנין גאולה מגאולה, ואין דנין פדיה מגאולה. מאי נפקא מינה הא תנא דבי רבי ישמעאל ושב הכהן וכו'. ולילף בכור העברה העברה ממעשר, דהא מעשר נמי גמר גאולה גאולה מחרמים, מיעט רחמנא גבי חרמים הוא, הוא ולא בכור. ואימא [הוא] ולא מעשר, מעשר גאולה כמותו. רבא אמר לא יגאל דחרמים לא צריכא דאיתנהו היכא אי בי בעלים הקדש נינוה אי בי כהן חולין נינהו, דהא תניא חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם, שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', נתנו לכהן (וכשהם בבית כהן) הרי הן כחולין לכל דבריהם, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה, לא יגאל דכתב רחמנא בחרמים למה לי, אם אינו ענין לחרמים תנהו ענין למעשר, אימא תנהו ענין לבכור, מעשר גאולה כמותו. רב אשי אמר לא יגאל דמעשר לא ימכר הוא, דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש וגו', אימתי עושה תמורה מחיים, אימתי אינו נגאל מחיים, הא לאחר שחיטה נגאלל, הא בעי העמדה והערכה אלא ש"מ לא יגאל לא ימכר הוא. הניחא למאן דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, אלא למאן דאמר לא היו בכלל מאי איכא למימר. אנן הכי קאמרינן מי איכא מידי דמחיים לא מיפרק, לאחר שחיטה דקילא קדושתיה מיפרק, לאחר שחיטה דלא אים למיתפס פדיוניה (לא) מיפרק, אלא ש"מ לא יגאל לא ימכר הוא, וליכתוב רחמנא לא ימכר, אי כתב רחמנא לא ימכר הוה אמינא איזדבוני הוא דלא מיזדבן דקא עביד ביה עובדין דחול (אחול) [אבל] אפרוקי מיפרק דהא קא עיילי דמיו להקדש. להכי כתיב לא יגאל דלא איזדבוני מזדבן ולא איפרוקי מיפרק. מנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר תלמוד לומר יהיה קדש מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר. ר' יוסי הגלילי אומר והעברת מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר. ר' עקיבא אומר (כט) עשר תעשר מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר. רבי אומר אלה המצות מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר, אלה המצות אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אשר צוה ה' את משה כדאי השליח לשולחו. את משה אל בני ישראל כדאי השליח למי שנשתלח אצלן וכדאי מי שנשתלח אצלן לשליח אל בני ישראל (ל) זכות בני ישראל גרמה. בהר סיני מלמד שכולם נאמרו בסיני:
שעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תקנום, והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אלא שכחום וחזרו ויסדום. מנצפ"ך צופים אמרום, והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אלא שכחום וחזרו ויסדום. אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת (מאות) [אלפים] הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, אמרו לו ליהושע שאל אמר להם לא בשמים היא, א"ל לא בשמים היא, א"ל לאלעזר שאל, א"ל אלה המצות [שאין נביא רשאי לחדש דבר מאתה]. אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה לגן עדן, אמר לו ליהושע כל ספיקות שיש לך שאל, א"ל רבי כלום הנחתיך [שעה אחת] והלכתי למקום אחר, לא כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, מיד תשש כחו של (משה) [יהושע] נשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות, בקשו כל ישראל להרגו, א"ל הקדוש ברוך הוא לומר לך אי אפשר, לך והטרד אותם במלחמה שנאמר ויהי אחרי מות משה וגו'. וכתיב בעוד שלשת ימים הכינו לכם צדה, ותנא אף אלף וז' מאות ספיקות של ג"ש ושל קלין וחמורין ושל דקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה, אמר רבי [אבהו] אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו, שנאמר ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר וכתיב וילכדה עתניאל בן קנז:
[כתיב כי פועל אדם ישלם לו, עובדא הוה בחד גברא דהוו ליה תרין בנין, חד עביד מצוון סגיאין, וחד לא עביד מצוה כל עיקר דין דהוה עביד מצוון סגיאין זבין ביתיה וכל מה דהוה ליה בגין מצותא, יומא חד ביום הושענא רבה יהבת ליה איתתיה עשרה פולסין אמרה ליה פוק זבין לבניך כלום מן שוקא, כיון דנפק גו שוקא פגעין ביה גבאי צדקה אמרין הא מארי מצותא, אמרו ליה הב חולקך בהדי מצותא דאנן בעיין למזבן קלוב לחדא יתמתא נסיב אלין פולסין ויהב להון ונתבייש לילך אצל אשתו מה עשה הלך לו לבית הכנסת וחמא תמן מן אלין אתרוגיא דמינוקייא מקלקלי ביום הושענא דתנינן מיד התינוקות שומטין את לולביהם ואוכלין את אתרוגיהם, נסב מנהון ומלי מכונסיה והלך ופרש ביום הגדול, עד שהגיע למדינת הים ארעת שעתא ואשתכח מלכא דחש מעוהי, אמרינן ליה אסותא אלו הוה לך חד אתרוגא מן מה דטעין יהודאי ביומא דהושענא הוית אכיל ומיתסי לשעתא, בעוי בכל מדינתא ובכל אלפא ולא אשכחון, אזלון ואשכחון לההוא גברא דרביעא על שקיה אמרין ליה אית גבך כלום מזבנא אמר להם גבר מסכן אנא ולא אית גבי כלום, פתחון שקיה ואשכחון מלי אתרוגין, אטעוניה ואסקוניה גבי מלכא, ארעת שעתא ואכל מן אלין אתרוגיא ואיתסי, אמר פנון ליה מרצופיה ומלון ליה דינרין, ועבדו ליה כן ואזל לשלום. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום]:
תם ונשלם ספר ויקרא: