ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרעא
זה שאמר הכתוב אם חרוצים ימיו, כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם חרץ ימיו של כל אחד ואחד, שנאמר והיו לאותות ולמעודים, ולמי נתנם לישראל שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו וגו'. מספר חדשיו אתך חקיו עשית [ולא יעבור] אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אם עשיתם חקי אין השטן נוגע בכם, שנאמר מדי עברו יקח אתכם הוי חקיו עשית ולא יעבור. אדם הראשון אלו שמר את התורה ואת הצוה שנתתי לו לא מת, לפיכך כתיב אם בחקתי תלכו אם בחקתי וגו' מלמד שהמקום מתאוה שיהו ישראל עמלים בתורה, וכן הוא אומר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי. ואומר לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים, ואומר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו'. אם בחקתי תלכו יכול אלו המצות. כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי מצות אמורות, הא שאינו אומר אם בחקתי תלכו אלא שיהו ישראל עמלים בתורה, וכן הוא אומר אם לא תשמעו לי. וכן הוא אומר זכור את יום השבת, הרי שמירת הלב אמורה, הא אינו אומר זכור את יום, אלא להיות שונה בפיך. וכן הוא אומר זכור את אשר הקצפת, יכול בלבך, כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת לב אמרוה, הא אינו אומר זכור להיות שונה בפיך, וכן הוא אומר זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים, יכול בלבך, כשהוא אומר השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות הרי שמירת הלב אמורה הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך. וכן הוא אומר זכור את אשר עשה לך עמלך, יכול בלבבך כשהוא אומר לא תשכח הרי שכיחת לב אמורה הא שאינו אומר זכור אלא להיות שונה בפיך. אמר ר' לוי בוא וראה שלא במדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. הקדוש ברוך הוא ברך את ישראל בעשרים ושתים אותיות וקללן בשמונה, מואם בחקתי תמאסו עד געלם נפשם, ואלו משה רבינו ברכן בשמונה מוהיה אם שמוע עד לעבדם וקללם בעשרים ושתים מוהיה אם לא תשמע עד ואין קונה. בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב אם בחקותי תלכו ואם בחוקתי תמאכו, אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא אם בחקתי תלכו ברכה, ואם בחקתי תמאסו לא ברכה ולא קללה קמ"ל. אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, הלמד לעשות ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. אמר ר' חמא בר חנינא אם שמרתם [את התורה] הרי אני מעלה עליכם כאלו אתם עושים אותם כדכתיב ועשיתם אותם. אר רבי חנינא בר פפא [א"ל] אם שמרתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו אתם עושים עצמכם הדא הוא דכתיב ועשיתם אתם. אמר ר' יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אלו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא לעולם, אמר ר' אחא הלמד ע"מ לעשות זוכה לרוח הקדש, מה טעם לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה וגו' כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל ואין תשכיל אלא רוח הקדש, כמה דאת אמר משכל לאיתן האזרחי:
ונתתי גשמיכם בעתם. שלשה נתנו מתנה לעילם התורה והמאורות [והגשמים]. ונתתי גשמיכם בעתם לא שכורה ולא צמאה אלא בינונית. שכשהגשמים הללו מרובים מטשטשין את הארץ ואינה עושה פירות. ונתתי אני ולא על ידי מלאך ולא ע"י שליח, גשמיכם ולא גשמי כל הארצות, וכן הוא אומר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים וגו'. ונתתי גשמיכם בעתם ברביעיות, או אינו אלא בערבי שבתות אינו אלא סימן קללה הו מה אני מקיים ונתתי גשמיכם בעתם (בלילות) [בלילי רביעיות]. מעשה בימי הורדוס שהיו הגשמים יורדין בלילות, בשחרית נשבה הרוח וזרחה החמה ונתנגבה הארץ והפועלין יוצאין ועושין מלאכתן ויודעין שמעשיהם לשם שמים. ונתתי גשמיכם בעתם, בלילי שבתות. אמרו מעשה בימי שמעון בן שטח היו גשמים יורדין מלילי שבת ללילי שבת עד שנעשו חטין בכליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וצררו מהם חכמים והניחו דוגמא לדורות להודיע כמה חטא גורם, וכן הוא אמר עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם. ונתתי גשמיכם בעתם, ולא גשמי כל שאר ארצות הא מה אני מקיים ונברכו בך כל משפחות האדמה, שיהו פירות מרובים בארץ ישראל ורעב בכל הארצות, ויהיו באים (ונוטלין) [ולוקחין] מכם ומעשירין אתכם בכספים, כענין שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען, ואומר וכימיך דבאך שיהו כל הארצות דובאים כסף ומביאות לארץ ישראל: