ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרס
יובל היא שנת החמשים שנה. מה תלמוד לומר לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחלתה כך מתקדשת והולכת בסופה ואל חתמה שהרי מוסיפי מחול על הקודש, תלמוד לומר יובל היא שנת החמשים שנה שנת חמשים אתה מקדש ואי אתה מקדש שנתחמשים ואחת. ורבנן שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת, לאפוקי מדר' יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן כי יובל הוא קודש תהיה לכם, הערלה וכלאי הכרם מכרן וקדש בדמיהן מקודשת, מנלן, מדגלי רחמנא בעבודה זרה והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו מכלל דכל איסורים שבתורה שרו. וגילף מינה משום דהויה ע"ז ושביעית שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. שביעית מאי היא כי יובל היא קודש מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה. אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאה לחולין, תלמוד לומר תהיה בהוייתה תהא, הא כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתעברין בשביעית. לקח בבשר דגים יצא בשר ונכנסו דגים, בדגים יין יצאו דגים ונכנס יין, ביין שמן יצא יין ונכנס שמן הא כיצד אחרון אחרון נתפס בשביעית ופירי עצמו אסור. הניחא למאן דאמר שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר. תרי מעוטי כתיבי כתיב הכא והיית חרם כמוהו וכתיב התם יובל היא, היא אין מידי אחרינא לא. מן השדה תאכלו את תבואתה כ"ז שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מן הבית כלה מן השדה כלה מתוך הבית. מכאן אתה אומר הכובש שלשה כבשים בחבית אחת ר' אליעזר אומר אוכלין על הראשון. ור' יהושע אומר אף על אחרון. רבן גמליאל אומר כל שלא כלה מינו מן הבית, כלה מינו מן השדה יבער מינו מן הבית והלכה כדבריו. ר' שמעון אומר כל הירק אחד לבעור. אוכלים ברגליה עד שיכלו סגריות מבקעת בית נטופה:
בשנת היובל הזאת תשובו. אר"א אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח. ור' יוחנן אמר בין דרך מקח בין דרך חילול. מאי טעמא דר' אלעזר אמר קרא בשנת היובל הזאת וכתיב וכי תמכרו ממכר מה' להלן דרך מקח ולא דרך חילול אף כאן דרך מקח ולא דרך חילול. ור' יוחנן מאי טעמא כי יובל היא קודש מה קודש בין דרך מקח בין דרך חילול אף שביעית, ור' יוחנן האי כי תמכרו מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא אמר ר' יוסי בר חנינא בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר וכו'. ור' אליעזר האי קרא דר' יוחנן מאי עביד ליה. מיבעי ליה לכדתיא יובל היא קודש מה קודש תופס את דמיו וכו'. מדקתני לקח אלמא דרך מקח אין דרך חילול לא, אמר רב אשי מחלוקת בפירי שני אבל בפירי ראשון דברי הכל דרך מקח אין דרך חילול לא. בשנת היובל הזאת זו מוציאה עבדים ואין שביעית מוציאה עבדים. שהיה בדין ומה אם יובל שאינו משמט כספים מוציא את העבדים שביעית שמשמטת את הכספים אינו דין שתוציא עבדים, תלמוד לומר בשנת היובל הזאת זו מוציאה עבדים ואין שביעית מוציאה עבדים, קל וחומר ליובל שישמט כספים, ומה אם שביעית שאינה מוציאה עבדים משמטת כספים יובל שמוציא עבדים אינו דין שישמט כספים, תלמוד לומר וזה דבר השמטה שמוט שמיטה משמטת כספים ויובל מוציא עבדים. תשובו גו' לרבות המקדיש את שדהו ועמד בנו וגאלה שתחזור לאביו ביובל:
וכי תמכרו ממכר לעמיתך אל תונו, כתיב כה הראני והנה ה' נצב על חומת אנך, על שורא דאוניתא, ובידו אנך, כבעל חוב שהוא עומד ובידו שטרו. רבי ברכיה בשים ר' אלעזר אמר בכל עונות כתיב נושא עון ועובר על פשע ברם הכא לא אוסיף עוד עבור לו. ר' יודן בשים ר' יוחנן ובצעם בראש כולם קופה שהיא מלאה עונות מי מקטרג בראש כולם, גזל, בני אדם שהיו בהם עובדי אלילים ושפיכות דמים גלוי עריות הגזל חמור כנגד כולם. אמר ר' יעקב בר אחא בשים ר' יוחנן כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכולם לא חתם אלא בגזל שנאמר והנה הכיתי כפי אל בצעך, לפיכך משה מזהיר לישראל אל תונו איש את אחיו. אמר ר' חייא בר אבא וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכי תמכרו אתם עתידים למימכר לאומות העולם אלא תשתתפון לברייכון עמכון כהדין שעשו חנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנאצר לא חשחין אנחנא על דנה פתגם וגו' הן איתי אלהנא וגו':