ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תרמב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שעורת או שבור כתיב אשר לא עובד בה בה עבודה פוסלת למעוטי קדשים דלא פסלא בהו, סלקא דעתך אמינא ליתי בקל וחומר מעגלה ומה עגלה שאין המום פוסל בה עבודה פוסלת בה קדשים שמום פוסל בהן אינו דין שעבודה פסלת בהן. איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פסלות בה. אטו קדשים מי ליכא דפסלי בהו שנים דאיצטריך קרא להנך דפסלי בהו שנים וקדשים דלא פסלה בהו עבודה מהכא נפקא מהתם נפקא עורת או שבור וגו' לא תקריבו אלה לה' אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה. איצטריך סלקא דעתך אמינא ה"מ היכא דנעבדה בהו היתר אבל עבד בה עבודת איסור אימא ליתסרו, הא נמי מהכא נפקא ומיד בן נכר לא תקריבו וגו' אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה. איצטריך סד"א הני מילי כשעבד בהן כשהן חולין אבל עבד בהן כשהן קדשים אימא ליתסרו צריכא. טומטוט ואנדרוניגוס אין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינא. בלשמא טומטום מבקדש לא דילמא נקבה היא וכו' אנדריגינוס במקדש לא דילמא נקבה היא אלא במדינה נמי נהי דזכר הוא תעשה נקבות שלו חרוץ וישחט עליה. אמר קרא עורת או שבור או חרוץ חרוץ דומיא דשבור וכ'ו. חרוץ במקום בשר נמי לא מצית אמרת דהוי מומא דאי סלקא דעתך חרוץ במקום בשר הוי מומא מכדי כיון דאמר מר גרב זו חרס וחרס מיחרץ חרוץ דכתיב ומראהו עמוק מן העור. כמראה חמה עמקוה מן הצל. אם כן ליכתוב רחמנא חרוץ ולא בעי גרב ואנא אמינא ומה חרוץ דלא מאוס הוי מומא גרב דמאים לא כל שכן להכי כתב רחמנא גרב למימר דחרוץ במקום בשר לא הוי מומא, רבי ישמאל אומר אין לך מום גדול מזה. כאביי לא אמרי חרוץ דומיא דשבור לא אמרינן. כרבא נמי לא אמרי דילמא הני מילי היכא דלא מינכר אבל היכא דמינכר מום רע קרינן ביה. בעי רבא מאי טעמא דרבי ישמעאל איהו מפשט פשיט ליה אנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו או דילמא ספוקי מספקא ליה ואם תמצא לומר קאמר אם תמצא לומר בכור הוא הרי מומו עמו למאי נפקא מינה למילקי עליה משוש גיזה ועבודה אי נמי למיתבה לכהן. או גרב או ילפת (כתוב ברמז קפ"ד). עורת בין סומא בשתי עיניו בין סומא [אפילו] בעינו אחת. שבור מה תלמוד לומר לפי שנאמר שבר רגל או שבר יד אין לי אלא שנשברה רגלו או ידו מנין לרבות שבר זנב תלמוד לומר או שבור. יכול שאני מרבה שבר צלע תלמוד לומר שבר יד או שבר רגל מה זה מיוחד מום שבגלוי יצא שבר צלע שאינו בגלוי. חרוץ ריס של עין שניקב שנפנם שנסדק חוטמאו שנפגם שנסדק שפתו שנקבה שנפגמה ושנסדקה חיטין החיצונות שנפגמו ושגגממו. הפנימיות שנעקרו. רבי חנינא בן אנטיגונס אומר אין בודקין מן המתאימות ולפנים ואף לא את המתאימות. יבלת זה בעל יבלת. גרב זה החרס ילפת זה חזזית המצרית כאן לא נאמר דק ותבלול ובאדם לא נאמר יבלת. מנין ליתן את האמור בבהמה באדם ואת האמור באדם בבהמה תלמוד לומר גרב גרב ילפת ילפת לגזרה שוה. מנין לרבות (לא) כל הפסולין שבשור ושה תלמוד לומר ושור ושה לרבות כל הפסולין שבשור ושה:

שרוע וקלוט תנא שרוע שנשתרבבה ירכו. קלוט שרגליו קלוטות כשל חמור וכשל סוס. נדבה תעשה אותו זה קדשי בדק הבית. אין לי אלא נדבה נדר מנין. תלמוד לומר ולנדר לא ירצה זה קדשי מזבח אין לי אלא נדר נדבה מנין. תלמוד לומר נדבה רבי אומר לא ירצה בהרצאת גופו הכתוב מדבר. היינו תנא קמא מאי לאו בהא קמחיפלגיתנא קמא סבר אפילו אקדשיה לרמי הנכסיס נמי לקי. ורבי סבר בהרצאת גופו היא דלקי אבל בדמי נכסים לא לקי שמע מינה. אלא אותו למאי אתא לכדתניא נדבה תעשה אותו אתה עושה נדבה ואי אתה עושה תם נדבה לבדק הבית. מכאן אמרו (המתפים) [המקדיש] תמימים לבדק הבית עובר בעשה. אין לי אלא בעשה בלאו מנין. תלמוד לומר וידבר ה' אל משה לאמר לאו נאמרו בדברים:

ומעוך וכתות ונתוק וכרות כולם בביצים דברי ר' יהודה. בביצים ולא בגיד. אימא כולם אף בביצים דברי רבי יהודה. רבי אליעזר בן יעקב אומר כולם בגיד. רבי יוסי בר' יהודה אומר מעוך וכתות אף בביצים. נתוק וכרות בגיד אין בביצים לא. וקא מיפלגי במומים שבגלוי דרבי יהודה סבר מעוך וכתות הוי מימא דהא ליתהון. נתוק וכרות הוי מומא דהא תליין. ורבי אליעזר בן יעקב סבר מעוך וכתות לא הוי מומא דמעיקרא נמי זימנין דליתהון. נתוק וכרות לא הוי מומא דמעיקרא נמי זימנין דתליין. ורבי יוסי סבר מעוך וכתות הוי מומא דהא ליתנהו נתוק וכרות לא הוי מומא דהא איתנהו (כתיב ברמז תנ"ב). מנין לסירוס באדם שהוא אסור שנאמר ובארצכם לא תעשו. שלחו ליה לאביה דשמואל הני תורי דגבין ליה ארמאי יוגחין להו מהו. שלח להו הערמה יתעביד בהו הערימו עליהון ויזדבנון. בני מערבא סברי לה כרבי חדקאי דאמר בן נח מצווה על הסירוס וקא עבר משום ולפני עור לא תתן מכשול. סבר רבא למימר ימכרו לשחיטה אמר ליה אביי דיין שקנסת עליהן מכירה:

לא תקריבו אין לי אלא שלא נקריב מנין שלא יעשו. תלמוד לומר לא תעשו. אין לי אלא בהמה חיה ועוף מנין. תלמוד לומר לא תעשו. אין לי אלא תמימין בעלי מומין מנין. תלמוד לומר בארצכם. אין לי אלא בארץ בחוצה לארץ מנין. תלמוד לומר לא תעשו בכל מקום שאתם. מנין אף באדם. תלמוד לומר בכם דברי בן עזאי. מנין שאין מקבלין שקלים מן הנכרים. תלמוד לומר ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם. אין לי אלא תמידין שיקראו לחם שנאמר את קרבני לחמי מנין לרבות שאר קרבנות צבור תלמוד לומר מכל אלה. מנין הנקבות בסירוס תלמוד לומר כי משחתם רבי יהודה אומר בהם ואין הנקבות בסירוס. מום בם לא ירצו לכם מלמד שאינם מורצין. אמר רב שני שבזוג ראשון יקרב קסבר בעלי חיים אינם נדחים. מאי טעמא דרב יליף מבעל מום עובר אף על גב דלא חזי דלא ירצה הא עבר מומין ירצה ה"נ לא שנא. ורבי יוחנן אמר שני שבזוג שני יקרב מעט רחמנא בהם בהם הוא דכי עבר מומן מרצה הא כל דחוין הואיל ונדחו ידחו. ורב ההוא בהם בעינייהו הוא דלא מרצו הא על ידי תערובות מרצה. כדתנן אברי עולה שנתערבו באברי בעלי מומין רבי אליעזר אומר אם קרב ראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים. ואידך נפקא ליה מבם בהם. ואידך בם בהם לא דריש:

כי משחתם בהם מים בם תנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא דבר ערוה ועל זה. דבר ערוה דכתיב כי השחת כל בשר. ע"ז דכתיב פן תשחיתין ועשיתם לכם פסל. כל שהמום פוסל בו דבר עורה ועבודה זרה פוסלין בו וכל שאין המום פוסל בו אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו. והאי מעשר הואיל ולא פסיל ביה מומא דכתיב ולא יבקר בין טוב לרע דבר ערוה ועבודה זרה נמי לא פסלי:

שור או כבש צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה'. משפט אדם ומשפט בהמה. משפט אדם וביום השמיני ימול. ומשפט בהמה ומיום השמיני והלאה. מי הקדימני ואשלם רבי תנחום פתר קרא ברווק שהיה שרוי במדינה ונתן שכר סופרים ומשנים אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו גמולו וליתן לו בן זכר. עתיד רוח חקודש להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר כל מי שפעל עם אל יבוא ויקח שכרו הדא הוא דכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ורוח הקודש אומרת מי הקדימני ואשלם. מי קילס לפני עד שלא נתתי לו נשמה מי (מלל) [מל בנו] לשמי עד שלא נתתי לו בן. מי עשה לפני מעקה עד שלא נתתי לו גג. מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתילו בית. מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו דמים. מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית מי הפריש לי תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן. מי הפריש לי חלה עד שלא נתתי לו עיסה מי הפריש לי קרבן עד שלא נתתי לו בהמה. הדא הוא דכתיב שור או כשב או עז. רבי עקיבא בר זבדי בשםרבי אבהו פסח ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון כתיב שרפום עומדים ממעל לו וגו' בשתים יעופף לקילוס. בשתים יכסה פניו שלא יביט בשכינה. ובשתים יכסה רגליו שלא יראו פני שכינה דכתיב כף רגליהם ככף רגל עגל. וכתיב עשו להם עגל מסכה על שם כט ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. תמן תנינן כל השופרות בשרות חוץ משל פרה למה שלא להזכיר עון. תני מפני מה אין סוטה שותה בכוס של חברתה שלא יאמרו בכוס זה שתתה חברתה ומתה על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל וגו'. תניא והרגת את האשה ואת הבהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאת. אלא לפי שבא לאדם תקלה על ידה אמרה תורה תסקל. דבר אחר שלא תהא עוברת בשוק ויהו אומרים זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידיה על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל. אף כאן שור או כשב כי יולד שור נולד ולא עגל נולד אלא משום שנאמר עשו להם עגל מסכה לפיכך קראו הכתוב שור ולא קראו עגל [הדא הוא דכתיב] שור או כשב. עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך. משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה מה עשו בני המדינה עמדו על רגליהם ופרעו ראשיהן וקראו אותו באימה ביראה וברתת ובזיע. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הדין קריאת שמע פרוזדומגמא דידי לא הטרחתי עליכם ולא אמרת לכם שתהיו קורין אותה לא עומדין על רגליהם ולא פורעין ראשיהם אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך: