ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקצו
ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב (כתוב לעיל). אחותו דכתיב בה כרת למה לי לכדרבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד הייב על כל אחת ואחת, ולר' יצחק דאמר כל חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאה כרת באחותו לומר לך לכרת נתן ולא למלקות. לחלק מנ"ל, נפקא ליה מואל אשה בנדת טמאתה לחייב על כל אשה ואשה ששה ושלשים כריתות מנינא למה לי. אמר ריב יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. בשלמא פטור לגמרי לא מצית אמרת דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות וגו' אלא אימא עבד חדא מיחייב חדא עבד כולהו בהעלם אחד לא נתחייב אלא חדא. נפקא להו מן ואל אשה בנדת טמאתה וגו' לחלק על כל אשה ואשה. אלא כרת באחותו למאי אתא לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו. ולר' יצחק דאמר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות הא מילתא מנא ליה. נפקא ליה מאחותו דמיפא דקרא דכתיב ערות אחותו גלה. ורבנן אחותו דסיפא דקרא מאי עבדי ליה. מיבעי ליה לחייב על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מן הדין. ור' יצחק קסבר עונשין מן הדין. ואיבעית אימא יליף עונש מן אזהרה: