ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקפז
רבי יוסי הגלילי אומר אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים למעשה ארץ כנען ומעשה ארץ כנען למעשה ארץ מצרים למה זכו כנענים שישבו על ארצם ארבעים ושבע שנים שנאמר ווחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים מפני שכבדו את אברהם אבינו שאמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבור את מתך. רבן שמעון בן גמליאל אומר הרי הוא אומר האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה בני אדם שכבדו את אברהן אבינו זכו שתשקוט עליהם הארץ אי כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותן. תלמוד לומר ובחוקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. מה היו עושין האיש נושא (על) לאיש ואשה (על) לאשה ואשה נשאת לשנים והאיש נושא אשה ובתה לכך נאמר ובחקותיהם לא תלכו. תניא מקרעין על המת ולא מרדכי האמורי. אמר ר' אלעזר בן עזריה שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית. ר' יוחנן קרי למאניה מכבותי. רב חסדא מדלי להו למאניה כי אזיל בי היזמי והיגיכא אמר זה מעלה ארוכה וזה אינו מעלה ארוכה. מצית הנהרגים מתיזים את ראשו בסייף כדרך שהלכות עושה. רבי יהודה אומר ניוול הוא לו אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ, א"ל אין מנוולת מזו. א"ל ר' יהודה לחכמים אף אני יודע שמיתה מנוולת היא אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחקותיהם לא תלכו. ורבנן כיון דכתיב סייף באורייתא לאו מינייהו גמרינן דאי לא תימא הכי הא דתניא שופרין על המלכים ולא מרדכי האמורי היכי שרפינן והכתליב ובחקותיהם לא תלכו אלא כיון דכתיב שרפה באורייתא בשלום תמות ובמשרפו' אבותיך וגו' ישרפו לך לאו מינייהו גמרינן הא נמי כיון דכתיב סייף באורייתא לאו מינייהי גמריני. תניא היה מהלך בספינה ואין לו מקום בספינה לשחוט מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דופני הספינה ואין שוחטין לגומא כל עיקר. והרוצה לנקר חצרו כיצד הוא עושה עושה מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת ויורד לגומא. ובשוק לא יעשה כן משום שנאמר ובחקותיהם לא תלכו. ואם עשה כן צריך בדיקא אחריו:
אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, אין בו משום רפואה יש בו משום דרכי האמורי. והתניא אילן שהוא משיר פירותיו וכו' (כתוב לעיל על וטמא טמא יקרא). יוצאין בביצת התרגול ובשן של שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אסורין אף בחול משום דרכי האמורי. בביצת החרגול דעבדי לשחלא. ובשן של שועל דעבדי לשינתא דחייא למאן דניים. דמיתא למאן דלא ניים ובמסמר מן הצלוב דעבדי לזירפא אביי ורבא דאמרו תרוייהו וכו' כדעיל. תני תנא קמיה דר' חייא בר אבין כולהו אית בהו משום דרכי האמורי בר מהני. מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח לו על קדקדו ולימא הכי חד חד נחתבלע בלע נחת חד חד. האומר גד גדי וסנוק לא אושכו ובושכי יש בו שמום דרכי האמורי הוא בשמה והיא בשמו יש בו משום דרכי האמורי. שחטו תרנגול זה שקרא ערבית ותרנגולת שקראה גברית ישביו משום דרכי האמורי. אשתה ואייתיר אשתה ואייתיר (אין) [יש] בו משום דרה"א. המבקעת ביצים בכותל (והטח) בפני אפרוחים והמונה שבעים וחד בשביל שלא ימותו האפרוחין (אין) [יש] בו שמום דרכי האמורי. המרקדת לכותח והמשתקת לעדשים והמצווחת לגריסין והמשתנת מים בפני קדרתה בשביל שתתבשל הקדרה במהרה יש בו משום דרכי האמורי. [אבל] נותנין קיסם של תותים ושברי זכוכית בקדרה בשביל שתתבשל הקדרה. וחכמים אוסרין בשברי זכוכית מפני הסכנה. נותנין בולשל מלח לתוך הגר בשביל שתאיר ותדלק. נותין טיט וחרסית (לתוך) [תחת] הנר בשביל שתמתין ותדלק חמרא וחיי לפום רבנן אין בו משום דרכי האמורי ומעשה בר' עקיבא שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן (חמרא וחיי לפום רבנן ולפום] תלמידיהון:
אלו דברים מדרכי האמורי המספר קומי, והעושה בלורית. והמגביה לגרגרן. והמגררת את בנה לבין המתים. והקושר מטולטלת על ירכו. וחוט אדום על אצבעו. והמונה ומשליך צרורות לים או לנהר הרי זה מרדכי האמורי. המספק והמטפח והמרקד לשלהבת ה"ז מרדכי האמורי. נפלה פתו ממנו ואמר החזירו לי שלא תאבד ברכתי. הניחו נר על הארץ שיצטערו המתים. אל תניחו נר על הארץ שלא יצטערו המתים, נפלו ממנו צרורות ואמר אורחין לנו היום ה"ז מרדכי האמורי, היה מתחיל במלאכה ואמר יבוא פלוני שידיו קלות ויתחיל בה. יבוא זה שרגליו קלות ויעבור לפנינו הרי זה מרדכי האמורי. האומר בחבית או בעסה יבוא פלוני שידיו מבורכות ויתחיל בה ה"ז מרדכי האמורי. הפוקק את החלון בסירא, הקשר ברזל בכרעי דמטה של היה, והעורך לפניה שלחן הרי זה מרדכי האמורי. אבל פוקקין את החלון בגלפקרין או בעמיר ונותנין לפניה ספל של מים וקושרין לה תרנגולת שתהא לה לצוות ולא מרדכי האמורי. האומר שחטו תרנגול זה שקרה כעורב, שחטו תרנגולת זו שהיא קורא כזכר, האכילוה כרבלתא שהיא קורא כזכר ה"ז מרדכי האמורי. קרא עורב ואמר לו צרח. קרא עורב ואמר לו חזור לאחוריך ה"ז מרדכי האמורי. האומר אכול תמרה וחזרת זו שתהא זוכרני בה. אל תאכילני מפני ברקי'. תישן בארונו של מת שתראנו בלילה, אל תישן בארונו של מת שלא תראנו בלילה. הפך את חלוקך שתהא חולם חלומות טובות אל תהפוך את חלוקך שלא תהא חולם חלומות. שב על המכבד שתהא חולם חלומות, אל תשב על המכבד שלא תהא חולם חלומות הרי זה מדרכי האמורי. האימר אל תשב על המחרשה שלא תכבד עלינו מלאכה אל תשב על המהרשה שלא תשבר הרי זה משום דרכי האמורי, ואם בשביל שלא תשבר ודאי ה"ז מותר. האומר אל תפשיל ידיך לאחוריך שלא תאסר עלינו מלכה ה"ז מדרכי האמורי, התופס חור בכותל ואומר חדא ה"ז מדרכי האמורי, אם מפני ניצוצות ה"ז מותר. השופך מים לרשות הרבים ואמר הדא ה"ז מדרכי האמורי, אם מפני עוברין ושבין ה"ז מותר, הזורק ברזל לבין הקברות ואמר חדאה"ז מדרכי האמורי, אם מפני חרשין ה"ז מותר. הנותן מקל של אוד וברזל תחת ראשו ה"ז מדרכי האמורי, אם בשביל לשמרה הרי זה מותר. המצוחת לתנור שלא תנפל הפתל והנותנת קסמין באזני קדרה שלא תהא מרתחת ושופעת לאחוריה ה"ז מדרכי האמורי. אבל נתנה קסמין של תותים וזכוכית בקדרה בשביל שתתבשל מהרה אבל אסרו חכמים בזכוכית מפני סכנת נפשות, המשתקת לעדשים והמצננת לאורז והמטפחת לנר ה"ז מדרכי האמורי נפל נחש ע"ג מטה ואמר עני הוא וסופו להעשיר, עוברה היא יולדת זכר, בתולה היא נשאת לאדם גדול ה"ז מדרכי האמורי. המושבת אפרוחין ואמרה איני מושיבתן אלא ערומה, איני מושיבתן אלא בשמאל, איני מושיבתן אלא בתרי והמקדש בתרי, והמשלח בתרי, והאומר הוסיפן על השלחן ה"ז מדרכי האמורי. הנותנת בצים ועשבים בכותל וטחה בפניהם ומונה שבעים ואחד ה"ז מדרכי האמורי. הכוכרת אפרוחים בכברה והנותנת ברזל בין האפרוחים ה"ז מדרכי האמורי, אם מפני הרעמים ועם מפני הברק ה"ז מותר. השואל במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך ה"ז מדרכי האמורי אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו וגו':
את משפטי תעשו דברים שאלמלי לא נכתבו דין הוא שיכתבו ואלוהן עבודת אלילים וגלוי עריות ושפיכת דמים וגזל וברכת השם, את חקותי תשמורו דברים שהשטן ויצר הרע משיבין עליהם ואומות העולם משיבין עליהן ואלו הן, אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח. ואם תאמר מעשה תהו הם, תלמוד לומר אני ה', אני ה' חקקתים ואין לך רשות להרהר בהן. משפטי אלו דינין, חקותי אלו מדרשות תשמרו זה משנה, ללכת בהן זה המעשה, תשמרו ללכת בהם לא משנה עקר אלא מעשה עקר. ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם ליתן שמירה ועשיה לחקים וליתן שמירה ועשיה למשפטים. וחי בהם לעולם, אם תאמר בעולם הזה הרי זה סופו מת הוא הא מה אני מקיים וחי בהם לעולם הבא אני ה' נאמן לשלם שכר. מנין לפקוח נפש שהוא דוחה את השבת, אמר רב יהודה אמר שמואל וחי בהם ולא שימות בהם וכו' (כדכתוב ברמז שכ"ז). היה ר"מ אומר מנין שאפילו גוי עוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפילו גוי והוא עוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול אלא שאין נותנין לו שכר כמצווה ועושה דכתיב ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, התירן להם שאין מקבלין עליהן שכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, אמר ר' יוחנן כותי העוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה לנו ולא להם. מתיבי היה ר"מ אומר מנין שאפילו גוי ועוסק בתורה וכו', התם בשבע מצות דידהו: