ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקפא
אמר מר אוציא את אלו שאינן ראויין לפתח אהל מועד ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח שהוא ראוי לפתח אהל מועד תלמוד לומר לה' מי שמיוחד לשם יצא זה שאין מיוחד לשם. ולה' להוציא הוא ורמינהו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה. אלו אישים מנין שלא יקדיש [אותו מחוסר זמן] תלמוד לומר לה' לרבות שעיר המשתלח. אמר רבא התם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא התם ואל פתח לרבות. לר' להוציא. הכא קרבן להוציא לה' לרבות השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העלאה בשלמא העלאה כתיב עונש וכתיב אזהרה עינש דכתיב ואל פתח אהל מוד לא יביאנו. אזהרה דכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך וכי הא דאמר ר' אילא כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה אלא שחיטה בשלמא עונש כתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו אלא אזהרה מנלן. א"ק ולא יזבחו עוד את זבחיהם הא מיבעי ליה לכדרבי אלעזר מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר ולא יזבחו עוד אם אינו ענין לכדרכה דנפקא לה מאיכה יעבדו תנהו לענין שלא כדרכה, אמר רבא קרי ביה ולא יזבחו עוד וקרי ביה ולא עוד. ואכתי מיבעי ליה לכדתניא ע"כ היא מדבר בזבחים שהקדשין בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות שהרי עונשן אמור ואל פתח אהל מועד לא יביאנו אזהרה מנין שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך. מכאן ואילך הוא מדבר בזבחים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות שהרי נאמר למעלה למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים שהתרתי לך כבר על פני השדה כל הזובח בשעת איסור במות מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב על פני השדה. והביאום לה' זה מצות עשה, מצות לא תעשה מנין תלמוד לומר ולא יזבחו עוד. יכול יהא ענוש כרת, תלמוד לומר חקת עולם תחיה זאת להם זאת להם ואין אחרת להם. אלא אמר ר' אכין קל וחומר ומה מקום שלא ענש הזהיר מקום שענש אינו דין שהזהיר. וכי מזהירין מן הדין, אלא ר' יוחנן אתיא הבאה הבאה מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר. חומר בשחיטה מבהעלאה שהשוחט חייב והמעלה להדיוט פטור. חומר בהעלאה מבשחיטה שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורין, אחזו באבר והעלו חייבין, העלה וחזר והעלה חייב על כל העלאה והעלאה דברי ר"ש. ר' יסוי אומר אינו חייב אלא אחת, מאי שנא המעלה להדיוט דפטור דכתיב לה', בשחיטה נמי הכתיב לה', שאני התם דכתיב איש איש. גבי העלאה נמי הכתיב איש איש, ההוא מיבעיא ליה לשנים (ששחטו פטור)[שהעלו באבר שחייבין] שאני התם דאמר קרא ההוא אחד ולא שנים. אי הכי גבי העלאה נמי הכתיב ההוא, מיבעי ליה למעוטי שוגג אנוס ומוטעה [א"ה ה"נ מיבעי למעוטי אנוס שוגג ומוטעה], תרי ההוא כתיבי, ואלא לה' למה לי, להוציא שעיר המשתלח. פרת חטאת ששרפו חוץ מניתה ושעיר השמתלח שהקריבו בחוץ פטור שנאמר ואל פתח אהל מועד לא הביאו כל שאינו ראוי לבוא לפתח אהל מועד אין חייבין עליו. ושעיר המשתלח לא ראוי לפתח אהל מועד הוא והתניא קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שקרויין קרבן כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה', תלמוד לומר לה' ואל פתח אהל מועד לא הביאו, יכול שאני מוציא אף שעיר השמתלח, תלמוד לומר לה', לא קשיא כאן קודם ויהי כאן לאחר וידוי. לפני משכן ה' כל שאינו ראוי למשכן ה' אין חייבין עליו והא נמי תיפוק ליה מואל פתח אהל מועד בשלמא רובע ונרבע משכחת לה דאקדשינהו והדר נרבעו אלא מוקצה ונעבד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. בקדשים קלים ואליבוא דר' יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הן, רובע ונרבע דבר ערוה, אתנן ומחיר כלאים יוצא דופן בולדות קדשים וקסבר ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים: