לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקעה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תנן התם אברי חטאת שנתערבו באברי עולה. רבי אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את בשר החטאת למעלה כאלו הן עצים. וחכמים אומרים תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה. אמר ריש לקיש לא שנו אלא תחלת חטאת ועולה אבל סוף חטאת ועולה דברי הכל מקום שירים מקום עולה. ר' יוחנן ואי תימא ר' אלעזר אמר עדיין היא מחלוקת, מתיב רב הונא בר יהודה קדש הם שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו מאי לאו סוף עולה ובכור ושמע מינה. מקום שירים מקום עולה. לא תחלת עולה ובכור, מאי קמ"ל דאין עולין מבטלין זה לזה. היא מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא, תנאי היא איכא דנפקא לה מהכא ואיכא דנפקאלה מהתם. תנן התם דם שנתערב במים אם יש בו מראיתדם כשר, נתערב ביין רואין אותו כאלו הוא מים, מתערב בדם בהמה או בדם חיה רואין אותו כאלו הוא מים. רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם. ואמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה על דם השעיר, רבנן סברי מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה, ור' יהודה סבר מכאן למין במינו שאינו בטל:

ונתן על קרנות המזבח. מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית, מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון שם הוא מסיים על מזבח הפנימי. רבי יהודה אומר משום ר' אליעזר במקומו היה עומד ומחטא ועל כולן הוא נותן מלמטה [למעלה] חוץ מזו שהיתה לפניו שהיה נותן מלמעלה למטה:

סביב רבי ישמעאל אומר נאמר כאן סביב ונאמר להלן סביב מה סביב האמור כאן הפסק ארבע מתנות אף סביב האמור להלן הפסק ארבע מתנות. והזה עליו על טהרו של מזבח, מן הדם מן הדם שבענין באצבע שבימין. שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים הרי אחת ושבע. [וטהרו] וקדשו מטמאות בני ישראל טהרו לשעבר קדשו לעתיד לבוא. תניא רבי חנינא אומר מצד צפוני הוא נותן. ר' יוסי אומר מצד דרומי הוא נותן, מר סבר פתחה בצפון קאי, ומר סבר בדרום קאי, דכ"ע היכא דגמרי מתנות דקרנות התם יהיב ברישא מ"ט וטהרו וקדשו מקום שקדשו שם טהרו:

וכלה מכפר את הקודש. אם כפר כלה ואם לא כפר לא כלה דברי רבי יהודה, א"ל רבי נחמיה מפני מה לא נאמר אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר, שאם חסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום, מאי בינייהו רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר משמעת דורשין איכא בינייהו. וחד אמר שירים מעכבים איכא בינייהו. וכלה מכפר את הקודש זה לפני ולפנים. את אהל מועד זה היכל. מזבח כמשמעו מלמד שכל אחד כפרה בפני עצמו, מכאן אמרו נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא [דם] אחר ויתחיל בתחלה. רבי אלעזר ור' שמעון אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל וכו'. גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא [דם] אחר ויתחיל מבחוץ. נתן מקצת מתנות בחוץ ונשפך הדם יביא [דם] אחר ויתחיל בתחלה מבחוץ. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים ממקום שפסק. גמר את המתנות של (חוץ) [היכל] ונשפך הדם יביא [דם] אחר ויתחיל על המזבח. נתן מקצת המתנות על המזבח ונשפך הדם יביא [דם] אחר ויתחיל בתחלה על המזבח. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק. גמר את המתנות שעל המזבח ונשפך הדם אין מתן יסוד מעכב וכו' וכולן מטמאין בגדים ונשרפים בבית הדשן דברי ר' אלעזר ור"ש, (ור"מ) [וחכמים] אומרים אין מטמאין בגדים ואין נשפרים בבית הדשן אלא האחרון שגומר את הכפרה: