ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקסט
פעם אחת בא אחד וישב כנגדי והיה בו מקרא ולא משנה אמר לי רבי זב חמור או נדה, אמרתי לו נדה חמורה מזב. אמר לי רבי והלא לא למדנו טבילה לנדה אלא מן הזב. [אמרתי לו בני והלא דברים קל וחומר ומה אם הזב שאינו פרה ורבה מטמא אחת עשוה טומאות וטעון שבע רחיצות וטבילות שבתורה. נדה שהיא פרה ורבה לא כל שכן שהיא מטמאה אחת עשרה טומאות וטעונה שבע רחיצות וטבילות שבתורה, הא למדנו כל האומר לאשתו ולבנותיו ולבני ביתו כשהם בנדותם מתרים אתם לנגוע בכל הכלים עשו מה שאתם רוצים לעשות לפי שאין טבילה לנדה מן התורה אינו רואה קורת רוח לעולם:
מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמיד חכם הרבה ונכנס לבית עולמו בחצי ימיו ונעשית אשתו כשוטה והיתה מחזרת על פתחי חברי בעלה ואמרה להם רבותי בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמיד חכם הרבה מפני מה מת בחצי ימיו, ולא היה אדם שהשיב לה כלום (דבר). פעם אחת הייתי מהלך בשוק ונכנסתי לחצרה באה וישבה כנגדי והיתה בוכה, אמרתי לה בתי מפני מה את בוכה, אמרה לי רבי בעלי קרא הרבה שנה הרבה ושמש תלמיד חכם הרבה ומת בחצי ימיו, אמרתי לה בתי בשעת נדותיך מהו אצלך, אמרה לי רבי ח"ו אפילו באצבע קטנה לא נגע בי, ואחר כל אותן הימים שראיתי בהן דם ישבתי שבעה נקיים שלא אבוא לידי ספק, אמרתי לה בתי יפה אמר לך בעלך שכן אמרו חכמים בזין ובזבות וביולדות שלאחר שבעה הן טהורין שנאמר ואם טהורה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. אבל באותן הימים לבנים מהו אצלך שמא הבאת לו את הסכין שבידך ונגע בו אפילו באצבע הקטנה, אמרה לי רבי חיי ראשך רחצתי לו את רגליו וסכתי לו את השמן. ישנתי אני עמו במטה אחת אני בבגדי והוא בבגדיו אבל לא הסיח דעתו לדבר אחר, אמרתי לה ברוך המקום שהרגו שאין לפניו משוא פנים שכן כתוב בתורה ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב, יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברי תיפלות תלמוד לומר לא תקרב, יכול יהא ישן עמה בבגדיה על מטה אחת תלמוד לומר לא תקרב כדי שלא יאמר אדם לעצמו כשהיא בנדתה אסור לבשרה ואסור למטתה פרשה מן הנדה שמא תאמר לבשרה אסור ולמטתה מותר לפיכך חזר ופירש על ידי יחזקאל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב השוה אשה נדה לאשת איש להיותו נזהר עליה וכו'. ראה האדם קרי חייב טבילה מן התורה אם אמר מי רואה אותי אין בכך כלום, העבירו מכנגד פניו שוב ראה קרי ואומר מי רואה אותי אין בכך כלום, וכן בפעם שילשית עובר על מה שכתוב בתורה ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב (ועבר על מה שכתוב) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר לסוף הוא נעשה זב מתוך דרכיו שנאמר איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' ומה תלמוד לומר איש איש אלא איש אחד לזב מבשרו ואיש אחד למקרה לילה, ואם חזר ועשה תשובה מרפאין אותו. ואם לאו הרי הוא זב עד יום מותו שנאמר וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו וגו'. ואשה כי תהיה זבה רבי ישמעאל אומר פרשה זו לכתחלה לא נאמרה אלא ללמד על בנות ישראל שמטמאות טפת דם כחרדל וצריכה לספור שבעה נקיים, ואחר שספרה שבעה נקיים היא צריכה טבילה כמו נדה גמורה כדי לצאת מכלל עבירה. רמ"א לא נאמרה פרשה זו אלא למצות פריה ורביה שאפילו אוכלת אשה כל מיני מאכל ושותה כל מיני משקה אין אישה קווט בה. אבל אם היה רגיל אצלה בכל זמן אפילו בימי נדתה היה קווט בה והיה מבטל פריה ורביה. לכך נאמר בתורת שבעת ימים תהיה בנדתה וגו' כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טבילתה כיום כניסתה לחופה, אם חזרה ועשתה תשובה מרפאין אותה מיד ואם לאו הרי היא בחזקתה עד יום מותה שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה וגו']. אמר ר' (אשי) [יוסף] כי פשיט ריש לקיש בזב בעי הכי ראיה ראשונה של זב קטן מהו שתטמא במגע, זאת תורת הזב ואשר תצא ממו ש"ו אמר רחמנא. כל ששכבת זרעו מטמאה ראיה ראשונה שלו מטמא והאי כיון דשכבת זרעו לא מטמא ראיה ראשונה שלו נמי לא מטמא, או דילמא כיון דאלו איהו חזי תרי מצטרפי מטמיא. אמר (רב יוסף) [רבא] ת"ש זאת תורת הזב בין גדול בין קטן מה גדול ראיה ראשונה שלו מטמא אף קטן ראיה ראשונה שלו מטמא. [בעי ר"י ראיה ראשונה של מצורע מהו שתטמא כ"ו אמר אביי מאי תבעי ליה יהא הוא דקאמר] זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכיון דנפקא ליה קטן מהתם אייתר ליה לזכר לרובת מצורע למעינותיו. ולנקבה לרבות מצורעת למעינותיה. ואקשיה רחמנא מצורע לזב גמור מה זב גמור מטמא במשא אף ראיה ראשונה דזב מטמא במשא. אמר רב הונא ראיה ראשונה של זב מטמא באונס שנאמר זאת תורת הזב וגו' מה שכבת זרע מטמא באונס אף ראיה ראשונה של זב מטמא באונס. אמר ר' יצחק והלא זב בכלל בעל קרי היה בראיה ראשונה ולמה יצא בראיה שניה להקל עליו ולהחמיר עליו. להקל עליו שאינו מטמא באונס. ולהחמיר עליו שהוא מטמא משכב ומושב. (תניא) [ארה] זבו דומה למי בצק של שעורים, זוב בא מבשר המת, שכבת זרע בא מבשר החי, זוב דיהה ודומה ללובן ביצה המוזרת, שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת:
והדוה בנדתה. זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפרכט ולא תתקשט בבגדי צבעונים עד שבא רבי עקיבא ולמד אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה, אלא מה תלמוד לומר והדוה בנדתה תהא בנדתה עד שתבא במים. דם הנדה מטמא לח ויבש מנא הני מילי, אמר חזקיה דאמר קרא והדוה במנדתה מדוה כמותה מה היא מטמאה מדוה נמי מטמאה. אשכהן לח יבש מנלן, אמר קרא יהיה בהוייתו יהא. ואימא הני מילי בלח ונעשה יבש, יבש מעיקרו מנא לן, ותו הא דתנן המפלת כמין קליפה כמין עפר כמין שערה כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נמחו טמא מנא לן, יהיה רבויא הוא. אי מה היא עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים אף דמה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים, אמר קרא אשר היא יושבת עליו היא ולא דמה, אי מה היא מטמאה באבן מסמא אף מדוה תטמא באבן מסמא, א"ק והנושא אותם מעוטא הוא. הדוה בנדתה והזב זה בעל שתי ראיות שהיא כנדה שמטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן. תורת הזב והזב את זובו זה שראה שלש ראיות שהוא זב גמור מטמא משכב וצריך ביאת מים חיים וחייב בקרבן. תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבה זרע מה הזוב סותר בזב אף שכבת הזרע תסתור בזב, אי מה הזוב סותר את הכל אף שכבת זרע תסתור את הכל, תלמוד לומר לטמאה בה אין לה אלא יום אחד, יכול אף מימי רגלים יהו סותרין בזב, תלמוד לומר זאת:
והזב את זובו אחרים אומרים (אם) [מה] הזב מטמא במשא אף הזוב מטמא במשא לזכר לרבות את המצורע, ולנקבה לרבות את היולדת. רבי ישמעאל בנו של רבן יוחנן בן ברוקה אומר הרי הוא אומר והזב את זובו לזכר ולנקבה לזכר כל שהוא זכר בין קטן בין גדול ולנקבה כל שהיא נקבה בין גדולה בין קטנה, ולאיש אשר ישכב עם טמאה להביא את (זבה) [הבא על] שומרת יום כנגד יום. ר' יוסי בר חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת, תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי, ומה זכר מביא על הספק אף נקבה מביאה על הספק אף נקבה מביאה על הספק. ומה זכר ממין שהוא מביא על הודאי מביא על הספק אף נקבה ממין שהיא מביאה על הודאי מביאה על הספק. אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה מביאה קרבן ונאכל, אמרת לא כן, אם אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר בנקבה ששני איסורין. אמר רבי נתן והזב זהו ראיה ראשונה, את זובו זהו ראיה שניה, מכאן ואילך הרי ראית זכר כראית נקבה, מה ראית נקבה דם נדות אפילו באונס אף ראות זכר כן. והתניא ר' אליעזר אומר שלישית בודקין אותו רביעית אין בודקין אותו, באתים קמיפלגי, לרבי אליעזר והזב חד את תרי, זובו תלת, רביעית איתקש לנקבה: