ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקסב

<< · ילקוט שמעוני · ויקרא · רמז תקסב · >>

תנן אינו חייב עד שילקטנו בתער. רבי אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט וברהיטני חייב. מאי טעמא דרבנן דתניא זקנו מה תלמוד לומר לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף מצורע כן תלמוד לומר זקנו, ומנלן דבתער דתניא ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב, תלמוד לומר ולא תשחית את פאת זקנך. אי לא תשחית יכול אפילו לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב, תלמוד לומר ופאת זקנם לא יגלחו, הא כיצד גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער. ור' אליעזר מאי טעמא, יליף מראשו דתניא ראשו מה תלמוד לומר לפי שנאמר גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כן תלמוד לומר ראשו. ורבנן האי ראשו מאי דרשי ביה, מבעי ליה למידחי לאו דהקפה דתניא לא תקיפו פאת ראשכם יכול אף מצורע כן תלמוד לומר ראשו. ולמה לי למיכתב ראשו תיפוק ליה מזקנו, דתניא זקנו מה תלמוד לומר לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף מצורע כן תלמוד לומר זקנו. למה לי למיכתב ראשו ולמה לי למיכתב זקנו. צריכא. דאי כתב רחמנא זקנו ולא כתב ראשו ה"א הקפת כל הראש לא שמה הקפה להכי כתב רחמנא ראשו, ואי כתב ראשו ה"א משמע תרתי, משמע דאתי עשה ודחי לא תעשה, ומשמע דהקפת כל הראש שמה הקפה, אכתי בתער מנלן, להכי כתב זקנו, ורבי אליעזר דאתי עשה ודחי לא תעשה יליף מגדילים דתניא לא תלבש שעטנז וגו' הא גדילים תעשה לך מהם:

לימא הקפת כל הראש תנאי היא דתנו רבנן ראשו מה תלמוד לומר, לפי שנאמר לא תקיפו יכול אף במצורע כן תלמוד לומר ראשו, ותניא אידך ראשו מה תלמוד לומר לפי שנאמר גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כן תלמוד לומר ראשו, מאי לאו תנאי היא ומ"ד מנזיר סבר הקפת כל הראש לא שמה הקפה, וכי אתא קרא למידחי לא תעשה ועשה, ואידך סבר שמה הקפה, וכי אתא קרא למידחי לאו גרידא. אמר רבא דכ"ע הקפת כל הראש שמה הקפה ומאן דקא מוקים ליה קרא למידחי לא תעשה ועשה לאו גרידא מנא ליה ילי מגדילים דאמר קרא לא תלבש שעטנז הא גדילים תעשה לך מהם. ומאן דנפקא ליה מראשו מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים, א"ל גדילים לכדרבא דרבא רמי ונתנו על ציצית הכנף [מין כנף] וכתציב צמר ופשתים יחדיו, הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אינן פוטרין. והאי תנא דמפיק ראשו ללאודרידא, דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה מנא ליה, נפקא ליה מזקנו דתניא זקנו מה תלמוד לומר לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף כהן מצורע כן, תלמוד לומר זקנו. ומאן דמפיק מראשו לעשה ולא תעשה ליליף מזקנו. וליטעמיך דקיימא לן בעלמא לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה ליליף מכהן דדחי. אלא מכהן לא ילפינן מה לכהן שכןלאו שאינו שוה בכל. נזיר נמי מכהן לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל. ומאן דמוקים לראשו בנזיר למה לי זקנו, מיבעי ליה לכדתניא ופאת זקנם לא יגלחו יכול גלחו במספרים יהא חייב, תלמוד לומר ולא תשחית, אי לא תשחית יכול לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב, תלמוד לומר ופאת זקנם לא יגלחו, הא כיצד איזהו גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער. ומאן דמפיק ראשו ללאו גרידא למה לי למיכתב ראשו ולמה לי למכתב זקנו, משמע למדחי לאו גרידא ומשמע למדחי לא תעשה ועשה הילכך שקול הוא ויבואו שניהם, כהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה נזיר מכהן לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל, ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום דאיכא למיפרך כדאמרן. מה תלמוד לומר ראשו ומה תלמוד לומר זקנו מפני שיש בכראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש, הראש אסור במספרים כבתער הזקן אין אסור במספרים כבתער. זקן אסור בכל אדם הראש אין אסור בכל אדם הא מפני שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש צריך לומר ראשו וצריך לומר זקנו. ריה"ג אומר גבות עיניו ולא ריסי עיניו. את כל שערו מה תלמוד לומר יגלח ליתן אחריות לתגלחת שאם לא גלח בשביעי יגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי. שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה. נזיר ומצורע ולוים, וכולן שגלחו בלא תער או ששירו שתי שערות לא עשו כלום. בשביעי יגלח ובשמיני יביא, שאם גלח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני, אם גלח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר' עקיבא. א"ל ר' טרפון מה בין זה לנזיר א"ל נזיר טהרתו תלויה [בימים ומצורע טהרתו תלויה] בתגלחתו, ואין מביא קרבנותיו אלא אם כן היה הערב שמש:

ושני כבשים מעוט כבשים שנים ומה תלמוד לומר שני שיהו שניהן שוין ומנין אף על פי שאינן שוין שהן כשרין, תלמוד לומר כבש כבש ריבה. טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי ה"א פסולין, עיכובא מנלן, סד"א תהיה כתיב, והשתא דרבי רחמנא תהיה למה לי, לשאר הויתו של מצורע וכו':

וכבשה אחת שתהא ברורה כבשה אחת מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה בת שנתה ולא שנתה למנין עולם, ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן לבהמה, או יכול למנחה עצמה כשהוא אומר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה למד שאינה אלא מנחת בהמה. ועדיין הדבר צריך [תלמוד] כשהוא אומר תעשה על העולה זו עולת מצורע, לזבח להביא את חטאתו, או לזבח להביא את אשמו. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ואם דל הוא וגו' מה מצינו עני שמביא בהמה אחת מביא עשרון אחד (אבל) [אף] עשיר שמביא שלש בהמות יביא שלשה עשרונים הא מה אני מקיים ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן לבהמה. ולוג אחד שמן (מה תלמוד לומר אחד) שהיה בדין שיביא שלשה לוגין מה מצינו עני שמביא עשרון אחד מביא לוג אחד (אבל) [אף] עשיר שמביא שלש בהמות יביא שלשה לוגין תלמוד לומר ולוג אחד שמן:

תנו רבנן עשרון בלול ולוג למד על עשרון שטעון לוג דברי חכמים. רבי נחמיה וראב"י אומר אפילו מנחה של ס' עשירון אין לה אלא לוג שנאמר למנחה ולוג שמן. ור' נחמיה וראב"י האי עשרון בלול מאי עבדי ליה, ההוא לגופיה (מאי) דקאמר רחמנא לייתי חד עשרון. ורבנן לגופיה לא צריך מדעשיר שלשה קרבנות שלשה עשרונים הכא דחד קרבן חד עשרון. ואידך איצטריך סד"א הואיל וחס רחמנא עלי' דקא מייתי בדלות אימא לא ליבעי מנחה כלל. ואידך לגמרי לא אשכחן, ורבנן האי מנחה ולוג שמן מאי עבדי ליה, ההוא למתנדב מנחה שלא יפחות מדבר הטעון לוג ומאי ניהו עשרון. ואידך תרתי ש"מ. והעמיד הכהן המטהר וגו' שער ניקנור שם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעין. בלשמא סוטות דכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה', מצורעין נמי דכתיב והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר, אלא יולדת מ"ט, דאתיין וקיימן אקרבנייהו. אי הכי זבין וזבות נמי חדא מינייהו נקט:

והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם. למדנו שטעונין עמידה כולם. יכול כשם שטעונין עמידה כך יטענו תנופה תלמוד לומר האיש ולא חטאת ולא עולה, או אינו אומר אלא להוציא את האשה ואת הקטן, תלמוד לומר המיטהר בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר האיש איש ולא חטאת ולא עולה. אם כן למה נאמר אשם שיכול הואיל ואשם בא להכשיר והאיש בא להכשיר מה אשם טעוון תנופה אף האיש טעון תנופה, תלמוד לומר אותו לאשם והניף אשם טעון תנופה ואין האיש טעון תנופה. לפני ה' אל פתח אהל מועד מעמידין אותו בשער ניקנור אחוריהן למזרח ופניהן למערב. ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן והניף אותם הכהן תנופה לפני ה' למדנו שטעונין תנופה כאחד [תנופה ולא תנופות]. מנין שאם הונף זה בעצמו וזה בעצמו יצא תלמוד לומר אותם והניף (תנופה ולא תנופות), לפני ה' במזרח:

ושחט את הכבש. דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול וכו' כיצד ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת שיאן תלמוד לומר כחטאת כאשם. לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבהן יד ובבהן רגל הימנית יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, תלמוד לומר כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים לגבי מזבח אף אשם טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח:

אשם מנ"ל דבעי צפון דכתיב במקום אשר ישחטו את העולה וגו'. קבלה מנלן ואת דמו. מקבל עצמו מנלן ואת דמו. אשכחן למצוה לעכב מנלן, דכתיב ושחט את הכבש וגו'. והאי להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו'. אם כן ליכתוב רחמנא האי ולא בעי האיך. הניחא דאי סבירא לן דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש איהו דלא גמר מכלליה אבל כלליה גמר מיניה לצפון שפיר אלא אי סבירא לן דלא הוא גמר מכלליה ולא כלליה גמר מיניה האי לגופיה צריך והאי לגופיה צריך כיון דאהדריה אהדריה. ואימא כי אהדריה למתן דמים ואימורים דבעיא כהונה אבל שחיטה דלא בעיא כהונה לא ליבעי צפון. אם כן ליכתוב כי כחטאת אשם מאי האשם לשאר אשמות. (והא) למה לי לאקושי לחטאת ולמה לי לאקושי לעולה, אמר רבינא צריכה דאי אקשיה לחטאת ולא אקשיה לחטאת ולא אקשיה לעולה הוה אמינא חטאת מהיכא למדה מעולה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. ולקשי לעולה ולא לקשי לחטאת, אם כן הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. וכי תימא אם כן לקשי לחטאת ניחא ליה דמקשיה לעיקר ולא אקיש ליה לטפל להכי אקשיה לחטאת והדר אקשיה לעולה דלא ליהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש:

תניא ולקח יכול בכלי תלמוד לומר ונתן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן. יכול אף במזבח כן ביד תלמוד לומר כי כחטאת האשם מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי נמצאת אומר אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד מקבלו בכלי ואחד מקבלו ביד זה שמקבלו בכלי בא לו אצל המזבח וזה שמקבלו ביד בא לו אצל מצורע. ושחט את הכבש וגו' מה תלמוד לומר מפני שיצא לידון בהעמדה יכול במקום העמדה תהא שחיטה תלמוד לומר במקום אשר ישחט את החטאת, יכול על טבעתה תלמוד לומר במקום הקדש להכשיר את כל הרוח. אין לי אלא אשם במקום הקדש, מנין אף חטאת ועולה במקום הקדש תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית אף אשם מן החולין וביום ובידו הימנית מה חטאת טעונה סמיכה. מה חטאת דם מזבח מתירו אף אדם דם מזבח מתירו אף אשם דם מזבח מתירו אי מה חטאת הדם ניתן למעלה אף אשם יהא דמו ניתן למעלה. תלמוד לומר וזאת תורת האשם וגו' ואת דמ יזרוק לרבות כל אשמות ואשם מצורע שיהא דמם ניתן למטה. ואיני יודע אי זה יקדים אם מזבח אם בהונות כשהוא אומר (יהיה) [הוא] לכהן הכהן יקדים מה מצינו הכשרו לכהן מזבח מזבח יקידים. (יהיה) [הוא] פרט לששחטו שלא לשמו. קדש קדשים לרבות לוג שמן של מצורע. הוא פרט לשחסר כל שהוא. ולקח יכול בכלי וכו' עד זה שקבל כבר בא לו אצל המצורע ומצורע טובל בלשכת המצורעים בא ועמד על שער ניקנור. רבי יהודה אומר לא היה צריך טבילה שכבר טבל מבערב:

ונתן הכהן על (תנוך) [תוך] יכול על (תנוך) [תוך] ודאי תלמוד לומר על (תנוך) [נוך]. אי על (תנוך) [נוך] יכול על הגובה שבאוזן, תלמוד לומר על (תנוך) [תוך נוך], הא כיצד זה גדר האמצעי. על בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית מלוג שמן ויצק, חסר הלוג עד שלא יצוק ימלאנו, משיצוק יביא אחר בתחלה דברי רבי יעקב, רבי שמעון אומר חסר הלוג עד שלא נתן ימלאנו, משנתן יביא אחר בתחלה. ויצק על כף הכהן השמאלית מצוה שיצוק לתוך כפו של חברו אם יצק לתוך כף עצמו יצא. אין לו בהן יד בהן רגל אזן הימנית אין לו טהרה עולמית. רבי אליעזר אומר נותן הוא על מקומן. רבי שמעון אומר אם נותן על שמאלי יוצא. וטבל ולא המספג. וטבל והזה על כל הזאה טבילה. באצבעו נאמר כאן אצבעו ונאמר להלן אצבעו, מה אצבעו האמור כאן שבידו הימנית אף אצבעו האמור להלן שבידו הימנית. (והזה ולא מטיף. והזה ולא זורק). והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה', מלמד שהוא טובל ומזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים ועל כל הזאה טבילה. ומיתר השמן אשר על כפו וגו' על דם האשם, שיקדים דם לשמן. או אינו אומר אלא אם יש שם דם יתן אם אין שם דם לא יתן, תלמוד לומר על מקום דם האשם הא אין הדם גורם אלא המקום גורם. נתן מקצת מתנות ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחלה, ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל, גמר מתנות שבפנים ונשפך הלוג יביא אחר ומתחיל בבהונות. נתן מקצת דמים שבבהונות ונשפך הלוג יביא אחר ויתחיל בתחלה בבהונות. רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל. גמר מתנות שבכהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש אין מעכבות. מ"ט אילימא משום דכתיב והנותר מן השמן אלא מעתה והנתורת מן המנחה הכי נמי דלא מעכבי והאמר מר שלמים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטיר את הקומץ עליהן, שאני התם דכתיב והנותר מן השמן ומיתר השמן:

והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר אם נתן כפר ואם לא נתן לא כפר דברי רבי עקיבא. רבי יוחנן בן נורי אומר שיירי מצוה הן בין נתן בין לא נתן כפר ומעלה עליו הכתוב כאלו לא כפר. מאי כאלו לא כפר, אילימא דבעי מייתי קרבן אחרינא והא אמרת בין נתן בין לא נתן כפר. אלא כפר גברא לא קמי שמיא. הכא נמי כפר גברא לא קמי שמיא. התם נמי גבי מתן כפר מתן הבהונות לא כפר מתנות הראש:

ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר שיהו כל מעשיו לשם חטאת. ועשה הכהן את החטאת וכפר מה תלמוד לומר, לפי שנאמר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה יכול יהו כולם מעכבין אותו, תלמוד לומר ועשה הכהן את החטאת וכפר מלמד שכפרה בחטאת, וכפר על המטהר מטמאתו ולא מטומאת זובו, ואחר ישחט את העולה אחר המעשה הזה. והעלה הכהן את העולה אף על פי שקדמה את החטאת. והעלה הכהן את העולה אף על פי ששחטאה שלא לשמה. והעלה הכהן את העולה מלמד שאברי עולה קודמים לאימורי חטאת. אמר ר' שמעון למה חטאת דומה, לפרקליט שנכנס לרצות ורצה פרקליט נכנס הדורון: