ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקמז
זאת תורת הבהמה, תניא ר' אומר עם הארץ אסור לו לאכול בשר שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר. זאת תורת הבהמה והעוף וכי באיזו תורה שותה בהמה לעוף ועוף לבהמה בהמה מטמאה במגע ובמשא ועוף אינו מטמא במגע ובמשא עוף מטמא בגדים אבית הבליעה בהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה, אמר ר' מאיר באיזו תורה שותה לומר לך מה בהמה דבר המכשירה לאכילתה מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף דבר המכשירו לאכילה מטהר טרפתו מטומאתו, ור"י מ"ט, אמר רבא קרא אשכח ודרש והנפש אשר תאכל נבלה וטרפה אמר ר' יהודה אם נאמר נבלה טרפה למה נאמר אלא להביא טרפה ששחטה שהיא מטמאה, ורבי מאיר האי טרפה מאי עביד ליה, מיבעי ליה למעוטי שחוטה שהיא לפנים, ור' יהודה טרפה אחרינא כתיב, ור' מאיר חד למעוטי שחיטה שהיא לפנים וחדא למעוטי עוף טמא, ור' יהודה עוף טמא מנבלה נפקא ליה, ואידך נבלה מיבעי ליה לשעור אכילה בכזית ותיפוק ליה מקרא קמא, מדאפקי' רחמנא בלשון אכילה חדא לשעור אכילה בכזית וחדא לשעור אכילה בכדי אכילת פרס סד"א הואיל וחדוש הוא יותר מכדי אכילת פרס נמי מטמא קמ"ל (כתוב ברמז תש"ל) באיזו תורה שותה בהמה לעוף ועוף לבהמה מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה, אי מה בהמה שנים או רוב שנים אף עוף שנים או רוב שנים ת"ל זאת, ר' אליעזר אומר באיזו תורה שותה בהמה לעוף או עוף לבהמה עוף הכשרו מן הצואר ובהמה הכשרה מן הצואר, אי מה עוף ממול ערפו אף בהמה ממול ערפה, ת"ל ראשו ראשו של עוף ממול ערפו ואין ראשה של בהמה ממול ערפה, וכל נפש החיה הרומשת במים להביא את הדגים, ולכל נפש השורצת להביא את החגבים למה בא אלא לידע איזה טמא ואיזה טהור:
ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור א"צ לומר בין חמור לפרה הלא כבר מפורשין א"כ למה נאמר בין הטמא ובין הטהור בין טמאה לך בין טהורה לך בין שנשחט רובו של קנה לשנשחט חציו, וכמה הוא בין רובו לחציו מלא השערה, בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל א"צ לומר בין צבי לערוד והלא כבר מפורשין א"כ למה נאמר בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל בין טרפה כשרה לטרפה פסולה, אחרים אומרים בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל בא ליתן אזהרה על החיה:
והתקדשתם והייתם קדושים, אמר ר' בנימין בר יפת כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים וסמיך ליה אשה כי תזריע וגו', אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן ערב, אני ה' אלהיכם זו ברכה: