ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקמג
רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה אומר הרי הוא אומר וכל מעשה עזים לרבות כל העשוי מן העזים ואפילו מן הקרנים ואפילו מן הטלפים, שאר חיה בהמה מנין ת"ל וכל מעשה, אם כן למה נאמר עזים פרט לעוף, וכי יפול מנבלתם יש מנבלתם מטמא ויש מנבלתם שאין מטמא, פרט ליבשה שאינה יכולה להשרות, מנין לזרעים טמאים שזרען שיטהרו ת"ל אשר יזרע טהור, יכול אע"פ שלא השרישו ת"ל הוא, וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו' טהור הוא, התולש מעציץ נקוב חייב משאינו נקוב פטור, ר' שמעון פוטר בזה ובזה, לכל מילי כתלוש משוי ליה, והא דתנן אין בין נקוב לשאינו נקוב אלא להכשיר את הזרעים, שאני לענין טומאה דהתורה ריבתה זרעים על כל זרע זרוע אשר יזרע:
תנא דבי רבי ישמעאל על כל זרע זרוע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר, יצא נבלת עוף טהור שסופו לטמא טומאה חמורה שאינה צריכה הכשר. תניא חטה בין קלופה בין שאינה קלופה מצטרפת, שעורה קלופה מצטרפת שאינה קלופה אין מצטרפת, והתני רבי ישמעאל על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה שעורה בקליפתה עדשים בקליפתן, לא קשיא כאן בלחות כאן ביבשות:
תנן התם העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים מצטרפין לטומאת אוכלין אבל לא לטומאת נבלות, תנינא להא דתנו רבנן שומרין לטומאה קלה ואין שומרין לטומאה חמורה, שומרין לטומאה קלה מנלן, דתנא דבי ר' ישמעאל על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין וכו', ולא שומרין לטומאה חמורה מנלן, דתנו רבנן בנבלתם ולא בעור שאין עליו כזית בשר, יכול הנוגע כנגד בשר מאחוריו לא יהא טמא, ת"ל יטמא. מאי קאמר, אמר רבא ואמרי לה כדי חסורי מחסרא והכי קתני בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר ועור משלימו לכזית, יכול שאני מוציא אף עור שיש עליו כזית בשר הנוגע כנגד (העור) [הבשר] מאחוריו יכול לא יהא טמא ואפילו מעשה יד נמי לא עביד, ת"ל יטמא. בנבלתה ולא בעור שיש עליו שני חצאי זיתים, יכול אף במשא תלמוד לומר והנושא יטמא דברי ר' ישמעאל, רבי עקיבא אומר הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא, אמר עולא שני חצאי זיתים שתחבן בקיסם אפילו מוליך ומביא כל היום כלו טהור, מ"ט כתיב נשא וקרינן נושא בעינן נושא והוא דנשא [בבת אחת], תנו רבנן בנבלתה ולא בקולית סתומה, יכול אפילו ניקבה ת"ל הנוגע יטמא את שאפשר ליגע טמא שאי אפשר ליגע טהור, אמר ליה רבי זירא לאביי אלא מעתה בהמה בעורה לא תטמא, אמר ליה חזי כמה נקבים יש בה, אמר ליה רב פפא לרבא כוליא בחלבה לא תטמא אמר ליה חזי כמה חוטין נמשכין הימנה, חישב עליה לנקבה מהו. מחוסר נקיבה לאו כמחוסר מעשה דמי. תניא האבר והבשר המדולדלין בבהמה ומעורין כחוט השערה יכול יטמא טומאת נבלות, תלמוד לומר וכי יפול עד שיפול, ואפילו הכי טומאת אוכלין מטמא, כיון דאין מעלה ארוכה, מסייע ליה לרב חייא בר אשי דאמר תאנים שצמקו באיביהן מטמא טומאת אוכלין והתולש מהן בשבת חייב חטאת:
וכי יותן מים על זרע, הכופה קערה על הכותל אם בשביל שתודח הרי זה בכי יותן אם בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן, הא גופא קשיא אמרת בשביל שתודח הרי זה בכי יותן הא בשביל שתודח הכותל אינו בכי יותן והדר תני בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל הרי זה בכי יותן אמר רב פפא הכי קאמר הכופה קערה על הכותל אם בשביל שתודח הרי זה בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אין זה בכי יותן, בד"א בכותל מערה אבל בכותל בנין בשביל שלא ילקה הכותל הוא דאינו בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל הרי זה בכי יותן:
תניא יכול יהא אוכל מטמא אוכל ת"ל וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו, אמר אביי לא שנו אלא בחולין אבל בתרומה וקדשים עושה כיוצא בו, ורבא אמר לא שנו אלא בחולין ותרומה אבל קדשים עושה כיוצא בו, רבינא משמיה דרבא אמר מקרא מלא דבר הכתוב לא שנא חולין ולא שנא קדשים ולא שנא תרומה מכדי כתיב וכי יותן מים על זרע, מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים למה לי, חד בטומאת מת וחד בטומאת שרץ, וצריכי דאי אשמעינן טומאת מת התם הוא דבעיא הכשר משום דלא מטמא בכעדשה אבל שרץ דמטמא בכעדשה אימא לא ליבעי הכשר, ואי אשמעינן שרץ משום דלא מטמא טומאת שבעה אבל מת דמטמא טומאת שבעה אימא לא ליבעי הכשר צריכא, עודהו הטל עליהן ושמח הרי זה בכי יותן, נגבו אף על פי שהוא שמח אינו בכי יתן דכתיב וכי יותן עד שיתן, אי הכי רישא נמי, כדרב פפא דרב פפא רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד כי יותן דומיא דכי יתן מה יתן לדעת וניחא ליה אף יותן לדעת וניחא ליה:
וכי יותן מים, יש לי בענין הזה זרעים טמאים וזרעים טהורים, מחוברין ותלושין מן הקרקע, מתן בידי אדם ומתן בידי שמים, אוכלי אדם ואוכלי בהמה יש לך לחלוק אם אתה אומר מחוברין טמאין ותלושין טהורין טמאת הכל, וכשאתה אומר מחוברין טהורין ותלושין טמאין טמאת מקצת וטהרת מקצת, אם אתה אומר אוכלי בהמה טהורין ואוכלי אדם טמאים, טמאת הכל, כשאתה אומר אוכלי בהמה טמאין ואוכלי אדם טהורים טמאת מקצת וטהרת מקצת, אם אתה אומר בידי שמים טמא ובידי אדם טהור טמאת הכל, וכשאתה אומר בידי שמים טהור ובידי אדם טמא טמאת מקצת וטהרת מקצת, וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים עד לאחר הכשר, והלא דין הוא טימא בכלי חרס וטימא בשרץ מה כלי חרס לא טימא את הזרעים אלא לאחר הכשר אף שרץ לא טימא את הזרעים עד לאחר הכשר הן אם הקל בכלי חרס הקל נקל בשרץ חמור אלא יטמא בהכשר ושלא לאחר הכשר ת"ל וכי יותן מים על זרע וגו' הרי זה בא ללמד על שרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר, אין לי אלא הכשר מים מנין לעשות שאר משקין כמים, ודין הוא ומה אם כלי חרס הקל עשה בו שאר משקין כמים שרץ חמור אינו דין שנעשה בו שאר משקין כמים, או כלך לדרך זו חמור כלי חרס שמטמא באויר ת"ל מים, מים אמורין למעלה ומים אמורין למטה מה מים האמורין למעלה עשה בו שאר משקין כמים אף מים האמורין למטה עשה בו שאר משקין כמים, ק"ו ומה אם מים שהן חוזרין ליד אביהן ליטהר מכשירין את הזרעים שאר משקין שאין חוזרין ליד אביהן ליטהר אינו דין שיכשירו את הזרעים, לא אם אמרת במים שנעשו אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים תאמר בשאר משקין שלא נעשו אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים הואיל ואין נעשין אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים לא יכשירו את הזרעים ת"ל מים, מים אמורין למעלה ומים אמורין למטה מה מים האמורין למעלה עשה בו שאר משקין כמים אף וכו, מנין לעשות מחשבה כמתנה ודין הוא ומה כלי חרס הקל עשה בו מחשבה כמתנה שרץ חמור אינו דין שנעשה בו מחשבה כמתנה, או כלך לדרך זו חמור כלי חרס שמטמא באויר ת"ל מים, מים אמורין למעלה ומים אמורין למטה מה מים האמורין למעלה עשה מחשבה כמתנה אף מים האמורין למטה עשה מחשבה כמתנה, אין לי אלא שנתן מים על גבי זרע, נתן זרע על גבי מים מנין, ת"ל ונפל מנבלתם עליו טמא טמא הוא לכם לכל צרכיכם לרבות ידות (הזרע) האוכלין, יד הפרכיל טפח מכאן וטפח מכאן, יד האשכול כל שהוא, זנב של אשכול כל שריקנה, יד מכבדת של תמרה ד' טפחים קנה של שבולת שלשה טפחים, יד כל הנקצרין שלשה טפחים, את שדרכן ליגזז ואין דרכן ליקצץ וידיהן ושרשיהן כלשהן ומלעין של שבלים כל שהן, או יכול אע"פ שבססן, ת"ל הוא:
וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה, להביא את בן שמונה שאין שחיטתו מטהרתו, רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר בר' שמעון אמרי שחיטתו מטהרתו, לאכילה כ"ע מת הוא, רבי יוסי ורבי אלעזר אמרי כטרפה מה טרפה אף על גב דמתה היא שחיטתה מטהרתה הכא נמי לא שנא, ורבנן אמרי לא דמי לטרפה טרפה היתה לה שעת הכושר כו', וכי תימא טרפה מבטן מאי איכא למימר התם יש במינה שחיטה הכא אין במינה שחיטה, וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואי זו זו טרפה ששחטה, בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו בין בבהמה טהורה בין בבהמה טמאה טהור, רבי יוסי הגלילי אומר בטמאה טמא בטהורה טהור, מאי טעמא דתנא קמא אמר רב חסדא קל וחומר אם הועילה לו אמו להתירו באכילה לא תועיל לו אמו לטהרו מידי נבלה, אשכחן בהמה טהורה בהמה טמאה מנלן דאמר קרא וכי ימות מן הבהמה זו בהמה טמאה, אשר היא לכם לאכלה זו בהמה טהורה, מה בהמה טהורה עוברה טהור אף בהמה טמאה עוברה טהור, ורבי יוסי הגלילי מאי טעמא, אמר רבי יצחק דאמר קרא וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע טמאים הם לכם מהלכי כפים בחיה טמאתי לך רב נחמן בר יצחק אמר מהכא או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה, וכי נבלת בהמה טמאה מטמאה ונבלת בהמה טהורה לא מטמאה אלא איזה זה עובר שבמעי טמאה שהוא טמא ושבטהורה שהוא טהור, וכי מאחר דנפקא לן מדרב נחמן בר יצחק קרא דרבי יצחק למה לי, אי לאו דרבי יצחק הוה אמינא כוליה לכדרבי הוא דאתא קמשמע לן: