ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקב
לו הן הלוקין טמא שאכל את הקודש והנכנס למקדש בטומאה. בלמא הנכנס למקדש טמא כתיב עונש וכתיב אזהרה. עונש דכתיב את מקדשה' טמא אזהרה דכתיב וישלחו מן המחנה ולא יטמאו את מחניהם. אלא טמא שאכל את הקדש בלמא עונש דכתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח הלשמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה. אלא אזהרה מנא לן אמר ר"ש בן לקיש א"ק בכל קדש לא תגע. ור' יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טמאתו טמאתו כתיב הכא וטמאתו עליו וכתיב התם עוד טמאתו בו מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר. בשלמא ר"ש בן לקיש לא קאמר כר' יוחנן משום דלא גמיר ג"ש. אלא רבי יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל. אמר לך ההוא בכל קדש לא תגע אזהרה לתרומה הוא דאתא. ור"ל אזהרה לתרומה מנאליה. נפקא ליה מאיש איש מזרע אהרן וגו' איזהו דבר ששוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה. ואידך ההוא לאכילה האי לנגיעה. ור"ל האי בכל קדש להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לטמא שנגע את הקדש. דאיתמר טמא שנגע בקדש ר"ל אמר לוקה ר' יוחנן אמר אינו לוקה. ר"ש ב"ל אמר לוקה בכל קדש לא תגע. ר' יוחנן אמר אינו לוקה ההוא אזהרה לתרומה הוא דאתא. ור"ל אמרלך טמא שנגע בקדש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה. אזהרה לאוכל מדאיתקש קדש למקדש. ואכתי לר"ל להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לטמא שאכל בשר קדש לפני זריקה דר"ל אמר לוקה ל"ש לפני זריקה ל"ש לאחר זריקה. ר"י אמר אינו לוקה ר"י לטעמיה דאמר אתיא טמאתו וכי כתיבה טומאה אחר זריקה הוא דכתיבא, ההוא מבכל קדש נפקא. תניא כוותיה דר"ל לא תגע אזהרה לאוכל. או אינו אלא אזהרה לנוגע, כשהוא אומר ואל המקדש לא תבא מקיש מקדש לקודש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה ואי בנוגע מי איכא נטילת נשמה אלא לאו באכילה ונכרתה הנפש ולא הצבור. ההיא ולא אנוס ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, מעמיה ועמיה בשלום, יכול יהאטמא מטמא את הטהור לקדש במשא ת"ל כי תגע במגע מטמא ואין מטמא במשא:
בכל טמא אפילו [בטמא מת]. בטומאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא. אם נאמרו קלות למה נאמרו חמורות ואם נאמרו חמורות למהנאמרו קלות. אם נאמרו קלות ולא נאמרו חמורות הייתי אומר על הקלות בלאו ועל החמורות במיתה לכך נאמרו חמורות. ואם נאמרו חמורות ולא נאמרו קלות הייתי אומר על החמורות יהא חייב ועל הקלות יהא פטור לכך נאמרו קלות, מאי קלות ומאי חמורות, אמר זעירי קלות טומאת שרץ חמורות טומאת מת. ואלו נאמר מעשר ותרומה ולא נאמר מת הייתי אומר [קלות] על הקלות בלאו ועל החמורות במיתה ומדקלות על החמורות במיתה חמורות נמי על הקלות במיתה לכך נאמרו חמורות. ואלו נאמר מעשר ותרומה ולא נאמר טומאת שרץ הייתי אומר על החמורות חייב ועל הקלות פטוור לכך נאמר קלות:
ואכל מבשר זבח השלמים וגו' מה תלמוד לומר לפי שהוא אומר והנפש אשר תאכל בשר וגו' והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו', יכול אין חייבין משום טומאה אלא על השלמים בלבד, מנין לרבות את (הקרבים) [הקדשים] ת"ל כל איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו'. או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים מה שלמים המיחדים הנאכלין לשני ימים הנאכלין ליום אחד מנין ת"ל וכו' (כדכתוב ברמז תנ"ט):