ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תק
תנו רבנן מה ת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם נטמאה למה שותה ואם לא נטמאה למה משקה. מגיד לך הכתוב שהספק אוסרה. ומכאן אתה דן לשרץ ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון עשה בה ספק כודאי. שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון אינו דין שנעשה בו ספק כודאי. וממקום שבאת מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד. מה סוטה דבר שיש בו דעת לישראל אף שרץ דבר שיש בו דעת לישראל וכו' א"ר גידל אמר רב דבר שיש בו דעת לישראל ואין בו דעת לישאל מהאי קרא נפקא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הוא ספק טמא ספק טהור יאכל. אימא סיפא והבשר כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הואדיאכל בר הא ספק טהור ספק טמא לא יאכל בשר. אלא לאו ש"מ כאן בדבר שיש בו דעת לישאל כאן בדבר שיאן בו דעת לישאל. אצטריך כדרב גידל אמר רב ואיצטריך למיגמר מסוטה. ראי מדרב גידל אמר רב הוה אמינא בין ברשות חרבים בין ברשות היחיד אצטריך למיגמר מסוטה. ואי מסוטא היה אמינא עד דאיכא דעת נוגע ומגיע קמ"ל. קאמר ר' יוסי מנין לרביעי בקודש שהוא פסול ודין הוא ומה אם מחוסר כפורים שיאן פוסל בתרומה פוסל בקודש שלישי שפוסל בתרומה אינו דין שיפסול בקודש, למדנו לשלישי מן הכתוב ולרביעי מק"ו:
לא יאכל באש ישרף אין לי שטעון שרפה אלא הטמא והנותר של שלמים וחטאת שנכנס דמה לפנים מנין לרבות כל הנותר. ת"ל ואם יותר מבשר המלואים וגו' ושרפת את הנותר באש שאין ת"ל את הנותר באש אלא זה בנה אב כל הנותר טעון שרפה, אין לי אלא נותר מנין לשנחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא חוץ לקלעים והלן והיוצא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלוהו פסולין וזרקו את דמו והנתנין למטה שנתנין למעלה והנתנין למעלה שנתנן למטה והנתנין בפנים שנתנן בחוץ והנתנין בחוץ שנתנן בפנים והפסח [והחטאת] ששחטן שלא לשמן. ת"ל לא יאכל כי קדש הוא כל שהוא קדש טעון שרפה יכול אף שמתו ושהפילו ושנטמאו בחוץ ישרפו ת"ל הוא. ר"י אומר יכול חטאת הבאעל הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה ישרפו ת"ל הוא. והבשר לרובת בשר הפנימי שיהא מותר. שהיה בדין הואיל והטמא פסול והיוצא פסול מה הטמא אם נטמא מקצתו כולו פסול אף [היוצא] וכו' ת"ל והבשר לרבות בשר הפנימי שהוא מותרמכאן אמרו אבר שיצא מקצתו חוץ לחומה בפסחים חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק מתירו מן הפרק וחותך ובמוקדשין גורר בכל מקום שירצה שאין בי משום שבירת עצם:
כל טהור יאכל בשר מה ת"ל לפי שנאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל יכול לא יאכלו אלא בעליו ק"ו לפסח לכך נאמר כל טהור יאכל בשר יכול יהיו חייבין עליו משום טומאה לפני זריקה ת"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' המותר לטהורים חי בין עליו שמום טומאה לפני זריקת דמים שיאן מותר לטהורים (לא יהיו) [אין] חייבין עליהן משום טומאה. או אינו נאמר אלא הנאכל לטהורין חייבין עליו משום טומאה שאינו נאכל לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה, אוציא את הלן ואת היוצא שאינן נאכלין לטהורין. ת"ל אשר לה' לרבות היוצא והלן. יכול שאני מרבה את הפגול ואת בעל מום ת"ל מזבח השלמים מעוט. ומה ראית לרבות את היוצא ואת הלן ולהוציא את הפגול ואת בעל מום אחר שריבה הכתוב ומיעט. אמרת מרבה אני את היוצא ואת הלן שהיתה להן שעת הכושר ומוציא אני את הפגול ואת בעל מום שלא היתה להן שעת הכושר. וא"ת בשר שנטמא לפני זריקת דמים מפני מה אין חיבין עליו משום טומאה מפני שהציץ מרצה עליו:
תנו רבנן פסח הבא בטומאה ואכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות יכול יהיו חייבין תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר הנאכל לטהורין חייבין עליו משום טומאה אין נאכל לטהורין אין חייבין עליו משום טומאה. ר' אליעזר אומר יכול דחקי זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהיו חייבין תלמוד לומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בזמן שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעין משתלחים אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין אמר ר' אבהו שלש כריתות נאמרו בשלמים למה אחת לכלל ואחת לפרט ואחת לדברים שאינן נכלין. ולר"ש דאמר שיאן נאכלין אין חייבין עליהן משום טומאה לאתויי מאי לאתויי חטאת הפנימית סד"א הואיל ואמר ר"ש כל שאינו על מזבח החיצון ואין חייבין עליו משום פגול משים טומאת נמי לא ליחייב קמ"ל. דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולן יצא כיצד והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וגו' והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו ולמא יצאו להקיש אליהם ולומר לך מה שלמים מיוחדין קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית: