ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תנא
ואם מנחת מרחשת קרבנך מה בין מחבת למרחשת מרחשת יש לה כסוי מחבת אי לה כסוי דברי רבי יוסי הגלילי. ר' חנינא בן גמליאל אורמ מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים ומחבת צפה ומעשיה קשים. סלת בשמן תעשה (מרבכת תביאנה) מלמד שטעונה שמן קודם לעשיתה. קרבנך קרבנך לגזרה שוה וגו'. אילו נאמר והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה הייתי אומר אין טעון הגשה אלא קומץ בלבד מנחה מנין, תלמוד לומר המנחה, מנחת חוטא מנין תלמוד לומר את המנחה. ודין הוא נאמר הכא מנחת חוטא ונאמר הכא מנחת נדבה מה מנחת נדבה טעונה הגשה אף מנחת חוטא טעונה הגשה. מה למנחת נדבה שכן טעונה שמן ולבונה, מנחת סוטה תוכיח. מה למנחת סוטה שכן טעונה תנופה, מנחת נדבה תוכיח. וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהם ששוו לקמיצה ושוו להגשה אף אני אביא מנחת חוטא ששוה להם לקמיצה תשוה להגשה. מה להצד השוה שבהן שהן הוכשרו לבוא בעשיר כבעני תאמר במנחת חוטא שלא הוכשרה לבוא בעשיר כבעני תלמוד לומר את המנחה, ר"ש אומר והבאת לרבות מנחת העומר להגשה וכן הוא אומר והבאתם את עומר. והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכן הוא אומר והקריב אותה אל המזבח. ודין הוא ומה מנחת חוטא שאינה טעונה תנופה טעונה הגשה, מנחת סוטה שטעונה תנופה אינו דין שטעונה הגשה, מה למנחת חוטא שכן באה חטין, מנחת עומר תוכיח, מה למנחת העומר שכן טעונה שמן ולבונה, מנחת חוטא תוכיח. וחזר הדין לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהם ששוו לקמיצה ושוו להגשה אף אני אביא מנחת סוטה ששוות להם לקמיצה תשוה להם להגשה. מה להצד השוה שבהם שכן לא הוכשרו לבוא קמח, תאמר במנחת סוטה שהוכשרה לבוא קמח תלמוד לומר (והבאתה) [והקריבה]. ר"י אומר לרבות מנחת סוטה להגשה. וכן הוא אומר והביא את קרבנה עליה אבל מנחת העומר לא צריכה קרא. מ"ט מדינא אתיא ומה מנחת חוטא שאינה טעונה תנופה טעונה הגשה, מנחת העומר שטעונה תנופה אינו דין שטעונה הגשה. מה למנחת חוטא שכן באה מן החטין, מנחת סוטה תוכיח. וחזר הדין לא ראי זה כאאי זה הצד השוה שבהן ששוו לקמיצה ושוין להגשה אף אני אביא מנחת העומר ששותה להם לקמיצה תשוה להם להגשה. מאי פרכת, ר"ש פריך הכי מה להצד השוה שבהן שכן מצויין. ורבי יהודה אדרבה הא מצויין טפי הנך זמנין דלא משכחתלהו כלל. או אינו אומר והבאת אלא שיחיד מתנדב ומביא מנחה אחרת חוץ מאלה שבענין. ודין הוא צבור מביא מנחה מן החטין חובה ויחיד מביא מנחה מן החטין נדבה. מה צבור שסביא מנחה מן החטין חובה מביא מנחה מן השעורין חובה. אף יחיד שמביא מן החטין נדבה יביא מנחה מן השעורים נדבה. תלמוד לומר אלה אין לך אלא אלה. או אינו אומר אלה אלא לאומר הרי עלי מנחה שמביא חמשתן. תלמוד לומר מאלה רצה אחת מביא רצה חמשתן מביא. ר"ש אומר את המנחה לרבות שאר מנחות להגשה. יכול שאני מרבה אף שתי הלחם ולחם הפנים תלמוד לומר מאלה. ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים. מרבה אני שאר מנחות שיש מהם לאישים ומוציא אני שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים. והלא מנחת נסכים כולה לאישים יכול תהא טעונה הגשה תלמוד לומר והקריבה. והא אפיקתיה מן והקריב והקריבה ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא מנחת נסכים מרבה אני שאר מנחות שבאות בגלל עצמן ומוציא אני מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה. והלא מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שבאות בגלל עצמן יכול יהו טעונות הגשה תלמוד לומר והגישה. והא אפיקתיה, והגיש והגישה. ומה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא מנחת כהנים ומנחת הן משיח, מרבה אני שאר מנחות שיש מהם לאישים ובאות בגלל עצמן ויש מהם לכהנים ומוציא אני שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאישים ומנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה ומנחת כהן משיח שאין מהן לכהנים. והגישה אל המזבח (כתוב ברמז תמ"ה). והרים יכול בכלי תלמוד לומר להלן בקמצו מה הרמה האמורה להלן בקמצו אף הרמה האמורה כאן בקמצו. איתמר שירים שהסרו בין קמיצה להקטרה רבי יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהם. ור"ש בן לקיש אמר אין מקטיר קומץ עליהם. מאן דפסל סבר א"ק מן המנחה עד דאיכא כולה מנחה ואידך מן המנחה מנחה שהותר כבר. אילו נאמר אשר תקריבו לא תעשה חמץ הייתי אומר אין לי אלא קומץ בלבד מנחה מנין תלמוד לומר כל המנחה, שאר מנחות מנין תלמוד לומר כל המנחה לה' כשרה ולא פסולה, מכאן אמרו המחמץ את הכשרה חייב את הפסולה פטור. והשתא דנפקא ליה מכל המנחה אשר תקריבו לה' למה לי מיבעי' ליה לכדתניא אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחמוץ דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר לרבות לחם הפנים לחמוץ, מנחת נסכים מי פירות הם ואין מחמיצין, אמר ר"ל אומר היה רבי יוסי הגלילי מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה, לחם הפנים מדת יבש היא ושמעינן לרבי עקיבא דאמר מדת יבש לא נתקדשה, אמר ר' יוחנן איפוך:
מנין לרבות שאר מנחות תלמוד לומר כל המנחה. יכול אין לי שלא תעשה חמץ אלא מנחות ששיריהם נאכלים מנחות שאין שיריהן נאכלים מנין, תלמוד לומר כל המנחה אשר תקריבו לה'. רבי יוסי הגלילי אומר להיא לחם הפנים. ר' עקיבא אומר להביא מנחת נסכים. לא תעשה חמץ יכול לאו אחד על כולן תלמוד לומר לא תאפה חמץ. אפיה בכלל היתה ולמה יצתה להקיש אליה ולומר לך מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה אף אני מרבה את לישתה ואת עריכתה וכל מעשה שיש בה מביא עליו בפני עצמו: