ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תמב
קרנו של מזבח הא אם נטלהת קרנו של מזבח ועבד עליו עבודתו פסולה:
אשר פתח אהל מועד ולא בזמן פרוקו ולא בזמן שגללה הרוח את היריעה. רבייוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר אשר פתח אהל מועד לפי שנאמר ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח, יכול בין אהל מועד ובין המזבח היה הכיור תלמוד לומר המזבח, המזבח פתח אהל מועד ואין הכיור פתח אהל מועד, והיכן היה הכיור נתון בין האולם ולמזבח ומשום כלפי דרום. והפשיט ונתח יכול יהא מפשיט אבר אבר ומנתח תלמוד לומר והפשיט העור מפשיט את כולה ואחר כך מנתחה. יכול אין טעונה הפשט אלא עולת נדבה עולת חובה מנין. ודין הוא נאמר הכא עולת נדבה ונאמר הכא עולת חובה מה עולת נדבה טעונה הפשט אף עולת חובה טעונה הפשט. אין לי אלא עולת בקר עולת הצאן מנין. ודין הוא נאמר הכא עולה מן הבקר ונאמר הכא עולה מן הצאן מה עולת הבקר טעונה הפשט אף עולת הצאן טעונה הפשט. אין לי אלא של אנשים של נשים מנין אין לי אלא של ישראל של גרים ושל עבדים מנין, עד שאתה מרבה להביא את של גוים מנין, תלמוד לומר העולה כל עולה טעונה הפשט. ומה ראית להביאם להפשט ונתוח ולהוציאם מן הסמיכה אחר שריבה הכתוב ומיעט מפני מה אני מביאן להפשט ונתוח שהפשט ונתוח כשרים בכל אדם ואיני מביאין לסמיכה שיאן הסמיכה אלא בבעלים. ר' חייא אמר צא וראה מה מיעט הכתוב למעלה את הקרבים או את המקריבים הוי אומר את המקריבים. אף אני אמעטם מן הסמיכה מפני שאני ממעט את הקרבים. ולא אמעטם מהפשט ונתוח מפני שאינו אלא מעשה עולה עצמה. אין לי אלא נשחטה לשמה שלא לשמה מנין תלמוד לומר העולה כל העולה טעונה הפשט ונתוח. ונתח אותה לנתחיה יכול ינתח נתחיה לנתחים תלמוד לומר אותה אותה לנתחיה ואין נתחיה לנתחים, יכול אף הפסולה תהא טעונה הפשט ונתוח תלמוד לומר אותה כשרה ולא פסולה ופסולה שעלתה לגבי המזבח קרבה כמו שהיא: