לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תכט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ויקרא אל משה הקדים קריאה לדבור למדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם לחברו דבר אלא אם כן קראהו. אמר ר' מנסיא מנין לאומר דבר לחברו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו אמור שנאמר מאהל מועד לאמר. זה שאמר הכתוב הביאני המלך חדריו זה משה שנאמר ויקרא אל משה, מכאן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה ממנו תדע לך שכן הוא צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא את ישראל ממצרים ונעשו נסים על ידו נפלאות בארץ חם ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד התורה ונתעסק במלאכת המשכן אף על פי כן לא נכנס עד שקרא לו שנאמר ויקרא אל משה ולהלן הוא אומר ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה בסנה הפסיק בין קריאה לדבור אבל באהל מועד אין בו הפסק. [דבר אחר ויקרא אל משה] בסנה למה הדבר דומה למלך ב"ו שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין וכשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבחוץ אבל בו אהל מועד כשהוא שמח עם בניו ובניו שמחין עמו כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבפנים כמו שהוא מושיבו בין ברכיו וכיד אדם על בנו לכך נאמר ויקרא אל משה. ויקרא וידבר הקדים קריאה לדבור והלא דין הוא נאמר כאן דבור כאן דבור ונאמר דבור בסנה, מה דבור האמור בסנה הקדם בו קריאה לדבור אף וכו'. לא אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדברות תאמר בדבור אהל מועד שאינו תחלה לדברות. דברו הר סיני יוכיח שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדבור. לא אם אמרת בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל תאמר אהל מועד שאינו לכל ישראל. הרי אתה דן מבנין אב לא הרי דברו הסנה שהוא תחלה לדברות כהרי דברו הר סיני שאינו תחלה לדברות ולא דברו הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דבור הסנה שאינו לכל ישראל. הצד השוה שבהן שהן דבור ומפי קדוש למשה הקדים בו קריאה לדבור אף כל שהוא דברו מפי קדוש למשה הקדישם בו קריאה לדבור. מה להצד השוה שבהן שהן דבור ובאש ומפי קדוש למשה לפיכך נקדים בו קריאה לדבור יצא דבור אהל מועד שאינו באש לפיכך לא נקדים קריאה לדבור תלמוד לומר ויקרא וידבר הקדשים קריאה לדבור יכול לא היתה קריאה אלא לדבור זה בלבד מנין לכל הדברות שבתורה תלמוד לומר מאהל מועד כל שהוא מאהל מועד הקדים בו קריאה לדבור. יכול לא היתה קריאה אלא לדברות בלבד מנין אף לאמירות ולצווים, אמר ר"ש תלמוד לומר דבר וידבר לרבות אף לאמירות ולצווים. יכול אף להפסקות תלמוד לומר וידבר לדבור היתה קריאה ולא היתה קריאה להפסקות. וכי מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין. והרי דברים ק"ו ומה אם מי ששמע מפי קדוש ומדבר ברוח הקודש צריך להבין בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה. ומנין שכל הקריאות היו משה משה תלמוד לומר ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה שאין תלמוד לומר ויאמר אלא מלמד שכל הקריאות היו משה משה. ומנין שעל כל קריאה היה אומר הנני תלמוד לומר ויאמר הנני שאין תלמוד לומר ויאמר אלא מלמד שעל כל קריאה היה אומר הנני. משה משה, אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל לשון חיבה לשון זירוז. דבר אחר משה משה הוא משה עד שלא נדבר עמו הוא משה משנדבר עמו. אליו למעט את אהרן. אמר ר' יהודה בן בתירא י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן. וכנגדן נאמרו י"ג מיעוטין ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן ואלו הן ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וגו' וידבר אליו, ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו' אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ביום צותו את אשר יצוה את כל אשר אצוה אותך ויהי ביום דבר ה' אל משה ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה, ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מיעט את אהרן מכולם: