ילקוט שמעוני/הושע/רמז תקלב
כי כשלת בעונך. כל הנביאים שהכו את ישראל הכום בנפילה, ירמיה אמר ידחו ונפלו בה, עמוס אמר נפלה לא תוסיף, אבל הושע עשה אותם מתוקלת שנאמר כי כשלת בעונך. אדם הולך לכבד את השלטון (ו) הולך מלא וחוזר ריקם, אבל הקב"ה אינו כן אלא הולכים אליו ריקנים וחוזרים מלאים שנאמר כל תשא עון וקח טוב, הם (ז) אמרו לו כל תשא עון והוא אמר להם וקח וטוב. דבר אחר שובה ישראל, משל ללסטים הנדון לפני הקוסטינר, בתחלה קורא אוליגין שלו ואח"כ מכה אותו ואח"כ נותן לו כמס ואח"כ ונתן לו פרקולה ואח"כ יוצא ליהרג, אבל הקב"ה אינו כן בתחלה קורא אוליגין של שבטים ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם מסכה, ואח"כ מכה אותם הכה אפרים שרשם יבש, ואח"כ נותן להם כמס צרור עון אפרים, ואח"כ נותן להם פרקולה [מיד שאול אפדם וגו' ואח"כ] תאשם שומרון, ואח"כ מחזירן בתשובה שובה ישראל. ר' אלעזר בשם ר' שמואל בר נחמני אומר משל למדינה שמרדה במלך ושלח לה המלך פולמרכואס להחריבה והיה אותו פולמרכוס בקי ומיושב, אמר להם טלו לכם [זמן] שלא יעשה לכם המלך כמו שעשה למדינה פלונית ולחברותיה, כך אמר הושע עשו תשובה שלא ישעה לכם כדרך שעשה לשומרון ולחברותיה. ר' יודן נשיאה בשם ר' יודא ברבי סימון מנהגו של עולם אדם יורה חץ כמה מהלך בית כור או כורים כמה גדול כחה של תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. רבי יודא בר ר' סימון שובה ישראל עד ה' אלהיך אפילו כפרת בעיקר. אמר ר' אלעזר בנוהג שבעולם אדם המבזה את חברו ברבים ולאחר זמן מבקש לרצות לו, הוא אומר אתה מבזה לי ברבים ומתרצה לי ביני ובינך לך והבא אותם אנשים שבזיתני בפניהם ואני מתרצה לך, אבל הקב"ה אינו כן אלא אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק והקב"ה אומר לו עשה תשובה ביני לבינך ואני מקבלך, שובה ישראל עד ה' אלהיך. בשם ר' מאיר תני עד ה' עד שהוא במדת רחמים, ואם לאו אלהיך, עד לא יתעביר סניגוריא קטיגורא. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר עד ה' אליהך, אומרים ישרלא לפני הקב"ה רבש"ע אם אנו עושים תשובה מי מעיד עלינו, אמר להם הקב"ה לרעה נעשיתי לכם עד שנאמר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים, ולטובה איני נעשה לכם עד, הוי שובה ישראל עד ה' אלהיך:
כי כשלת. אמר רבי סימאי משל לצור גבוה שהיה עומד על פרשת דרכים ובני אדם נכשלים בה, אמר המלך סתתוהו קימעא קימעא עד שיבא השעה ואני מעבירו מן העולם, כך אמר הקב"ה לישראל בני יצר הרע מכשול גדול הוא אלא סתתוהו קימעא קימעא לסוף אני מעבירו מן העולם שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם: