ילקוט שמעוני/דברי הימים ב/רמז תתרפה

<< · ילקוט שמעוני · דברי הימים ב · רמז תתרפה · >>

ומלכת שבא שמעה את שמע שלמה ותבוא לנסות את שלמה בחידות, מהו בחידות, א"ר ירמיה בר שלום א"ל אתה שלמה ששמעתי עליך ועל מלכותך, א"ל הן, א"ל הן, א"ל אם אני שואלת דבר מאתך אתה משיבני, א"ל כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, א"ל מהו שבעה יוצאים ותשעה נכנסים שנים מוזגים ואחד שותה, א"ל בודאי שבעה יוצאים הם ימי נדה, ותשעה ירחי הריון נכנסים, שני דדים מוזגים והולד שותה. ועוד אני שואלת אשה שאמרה לבנה אביך אבי זקנך בעלי, אתה בני, ואני אחותך, אמר לה בודאי בנותיו של לוט היו. ועוד דוגמא אחרת עשתה לו הביאה זכים ונקבות לפניו כלם במראה אחד ובקומה אחת ובכסות אחד אמרה ליה הפרש לי הזכרים מן הנקבות, מיד/רמז לסריסיו והביאו לו אגוזים וקליות והתחיל מחלק בפניהם, זכרים שלא היו מתביישים היו נוטלים בבגדיהם, ונקבות שהיו מתביישות נוטלות בסודריהם. אמר לה אלו זכרים ואלו נקבות. ועוד דוגמא אחרת עשתה הביאה לפניו מהולים וערלים, אמרה ליה הפרש לי מהולים מן הערלים, מיד/רמז לכהן גדול ופתח את ארון הברית, מהולים שבהם כרעו בחצי קומתם, ולא עוד אלא שנתמלאו פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהם נפלו על פניהם, מיד אמר לה אלה מהולים ואלה ערלים, אמרה ליה מהיכן לך זה, אמר לה מבלעם דכתיב נופל וגלוי עינים אלולי שהיה נופל לא היה רואה ולא כלום, ועוד מאיוב בשעה שבאו שלשת רעיו לנחמו, א"ל לא נופל אנכי מכם כמותכם, באותה שעה אמרה לו לא האמנתי לדברים וגו' אשרי אנשיך וגו' יהי ה' אלהיך ברוך:

הלוא לכם לדעת כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד (בתהלים קל"ב). ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה, מה מכה רבה, רבי אבא בר כהנא אמר שהעביר צורת פניהם של ישראל כמ ד"א הכרת פניהם ענתה בם וגו' וכו' (כתוב במלכים א' ברמז ר"ו):

ויקרא אסא (ברמז תנ"ו). וירדפם אסא (כתוב ברמז קס"ג):

וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה. א"ר הונא כל העוסק בתורה בלבד ולא בגמילות חסדים דומה כי שיאן לו אלוה, ועל דבר זה נתפס רבי חנינא בן תרדיון. ובגמילות חסדים לא עסק והתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר אל יתן אדם מעותיו לארנקי של צדקה אלא א"כ ממונה עליה כרבי חנינא בן תרדיון, מהימני הוה מהימן מיעבד לא עבד. ולא עבד והתניא מעות של פורים נתחלפו לו בשל צדקה וחלקם לעניים, מיעבד עבד כדבעי למיעבד לא עבד:

וימים רבים וגו'. מי נתנבא זה עזריה בן עודד הנביא אמר עתידים ימים לבא על ישראל ללא אלהי אמת שאין מדת הדין נעשית, וללא כהן מורה שהכהונה גדולה עתידה ליבטל, וללא תורה שעתידין סנהדרין ליבטל, כיון ששמעו אותו הדור רפו ידיהם, יצאה ב"ק ואמרה ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם, רבי יודן אמר חזקו ידים שהם נראות כאלו הן רפות שרפיתם אותם במעשיכם הרעים, ברכים שכשלתם אותם במעשיכם הרעים, וכה"א חזקו ידים רפות אמרו לנמהרי לב. ר' אושעיא רבה אמר למפגרי לבא שנאמר ימהו חומתה, ר"י בן לוי אומר אלו שדוחקים את הקץ שנאמר ותמהר ותורד כדה. חזקו אל תיראו לפי שהיו ישראל אומרים היתה לי דמעתי יצאה ב"ק ואמרה הנה אלהים נקם יבא מי שהוא עתיד לשלם גמולם של עו"א הוא יושיעכם:

אין שלום ליוצא ולבא. אמר רב כיון שיצא אדם מדבר הלכה שוב אין לו שלום, ושמואל אמר זה הפורש מגמרא למשנה, ור' יוחנן אמר זה הפורש מגמרא לגמרא:

ויקברוהו בקברויו אשר כרה לו בעיר דויד וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים, מאי בשמים וזנים, ר"א דני זני, רבי ישמעאל בר נחמן אמר בשמים שכל המריח בהם בא לידי זמה:

ויאמר (יהושפט) אל השופטים ראו מה אתם עושים. מכאן לדיינים שיהיו יודעים את מי הם דנים, ולפני מי הם דנים, ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל, וכה"א ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי (אם) לה', שמא יאמר הדיין מה לי בצער זה, ת"ל ועמכם בדבר משפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וכו'. אתה מוצא שלא נשתבחו פרנסי ישראל אלא ע"י הדין שנאמר והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל וכו', ואף דוד לא נשתבח אלא ע"י הדין שנאמר ויהי דוד עושה משפט (כתוב ברמז קמ"ז). ואף יהושפט כיון שנתחזק במלכות לא נתעסק אלא בעסקי הדין שנאמר ויתחזק על ישראל, מהו ויתחזק, שנתחזק ומנה את הדיינים, ואומר ויגבה לבו בדרכי ה', וכי גסות הרוח היתה בו, אלא שמנה עליהן את הדיינים שיודעים ללכת בדרכי ה' שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה וגו' ואמר לדיינים ראו מה אתם עושים וגו'. ואף ירושלים לא נשתבחה אלא ע"י הדין שנאמר ויצא לך שם בגוים וגו', ואי זהו הדור זה הדין שנא' ודל לא תהדר, ולא חרבה ירושלים אלא על ידי קלקול הדין שנאמר טמאת השם, וכתיב מלאתי משפט. באותה שעה נשבע הקב"ה שהוא בעצמו נפרע מן הדיינים שנאמר לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל וגו', ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי, ואין אביר אלא אב בית דין שנאמר אביר הרועים אשר לשאול, ללמדך שהקב"ה נעשה אב ב"ד להפרע מהם, ומנין שבדיינין מדבר ראה מה כתיב אחריו ואשיבה שופטיך כבראשונה, לכך אמר הקב"ה מצותיו לישראל, וכתיב שופטים ושוטרים תתן לך:

ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים וגו' לפני החצר החדשה. א"ר יוחנן שחדש בה דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה. האמינו בה' (בתרי עשר ברמז תקי"ט):

בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו. א"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים לפני שירה, א"ר יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש:

ויבקש את אחזיהו וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון. א"ר לוי שהיה קודר אזכרות וכותב שם ע"א תחתיהן:

ועתליה אם אחזיהו. א"ר יהודה אמר רב אלמלי לא נשתייר אביתר לאחימלך לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט דכתיב ותקם (ותאבד) [ותדבר] את כל זרע הממלכה, הכא אשתייר יואש והתם אשתייר אביתר. בחדר המטות, ר' אלעזר אומר בעלית בהמ"ק היה טמון, ר' שמואל בר נחמני אמר בתאין היה טמון, אמר רבי נראין דברי ר"א בימות החמה ודברי רשב"ג בימות הגשמים:

ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן (הגדול) ויעמוד מעל לעם, וכי על ראשי העם היה אלא שראה עצמו גכוה מכל העם חתן המלך כהן ונביא ודיין התחיל מדבר גדולות הדא הוא דכתיב ויאמר להם וגו' למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את ה' ויעזוב אתכם. ואת יואש עשו שפטים (כתוב בירמיה ברמז של"ה):

וכחזקתו גבה לבו (ברמז ר"ל):

ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום שמונה לחדש באו לאולם ה' ויקדשו את בית ה' לימים שמונה וביום ששה עשר לחדש הראשון כלו. והלא ביום אחד היו יכולים לבער כל ע"א שהיו שם, א"ר אידי מפני צלמי כשרים שהיו חקוקים בששר:

ויאמר חזקיה להעלות העולה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר ה'. בעי ר' אבין עולת נדבת צבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה, עולותיכם אמר רחמנא אחד עולת נדבה ואחד עולת חובה, או דילמא עולתיכם דכולהו ישראל קאמר, ת"ש ויאמר חזקיהו וגו'. האי שירה מאי עבידתיה, אילימא דלעולת חובה למה לי לאמלוכי, אלא לאו לעולת נדבה. אמר רמי בריה דרב ייבא כבש הבא עם העומר קא מיבעיא להו, מי איקבע ר"ח בזמנו דליקרב או לא. מתקיף לה רב אדא וליחזי פסח היכי עביד מצה היכי אכול, אלא אמר רב אשי מידי דהוה אשליחא דצבורא דמימליך. מאי הוי עלה, ת"ש דתני רב מרי בריה דרב כהנא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדש קדשים אף שלמים קדש קדשים, מה שלמים שקבוע להם זמן אף עולה שקבוע לה זמן:

וכל הקהל משתחוים וגו'. תנא ר"ש בן אלעזר אומר כהנים לוים וישראלים והשיר מעכבים את הקרבן, ר' אבא בשם ר' אלעזר טעמא דר"ש מהכא וכל הקהל משתחוים אלו ישראל, והשיר משורר אלו הלוים, והחצוצרות מחצצרים אלו הכהנים, הכל עד לכלות העולה הכל מעכבים את הקרבן. רבי תנחומא שמע לה מהדא ואתנה את הלוים אלו הלוים, נתונים לאהרן ולבניו אלו הכהנים, לכפר על בני ישראל זה השיר:

כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה' הטוב יכפר בעד. תנו רבנן אין מעברין את השנה מפני הטומאה ואם עברוה מעוברת, ר' יהודה אומר אם עברוה אינה מעוברת, וא"ר יהודה מעשה בחזקיהו מלך יהודה שעבר את השנה מפני הטומאה ובקש רחמים על עצמו, ר' שמעון אמר אם מפני הטומאה עברוה מעוברת, אלא מפני מה בקש רחמים על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן, ר' יהודה אומר משום ר' שמעון מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני, רבי שמעון אומר אם מפני הטומאה עברוה מעוברת היינו תנא קמא, אמר רבא לכתחלה איכא בנייהו. אמר מר והוא עיבר ניסן בניסן ולית ליה לחזקיהו החדש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן, סבר לה כהא דשמואל דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן והוא מעיקרא סבר הואיל וראוי לא אמרינן, רבי שמעון בן יהודה אומר מפני השיא את ישראל לעשות פסח שני, היכי דמי, א"ר אשי כגון שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים ונשים משלימות לטהורים ועודפות עליהם, מעיקרא סבור נשים בראשון חובה והוו להו טמאים מעוטא ומיעוטא נדחו לפסח שני, ולבסוף סבר נשים בראשון רשות והוו להו טמאים רובא ורובא לא מדחו לפסח שני. מ"ד אין מעברין מפני הטומאה מה מקיים בלא ככתוב כדא"ר סימון גולגלתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח:

כל לבבו הכין לדרוש האלהים (ברמז תתס"ז). כל לבבו הכין לדרוש האלהים וגו' ולא כטהרת הקדש רבי סימון בר זבדא ור' שמואל בר נחמני חד אמר אפילו עשה כלה כטהרת הקדש לא יצא ידי טהרת הקדש וחרינא אמר אפילו במעשים טובים עשה לא עשה בטהרת הקדש:

ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה', כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת וכל שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת, רבי ישמעאל תנא והרמותם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן מה אהרן חבר אף בניו חברים מכאן שאין נותנים תרומה לכהן עם הארץ, אמר רבי חנא בר אדא א"ר יהודה כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאלו נותנה לפני ארי מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל אף עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה, ור' יוחנן אמר אף גורם לו מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, ר' אבין אומר אף משיאו עון אשמה שנאמר והשיאו אותם עון אשמה וגו':

ויקברוהו במעלה קברי בני דויד. שנו רבותינו תם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העליה, מה אליה, א"ר אלעזר מעולה שבנכסיו, וכה"א ויקברוהו במעלה קברי בני דויד, וא"ר אלעזר אצל מעולים שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה:

וכבוד עשו לו במותו. מלמד שהושיב ישיבה על קברו, פליגי בה ר' נתן ורבנן, חד אמר שלש וחד אמר שבעה ואמרי לה שלשים. תנו רבנן וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו שלשים (וחמשה) [וששה] אלף חלוצי כתף דברי ר' יהודה, א"ל רב נחמן והלא לפני אחאב עשו כן, אלא שהניחו ספר תורה על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה:

מה כבוד עשו לו במותו. ר' יהודה בר' סימון ור' חנינא ורבנן, ר' יהודה אומר בית ועד בנו למעלה מקברו של חזקיה וכשהיו הולכים שם היו אומרים למדנו. ר' חנינא אומר ספר תורה נתנו למעלה בקברו והיו אומרים המוטל בארון זה קיים מה שכתוב בזה, ורבנן אמרו הציעו לו טפיטאות מפתח בתיהם ועד קברי בית דוד, וכל כך למה כדי שלא יתיחפו רגליהם ואעפ"כ נתיחפו, אמר להם ירמיה ומה בשעה שהצעתם טפיטאות מפתח בתיכם עד קברי בית דוד נתיחפו רגליכם, לכשיתנגפו רגליכם על הרי נשף על אחת כמה וכמה:

כי הוא אמון הרבה אשמה. רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו אמו לו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו אמר להם איני עושה אלא להכעיס:

ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל. תנא משנגנז הארון נגנזו עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לאלהי ישראל שנאמר ואת כלי הזהב, אשר השיבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו, מי גנזם יאשיהו המלך גנזם, מה ראה שגנזם, מצא כתוב יולך ה' אותך ואת מלכך וגו' עמד וגנזם שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל וגו' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף. אמר רב נחמן תאנא חכמים אומרים בלשכת דיר העצים נגנז הארון, אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא מעשה בכהן אחד שהיה מבקע בעצים וראה רצפה משונה מחברותיה ובא להודיע לחברו ולא הספיק לומר הדבר עד שיצאה נשמתו וידעו ביחוד ששם הארון נגנז, מאי הוה עביד, בקרדומו היה מתעסק. תנא דבי רבי ישמעאל שני כהנים בעלי מומים היו והיו מתליעים בצעים ונשמטה קרדומו של אחד מהם ויצאה האש ואכלתו. ויבשלו הפסח באש כמשפט וכתיב ובשלת ואכלת, מכאן היה רבי יאשיה אומר הנודר מן המבושל אסור בצלי. וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר, מאן אלהים, אמר רב יהודה אמר רב עבודת אלילים שלו שבטח בעבודת אלילים, ואמר יכילנא ליה, וכתיב ויורו היורים למלך יאשיהו אמר רב יהודה שעשאוהו ככברה זו, ואמר רב יהודה אמר רב מפני מה נענש יאשיהו שהיה לו להמלך בירמיה ולא נמלך, מאי דרש וחרב לא תעבור בארצכם, מאי חרב אילימא חרב שאינה של שלום והא כתיב ונתתי שלום בארץ, אלא חרב של שלום, והוא אינו יודע שאין דורו דומה יפה, כי הוה קא ניחא נפשיה אתא ירמיה לשיולי ביה חזא דקא מרחשון שפוותיה אמר חס ושלום אגב צעריה קאמר מילתא כלפי שמיא, גחין עלתיה שמעיה דקמצדיק עליה דיניה ואמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, פתח עליה ירמיה ההיא שעתא רוח אפינו משיח ה' וגו' (ברמז תק"א). ויקונן ירמיהו וגו' (שם):

מפני מה משחו את יהואחז, מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו. מי קשיש והא כתיב ובני יאשיהו הבכור יוחנן והשני יהויקים והשלישי צדקיה והרביעי שלום, ואמר רבי יוחנן הוא יוחנן הוא יהואחז הוא צדקיה הוא שלום, אלמא יהואחז קשיש, לא לעולם יהויקים קשיש ואמאי קרי ליה בכור, שהוא בכור למלכות, ומי מוקמינן זוטא קמי קשישא והכתיב ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור, ההוא ממלא מקום אבותיו, יהויקים אין ממלא מקום אבותיו. אמר מר הוא שלום הוא צדקיה הא חד וחד קא חשיב דכתיב השלישי הרביעי, אמאי קרי ליה שלישי, שהוא שלישי לבנים, ואמאי קרי ליה רביעי שהוא רביעי למלכות משום דמלך יכניה קמיה, בתחלה מלך יהואחז ולבסוף מלך יכניה ולבסוף מלך צדקיה, תאנא הוא שלום הוא צדקיה ולמה נקרא שמו שלום שהיה שלם במעשיו, איכא דאמרי ששלמה מלכות בית דוד בימיו, ומה שמו, מתניה שמו דכתיב וימלך מתניה דודו תחתיו ויסב שמו צדקיהו יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי שנאמר ויביאהו בבלה, וכתיב וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעי וגו':

ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר. תניא רבי אליעזר אומר אדון גלה לבבל שנאמר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה', רשב"י אומר ארון גלה לבבל שנאמר ולא יותר דבר אמר ה' אלו עשרת הדברות שבו, רשב"ל אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש ופליגא אדעולא דאמר עולא שאל מתיא בן חרש את רשב"י וכי מאחר שר' מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל, ראשונה הא דאמרן, שניה מאי היא דכתיב ויצא מן בת ציון כל הדרה אתה מה אתה אומר. אמר לו שאני אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים, א"ל רבא לעולא מאי משמע, א"ל דכתיב עד היום הזה, ולעולם משמע, והא כתיב ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו להוריש עד היום הזה היכי דמי אלימא לא גלו והא תניא רבי יהושע אומר נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה, תיובתא. וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו, מאי מרדותיה (בסוף מלכים ברמז רנ"ב):

ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים (ברמז מ'). ויהיו מלעיבים אמר רבי יהודה לא חרבה ירושלים אלא (שחייבו) [שבזו] את התורה ות"ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו אד לאין מרפא, מאי עד לאין מרפא, אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו:

כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' (במלכים/רמז רי"א):

דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו, אטו כורש משיח הוה, אלא אמר הקב"ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גלותי והוא אמר מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל. בעוה"ז הייתם נגאלים על ידי בשר ודם וחוזרים ומשתעבדים, אבל לעתיד לבא אתם נגאלים ע"י הקב"ה גאולת עולם שאין אחריה שעבוד שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואומר ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד, אמן: