ילקוט שמעוני/דברי הימים ב/רמז תתרפד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תניא עבדי כהנים היו, ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר לוים היו, ובהא קא מיפלגי למ"ד עבדים קסבר עיקר שירה בפה ולמ"ד לוים היו עיקר שירה בכלי, מ"ט דמ"ד עיקר שירה בכלי, דכתיב ויאמר חזקיהו להעלות העולה על המזבח ובעת החל העולה החל שיר ה' בחצוצרות ע"י כלי דוד מלך ישראל, ומ"ט דמ"ד עיקר שירה בפה, דכתיב ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד, ואידך נמי הא כתיב ויאמר חזקיהו, ה"ק החל שיר ה' בפה, ואידך נמי הכתיב ויהי כאחד למחצצרים, ה"ק למשוררים דומיא דמחצצרים מה מחצצרים בכלי אף משוררים בכלי:

ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת (במלכים ברמז קמ"ט):

וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים. תני ר' אומר מת"ל מזבח אבנים שלשה פעמים, אלא אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון ובית עולמים, מתיב רב אחדבוי בר אמי אש שירדה בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחשת אלא בימי שלמה ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסלקה ואם איתא מעיקרא איסתלקא לה, הוא דאמר כר' נתן דאמר ר' נתן מזבח של שילה של נחשת היה חלול ומלא אבנים, רב נחמן בר יצחק אמר מאי לא נסתלקה לא נסתלקה לגמרי: