ילקוט שמעוני/דברי הימים א/רמז תתרעז
ויעני ושפט בבשן. אמר רב עתידין צדיקים שיחיו את המתים שנאמר ורעו כבשים כדברם, וכתיב ירעו בשן וגלעד כימי עולם, בשן כאלישע דכתיב ויעני ושפט בבשן וכתיב פה אלישע בן שפט, גלעד כאליהו שנאמר ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד:
כלם התיחסו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל, וכי אפשר לומר כן והלא עוזיהו קבר ירבעם וקבר עוד שלשה מלכים אחריו, אלא מלמד שכל אותם השנים שהיה עוזיה מצורע יותם בנו שפט את הארץ. כיוצא בו בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה, וכי אפשר לומר כן והלא אסא קבר את בעשא שנאמר בשנת עשרים ושש למלכו וגו', אלא כנגד שלשים ושש שנים שנגזרה גזרה על מלכות בית דוד שתחלק ובאחרונה תחזור להם, וכנגד שלשים ושש שנים שנגזרה גזרה שיהיו מלכי ארם שטן לישראל ובאחרונה יפלו ביד דוד, כיוצא בו וימת בדבר ה' אשר דבר ביד אוריהו וימלוך יורם בנו תחתיו כי לא היה לו בן, ואומר בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה, אפשר לומר כן והלא יהושפט מלך אחריו חמש שנים, ומה תלמוד לומר בשנת שתים ליהורם, אלא כיון שעלה יהושפט עם אחאב למלחמה ברמות גלעד נגזרה גזרה על יהושפט ליהרג שנאמר ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט מלך יהודה והם אמרו מלך ישראל הוא ויסבו עליו להלחם ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו, ראוי היה ליהרג ובשביל שצעק תלה לו הכתוב שבע שנים והיה מונה לבנו. כיוצא בו בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנים מלך בירושלים, ובאחזיה כתיב בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלים, א"ר יוסי וכי אפשר לבן להיות גדול מאביו שתי שנים, אלא כיון שהשיא אסא בתו של עמרי ליהושפט בנו שנגזרה על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב שנאמר ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבא עם יורם בנו ובבואו יצא עם יהורם בן אחאב אל יהוא בן נמשי אשר משחו ה' להכרית את בית אחאב, ונפלו בו ביום שניהם:
ובני עמרם אהרן ומשה. שנו רבותינו אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי, מנא הני מילי א"ר אסי דא"ק בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים וכו' (כתוב בתהלים צ"ט ובמשלי ברמז תתקל"ד):
בן אסיר בן אביסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל. אמר יעקב לפני הקב"ה בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי, במעשה שטים ובמחלוקתם של קרח אל יזכר שמי עמהם דכתיב נשיא בית אב לשמעוני, וכתיב ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי. ואהרן ובניו מקטירים וגו' (כתוב ברמז פ"ו):
ובני אפרים שותלח וברד בנו וגו' והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים. אמר רב אלו בני אדם שמנו לקץ וטעו, ואותם מתים החיה יחזקאל שאמרו יבשו עצמותינו אבדה תקותנו וגו'. ר' אליעזר אומר כל אותם שנים שהיו ישראל יושבם במצרים היו בני אפרים יושבים בטח שאנן ושלו, עד שבא נון מבני בניו של אפרים ואמר נגלה עלי הקב"ה להוציא אתכם, בגאות לבו שהם מזרע המלוכה ושהם גבורי כח במלחמה, עמדו ולקחו בניהם ובנותיהם ויצאו ממצרים ועמדו המצריים והרגו כל גבוריהם. בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה וגו' הוא אבי ברזית, ר' לוי ור' סימון, ר"ל אמר שהיו בנותיהם נאות והיו נשואות למלכים שנמשו בשמן זית (כתוב בפרשת ויצא):
וחרים זה בעז שנשתחרר מן העונות. הוליד בשדה מואב שנשא את רות שהיתה משדה מואב. (ושלחו) [מן שלחו] דכתיב ואת יהודה שלח לפניו, (ואת) חושים ואת בערא נשיו, וכי יש לך אדם שהוא מוליד נשיו אלא (חשש כנערה) [שחש כנמר] ובאר את ההלכה, ויולד מן חדש אשתו, שבימיו נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:
ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד ובנותיה, א"ר יהושע בן לוי לוד ואונו וגי החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, והני יהושע בנינהו הני אלפעל בנינהו דכתיב ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו וגו', ולטעמיך אסא בנינהו דכתיב ויבן ערי מצודות ביהודה, אלא מוקפות חומה מימות יהושע היו וחרוב בימי פלגש בגבעה ואתא אלפעל ובנינהו, והדור נפול ואתא אסא ושפצינהו, דיקא נמי דכתיב נבנה את הערים, מכלל נבנה הוו:
ר' שמאלי אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל ניתני מר ספר יוחסין, א"ל אין שונין לא ללודים ולא לנהרדעים כ"ש דאת מלוד וקבעך בנהרדעא, אכפייה א"ל מתנינא לך א"ל ניתני לי בתלתא ירחי, א"ל ברוריא דביתהו דר' מאיר ברתיה דר' חנניא בן תרדיון דהות גמירא תלת מאה שמעתתא ביומא אפילו הכי בשש שנים לא יצא ידי חובתה ואת אמרת הכי. א"ר מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים ונכהה מאור עיניהם דבין אצל לאצל הוה טעין ארבע מאה גמלי דדרשא:
ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל (רוכבי) [דורכי] קשת (מלומדי מלחמה) ומרבים בנים ובני בנים. וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים, אלא לפי שמשהין עצמם בבטן כדי שיזרעו נשותיהם תחלה מעלה עליהם הכתוב כאלו מרבים בנים ובני בנים, והיינו דאמר רב קטינא יכול אני לעשות כל בני זכרים, דא"ר יצחק א"ר אסי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה, ולא פרשו חכמים את הדבר עד שבא ר' צדוק ופרשה אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו תלה הכתוב נקבות בזכרים וזכרים בנקבות, אמר רבא הרוצה לעשות בניו זכרים יבעול וישנה:
ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו (בשופטים ברמז ס"א). וישלח ה' איש נביא על ישראל זה פנחס. המה יסד דויד ושמואל אלו משמרות כהונה ולויה, גד החוזה ונתן הנביא התקינו מעשה הבית עם דוד. אסף הימן וידותון נתנבאו בימי דוד: