ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקכו
והיה ביום הנחילו. תנן התם דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת. אי הכי תחלת הדין נמי, כדרבא דרבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו, הא כיצד, יום לתחלת דין, לילה לגמר דין. מתניתין דלא כרבי מאיר דתניא היה רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים אצל נגעים וכו' (כדלעיל). ור"מ האי ושפטו מאי דריש ביה, לאתויי יום המעונן דתנן אין רואין את הנגעים לא בשחרית מפני שכהה נראית עזה ולא בצהרים מפני שעזה נראה כהה. ור"מ האי ביום הנחילו מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדרבה בר (רב חנה) [חנינא] ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה. תני רבה בר בר חנה קמיה דר"נ ביום מפילין נחלות וכו', א"ל א"ה דשכיב ביממא הוא דירתי ליה בניה, דשכיב בלילא לא ירתי ליה בניה, דילמא דין נחלות קאמרת, דתניא והיתה לבני ישראל אורעה כל הפרשה להיות דין, וכדרב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין, שנים כותבין ואין עושין דין, מ"ט דהוו ליה עדים ואין עד נעשה דיין, א"ל אין הכי נמי קאמינא:
האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל. רבי יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין, מאי טעמא דרבי יוחנן בן ברוקא, אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו, התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה. האי מלא יוכל לבכר נפקא, ההוא מיבעי ליה לכדתניא אבא חנן משום רבי אליעזר אומר מה תלמוד לומר לא יוכל לבכר, לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו שיכול והלא דין הוא ומה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק לא כ"ש, תלמוד לומר לא יוכל לבכר. ויאמר לא יוכל לבכר ומה תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו, שיכול והלא דין הוא ומה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק אמרה תורה לא יוכל לבכר, פשוט שיפה כחו וכו' לא כל שכן, תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו וכו' והלכה כרבי יוחנן בן ברוקא: