ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקיח
כי אתה אתה בא אל הארץ, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך בזכותך. לא תלמד לעשות כתועבות הגוים יכול אי אתה רשאי ללמוד ולהבין, תלמוד לומר לעשות, לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להורות ולהבין. ר' חנניה בן תרדיון גזרו עליו שרפה שהיה הוגה את השם באותיותיו, והיכי עביד הכי והתנן אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא, להתלמד עבד דכתיב לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות, אלא מאי טעמא איענש משום דהוגה בפרהסיא הוה. ר' עקיבא אומר משום ר' יהושע שנים לוקטין קישואין אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור, והא ר' עקיבא מרבי יהושע הוה גמיר ליה והתניא רבי אליעזר אומר שלש מאות הלכות שניתי בבהרת עזה ולא היה אדם ששאל לי מהם דבר מעולם, ולא עוד אלא שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קשואין ולא היה אדם ששואלני מהם דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף, פעם אחת היינו מהלכין בדרך אמר לי רבי למדני בנטיעת קישואין, אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קישואין, אמר לי רבי למדתני נטיעתן למדני עקירתן, אמרתי דבר אחד נתקבצו כולן למקום אחד, אלמא מר' אליעזר גמרה, גמרה מרבי אליעזר ולא סברה והדר גמרה מר' יהושע ואסברה ניהליה. והיכי עביד הכי והתנן העושה מעשה חייב, להתלמד שאני דאמר מר לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות:
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו (כתוב ברמז כ"ב וברמז תקצ"ז):
תנו רבנן ר' (ישמעאל) [שמעון] אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין. וחכמים אומרים זה האוחז את העינים, ר' עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת למחר יפה (לצאת) [ליקח], למודי ערבי שביעיות חיטין יפות, עיקורי קטניות מחיות רעות. מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, בנו קורא לו מאחריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש בימינו ושועל בשמאלו, אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חדש הוא מוצאי שבת הוא. תנו רבנן לא תנחשו אלו המנחשים בחולדה ובעופות [ובדגים]. תנו רבנן חובר חבר אחד חבר גדול ואחד חבר קטן ואפילו נחשים ועקרבים, אמר אביי הילכך האי מאן דצמיד זיבורא ועקרבא אף על גב דקא מכוון דלא ליזקו אסור. בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו. וידעוני זה שמדבר בפיו. הרי אלו בסקילה והנשאל בהן באזהרה. בעל אוב זה המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי [ידיו]. ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו. בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגלת [מה בין זה לזה] מעלה בזכורו אינו מעלה כדרכו ואינו עולה בשבת נשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת [עולה להיכא סליק] הא קמיה מנח, אלא אימא עונה כדרכו ועונה בשבת. שאלה זו שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא א"ל ומה יום מיומים, א"ל ומה גבר בגוברין, א"ל דמריה צבי, שבת נמי דמריה צבי, א"ל הכי קאמינא לך מי יימר דהאידנא שבתא, אמר ליה סמבטיון יוכיח בעל אוב יוכיח קברו של אביו יוכיח שאין מעלה עשן בשבת. דורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה, וכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה, אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנאמר כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם:
ד"א מעביר בנו ובתו באש זה הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום, עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו וגו'. ר' יהודה אומר זה שהוא מעביר בנו ובתו לעבודת אלילים וכורת עמה ברית שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. קוסם (קסמים) אחד קסמים מרובה ואחד מועט [קסמים] לחייב על כל קסם וקסם. איזהו קוסם זה האוחז במקלו ואומר אם אלך ואם לא אלך, וכן הוא אומר עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. כי תועבת ה' כל עושה אלה, יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולן, תלמוד לומר כל עושה אלה אפילו אחת מהן, ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך מכאן שהוזהרו כנענים כל כל המעשים האלו שאין עונשין את האדם עד שמזהירין אותו: