לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקיד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


והיה כשבתו על כסא ממלכתו. אם עושה הוא כל האמור בענין כדאי הוא שישב על כסא ממלכתו. אמר רבא אף על פי שהניחו לו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אבותיו מלך אין הדיוט לא, לא צריכא לשתי תורות כדתניא וכתב לו את משנה התורה, כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאת ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו, אותה שנכנסת ויוצאה עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד, ואינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וגו' מקום הראוי לקרות בו. את משנה התורה אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה ונתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמית בררו להן ישראל כתב אשורית ולשון הקודש כו', וכתב לו את משנה התורה כתב הראוי להשתנות, ולמה נקרא שמו אשורית, שעלה עמהן מאשור. רבי אומר בכתב זה נתנה תורה לישראל כיון שחטאו נהפך להן לרועץ, כיון שחזרו בהן החזירו להן שנאמר שובו לבצרון אסירי התקוה, ולמה נקרא שמה אשורית שמאושרת בכתב, רבי שמעון אומר משום רבי אלעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר ווי העמודים, מה עמודים לא נשתנו אף ווי"ן לא נשתנו, ואומר ואל היהודים ככתבם וכלשונים מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה, אלא מה אני מקיים את משנה התורה לשתי תורות אחת יוצאה עמו וכו' (כדלעיל):