ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקז
שבעת ימים תחוג לה' וכתיב חג הסכות תעשה לך שבעת ימים מלמד שכל הרגל תשלומין לראשון, א"כ למה נאמר שבעת ימים, תשלומים כל שבעה. מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כלו ואפי' ביום טוב האחרון. מנא הני מילי, אמר ר' יוחנן נאמר עצרת בשביעי של פסח ונאמר עצרת בשמיני של חג מה להלן תשלומין אף כאן תשלומין, מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך, מה לשביעי של פסח שכן אין חלוק משלפניו תאמר בשמיני של חג שהוא חלוק משלפניו, לאיי אפנויי מופנה, מכדי מאי עצרת עצור בעשיית מלאכה הא כתיב לא תעשה כל מלאכה, עצרת דכתב רחמנא למה לי, ש"מ לאפנויי. ותנא מייתי לה מהכא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים, יכול יהא חוגג והולך כל שבעה תלמוד לומר אותו, אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה, אם כן למה נאמר שבעה, לתשלומין, ומנין שאם לא חג ביום טוב הראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל וי"ט האחרון של חג תלמוד לומר בחדש השביעי תחגו אותו, [אי בחדש השביעי] יכול יהא חוגג והולך כל החדש כלו, תלמוד לומר אותו, אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו:
כי יברכך ה' יכול בו במין, תלמוד לומר בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך. והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה. או אינו אלא לרבות לילי יו"ט הראשון, תלמוד לומר אך חלק, ומה ראית, מרבה אני ליל יו"ט האחרון שיש שמחה לפניו. ומוציא אני לילי ביום טוב הראשון שאין שמחה לפניו. והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט (הראשון) [האחרון], יכול שאני מרבה לילי יו"ט (האחרון) [הראשון] לשמחה, תלמוד לומר אך. מכאן אמרו ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וכו', יכול אף בעופות ובמנחות, תלמוד לומר אך. שלש פעמים בשנה (כתוב ברמז שנ"ה):
את פני ה' אלקיך, אם עושה אתה את כל האמור בענין מניח אני את כל עסקי ואיני עוסק אלא בך. בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות. ר"ש אומר אין תלמוד לומר בחג הסכות שבו דבר הכתוב, אלא מה תלמוד לומר ובחג הסכות, מלמד שאין עובר בבל תאחר עד שיעברו כל רגלי השנה ולא יראה את פני ה' ריקם מן (הצדקה) [הקרבן], וחכמים נתנו שיעור, ב"ש אומרים הראיה שתי כסף וכו' ובה"א הראיה מעה כסף וכו'. איש כמתנת ידו מכאן אמרו מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין מביא שלמים מרובין ועולות מועטין, אוכלין מועטין ונכסים מרובין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין, זה וזה מועטין על זה אמרו מעה כסף ושתי כסף, זה וזה מרובין על נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך:
פרשת שופטים:
שופטים ושוטרים תתן לך. אמר רבן שמעון בן גמליאל אל תהא קץ בדין שהוא אחד משלש רגלי העולם [למה ששנו חכמים על שלשה דברים העולם עומד] על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, תן דעתך שלא תטה את הדין שאתה מזעזע את העולם. כתיב עושה משפט וצדקה נבחר לה' מזבח למה שהקרבנות אינן אלא בפני הבית אבל הצדקה והדינין בפני הבית ושלא בפני הבית, הקרבנות אינן מכפרין אלא על השוגג, והצדקה והדינין מכפרין על השוגג ועל המזיד, והקרבנות נוהגין בתחתונים, והצדקה והדינין בין בתחתונים ובין העוליונים בעולם הזה ובעולם הבא. אמר רב אחא שש מעלות היו לכסא של שלמה שנאמר שש מעלות לכסא, ובפרשה זו כתיב ששה לאוין, והיה הכורז עומד לפני כסאו, כיון שהיה עולה במעלה הראשונה היה כורז לא תטה משפט. מעלה שניה לא תכיר פנים. מעלה שלישית לא תקח שחד. מעלה רביעית לא תטע לך אשרה. מעלה חמישית לא תקים לך מצבה. מעלה ששית לא תזבח לה' אלקיך וגו'. ד"א שופטים ושוטרים, משל למלך שהיה לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולם, והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל שהיה לו, ונתן הפרדס שהיה אוהב לבנו הקטן שהיה אוהב, כך אמר הקב"ה מכל האומות אני אוהב את ישראל שנאמר כי נער ישראל והבהו וממצרים קראתי (לו בני) [לבני], וכתיב כי אני ה' אוהב משפט, נתן את המשפט לישראל ואמר הקב"ה כשאתם משמרים את הדין אני גבוה שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט, ומשרה שכינתי ביניכם שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה, ואני גואל אתכם שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות. זה שאמר הכתוב ועוז מלך משפט אהב, משל למסילה שלא היה בה מילין והיו בני אדם הולכין וטועין בה, אמר המלך לשלטון שלו קבע בה מילין שיהיו בני אדם רואין את המילין, כך אמר הקב"ה למשה פנה את הדרך לפני ישראל ועשה להם שופטים שיהיו מורין להם ולא טועים מן התורה לקיים מה שנאמר ועוז מלך משפט אהב, וכן הוא אומר הציבי לך ציונים. שופטים אלו הדיינים, שוטרים אלו הפרנסים שמנהיגין את העדה, אם אין שוט אין שופט, כיצד, כיון שנתחייב אדם לחברו בבית דין אם אין שוטר שיוציא ממנו אין סיפק בית הדיין לעשות לו כלום. אלמלא שטרו של יואב לא היה דוד יכול לעשות את הדין, וכן הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא [וכי דוד ויואב שופטים כאחד, אלא] כל מי שאינו שומע לדוד מוסרין אותו ביד יואב. תתן לך ולא לכותים. ד"א תתן לך מלמד שנקראו הדינין על שמך. תנו רבנן מנין שמעמידין שופטים לישראל, תלמוד לומר שופטים תתן לך, שוטרים לישראל מנין, תלמוד לומר שוטרים תתן לך, שופטים לכל שבט ושבט מנין, תלמוד לומר שופטים לשבטיך, שוטרים לכל שבט ושבט מנין, תלמוד לומר שוטרים לשבטיך. שופטים לכל עיר ועיר מנין, תלמוד לומר בכל שעריך. ר' יהודה אומר אחד ממונה על כולן שנאמר תתן לך. רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו מצוה לשבט לדון את שבטו. סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ. מנא ה"נ, דתנו רבנן והיו אלה לכם [לחוקת משפט] לדורותיכם (חוקת עולם) בכל מושבותיכם למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוצה לארץ, א"כ מה תלמוד לומר בשעריך, בשעריך אתה מושיב דיינין. בכל פל ופלך ובכל עיר ועיר, בחוצה לארץ (אי) אתה מושיב דיינין בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר. בכל שעריך בא הכתוב להקידש סנהדרי גדולה לסנהדרי קטנה מה גדולה דנה והורגת אף קטנה דנה והורגת. ושפטו את העם בעל כרחן. משפט צדק והלא כבר נאמר לא תטה משפט, מה תלמוד לומר משפט צדק, זה מינוי הדיינין. משפט צדק ללמדך שצדקה עם שניהם עם הזכאי שנוטל את שלו ועם החייב שמוציאין גזילה מתחת ידו. דבר אחר בשביל שדנין צדק הקב"ה עושה צדקה עם הבריות שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף:
לא תטה משפט ולא תכיר פנים. לא יושיב הראוי למטה למעלה והראוי למעלה למטה. ד"א לא תטה בממון, ולא תכיר בכבוד. ד"א שלא יהא עני עומד ועשיר יושב. ד"א [אזהרה לחכם] שלא יושיב אצלו שאינו ראוי לדין, ואם הושיבו כאלו נטע אשרה. לא תטה משפט שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי. ולא תכיר פנים לא תאמר איש פלוני עני איש פלוני עשיר. ולא תקח שוחד (כתוב ברמז שנ"ג). ואין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכאי, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. כי השוחד יעור עיני חכמים ואין צריך לומר עיני טפשין. ויסלף דברי צדיקים ואין צריך לומר דברי רשעים. ד"א כי השוחד יעור עיני חכמים שאומר על טמא טהור ועל טהור טמא. ויסלף דברי צדיקים שאומר על אסור מותר ועל מותר אסור. דבר אחר כי השוחד יעור עיני חכמים אין יוצא ידי עולמו עד (שיודה) שלא יורה צדק בהוראתו. ויסלף דברי צדיקים אין יוצא ידי עולמו עד (שידע) [שלא ידע] מה שמדבר. דבר אחר לא תטה משפט בממון, ולא תכיר פנים במדין. דבר אחר לא תכיר פנים בכבוד שלא תושיב הראוי למטה למעלה (כתוב לעיל). צדק צדק תרדוף (כתוב ברמז תרי"א). מנין ליוצא מב"ד זכאי שאין מחזירין אותו לחובה, תלמוד לומר צדק תרדוף. יצא חייב מנין שמחזירין אותו לזכות, תלמוד לומר צדק צדק תרדוף. למען תחיה וירשת את הארץ, מנין שמנינוי הדיינין כדאי הוא להיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן ושלא להפילן בחרב, תלמוד לומר למען תחיה וגו'. תנן היה שוקל עין בעין נותן לו גירומיו, מנא ה"מ אמר ריש לקיש א"ק צדק צדק תרדוף, צדק משלך ותן לו:
לא תטע לך אשרה. אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע אשרה שנאמר שופטים ושוטרים וסמיך ליה לא תטע לך אשרה, ובמקום שיש תלמיד חכם כאלו בנאו אצל מזבח שנאמר אצל מזבח שנאמר אצל מזבח ה' אלקיך, ואמר לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב, אלקי כסף ואלקי זה הוא דלא לעבד הא דעץ שרי, אלא אלוה הכא בשביל כסף ובשביל זהב. אמר רב חסדא מנין לאלילים של ישראל שצריכין גניזה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח, מה מזבח טעון גניזה אף אלילים טעונין גניזה. לא תטע לך אשרה התורה אמרה ואשריהם תשרפון באש ק"ו שלא יטע. מנין שלא יקיים, תלמוד לומר לא תטע לך מ"מ. ד"א אפילו בית אפילו סוכה. ד"א לא תטע לך מלמד שכל הנוטע אשרה עובר בלא תעשה, ומנין לנוטע אילן ובונה בהר הבית שעובר בלא תעשה, תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך. רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה, תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך, כשהוא אומר אשר תעשה לך לרבות במה. ולא תקים לך מצבה, אין לי אלא מצבה, אשרה ואלילים מנין, ודין הוא ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, אשרה ואלילים ששנואה לאבות דין הוא שתהא שנואה לבנים:
לא תזבח לה' אלקיך. אמר ר' אליעזר מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בלא תעשה שנאמר לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אם אינו ענין לבמה גדולה דכתיב עורת או שבור, תניהו לבמת יחיד, אימא אם אינו ענין לקדשים תניהו ענין לבכור, דס"ד הואיל וקדוש כשהוא בעל מום ליקרב נמי [כשהוא בעל מום] קמ"ל דלא, [אמרי] בכור בהדיא כתיב ביה פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו. ואימא אם אינו ענין לקדשים תניהו ענין למעשר דס"ד הואיל וקדוש כשהוא בעל מום קרב נמי כו' קמ"ל דלא. מעשר נמי גמר העברה העברה מבכור, אימא אם אינו ענין לקדשים תניהו ענין לתמורת קדשים דס"ד אמינא הואיל והיא קדושה כשהיא בעלת מום דכתיב לא יחליפנו וגו' קריבה כשהיא בעלת מום קמ"ל דלא, א"ק והיה הוא ותמורתו מקיש תמורתו לו, מה הוא בעל מום לא אף תמורתו בעל מום לא, מתקיף ליה רבי זירא אימא אם אינו ענין לקדשים תניהו ענין לולדות קדשים דסד"א הואיל וקדוש כשהוא בעל מום אגב אמו קרב נמי כשהוא בעל מום קמ"ל דלא. אמר רבא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך, רק קדשיך אלו התמורות, אשר יהיו לך אלו הולדות, הקישן הכתוב לנדר מה נדר בעל מום לא, אף הני נמי בעל מום לא. לא תזבח לה' אלקיך שור ושה. רבי יהודה אומר יכול השוחט חטאת בדרום יהא עובר בלא תעשה, תלמוד לומר לא תזבח וגו' על מום עובר בלא תעשה אבל השוחט וכו' וחכמים אומרים אף השוחט בדרום עובר בלא תעשה. יכול המקדים קדשים זה לזה עולה לחטאת פסח לתמיד מוספין לתמידין יהא עובד בלא תעשה, תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך ולא תוכל לזבוח את הפסח ולא תזבח לה' שור ושה על אלו עובר בלא תעשה ואין מקדים קדשים זה לזה עובר בלא תעשה. אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום, נולד בעל מום ממעי אמו מנין, תלמוד לומר כל דבר רע. ומנין לקדשים ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן שעובר בלא תעשה, תלמוד לומר כל דבר, דבר שתלוי בדבור. מנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד, תלמוד לומר תועבת, ומנין לאתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן, תלמוד לומר כי תועבת. ר' (יהודה) [יהושע] אומר היא תועבה ואין הולד תועבה. ר"ש אומר (אף) לפי שמצינו ברובע ונרבע שהן פסולין בבהמה יכול אף באדם, תלמוד לומר הוא, בזבח דברתי ולא בזובח:
כי ימצא בעדים. (מכלל) שנאמר להלן על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר. דה בנין אב שכל מקום שנאמר ימצא בשני עדים ובשלשה [עדים הכתוב מדבר]. בקרבך באחד שעריך, מה תלמוד לומר, לפי שנאמר והוצאת את האיש ההוא וגו', שומע אני (שער שנמצאו בו) שער שנידונו בו (מנין) תלמוד לומר שעריך שעריך לגזרה שוה, מה שעריך האמור (להלן) [כאן] שער שנמצאו בו [ולא] שער שנידונו בו, אף שעריך האמור (כאן) [להלן] שער שנמצאו בו [ולא שער שנידונו בו. לפי שמצינו שהנדחין בסייף יכול אף המדיחין, תלמוד לומר את האיש או את האשה וסקלתם באבנים וגו'. לפי שמצינו שאין עושין עיר הנדחת לא על פי (עד אחד) יחידים] ולא על פי (אשה) [נשים] יכול יהיו פטורין, תלמוד לומר איש או אשה אשר יעשו את הרע וגו'. המדיח קרוי חמשה שמות חרם תועבה שנאוי משוקץ מעוול, והמקום קרא לו חמשה שמות, רע ומפר ברית מנאץ ומכעיס וממרא, וגרם חמשה דברים, מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם. אין לי אלא זה בלבד, עובד מנין תלמוד לומר וילך ויעבוד, מנין אף המשתחוה, תלמוד לומר וישתחו להם, לעבדם להביא את המשתף. רבי יוסי הגלילי אומר מכלל שנאמר אשר חלק ה' אלקיך וגו' יכול שחלקן לאומות. תלמוד לומר אלקים אשר לא ידעום ולא חלק להם. רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר בו שלשה דברים, אשר לא צויתי בתורה, ולא דברתי בעשרת הדברות, ולא עלתה על לבי שיקריב אדם את בנו על גבי המזבח, אחרים אומרים אשר לא צויתי אל יפתח, ולא דברתי אל מלך מואב, ולא עלתה על לבי שיקריב (אדם) [אברהם] את בנו ע"ג המזבח. והוגד לך ושמע (ברמז תקפ"ח):