ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקד
למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים. אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור וגו', ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח (כתוב ברמז רי"ח):
מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע וכו' אמר רבי כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים:
לא יראה לך שאור. שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של גבוה, לא יראה לך שאור רואה אתה (לפלטר) [ליפטר]. לא יראה לך שאור בטל מלבך, מכאן אמרו ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בתוך הבית אם יכול לחזור ולבער מצותו ואם לאו יבטל בלבו. לא יראה חמץ ולא יראה לך שאור זהו חילוק שבין שמאי ובית הלל, שבית שמאי אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת ובית הלל אומרים זה וזה בכזית (כתוב ברמז ר"ד). ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב איזו זביחה אתה זובח על מנת לאכול בערב, הוי אומר זה הפסח. ביום הראשון לבקר לבקר של שני:
לא תוכל לזבוח את הפסח באחד וגו'. תנו רבנן היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאים הללו עושים לעצמן והללו עושים לעצמן, ואם היו הטמאים עודפים על הטהורים אפילו אחד טעשו בטומאה, רבי אלעזר בן מתיא אומר אין היחיד מכריע את הצבור לטומאה שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד (שעריך). רבי שמעון אומר אפילו שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורין הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן, קסבר שבט אחד איקרי קהל. רבי יהודה אומר כולם יעשו בטומאה, אם ירצו מיטמא אחד מהם כי היכי דנהוי רוב טמאים, שאין קרבן צבור חלוק. תנו רבנן מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד, תלמוד לא תוכל לזבוח את הפסח באחד (שעריך וגו'). רבי יוסי אומר יחיד (יכול לאוכלו וחטן עליו, עשרה ואין יכולין לאוכלו אין שוחטין עליהן. ור' יוסי האי באחד מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא רבי שמעון אומר מנין לזובח את פסחו בבמת יחיד בשעת איסור הבמות שהוא בלא תעשה, תלמוד לומר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד (שעריך), יכול אף בשעת היתר הבמות כן, תלמוד לומר באחד שעריך, לא אמרתי אלא בזמן שהיו ישראל כולם נכנסין בשער אחד. ורבי יהודה [האי מנ"ל] תרתי שמעת מינה, ור' יוסי ממאי דלרבי שמעון הוא דאתא, דילמא לכדרבי יהודה הוא דאתא, לא ס"ד מדכתיב ואיש לפי אכלו. שם תזבחו את הפסח (כתוב לעיל):
ובשלת ואכל במקום. מלמד שמחזיר את [השלם ואין מחזיר] החתיכות ואת האברים דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר בשבת בין כך ובין כך אסור, ביום טוב בין כך ובין כך מותר. ופנית בבקר (כתוב ברמז ת"ג). ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמד שטעונין לינה, אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים, תלמוד לומר ופנית כל פינות שאתה פונה מן הבקר ואילך. רבי יהודה אומר יכול יהא פסח שני טעון לינה, תלמוד לומר ופנית בבקר והלכת לאהליך ששת ימים תאכל מצות, את שנאכל לששה טעון לינה, את שאינו נאכל לששה ימים אין טעון לינה, יצא פסח שני שאינו אלא יום אחד, וחכמים אומרים הרי הוא כעצים וכלבונה שטעונין לינה. ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, מה שביעי עצור אף ששי עצור. אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששה עצור בכל מלאכה, תלמוד לומר וביום השביעי עצרת שביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה עצור בכל מלאכה, הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסור הואיזו מלאכה מותרת. ר' שמעון אומר כתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות, הא כיצד, מצה הנאכלת כל שבעה אוכלה ששה ימים מן החדש ושביעי מן הישן. תניא ר' אליעזר אומר אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה, ר' יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש. ואמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו. כתוב אחד אומר עצרת לה' אלקיך וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם, הא כיצד, ר' אליעזר אומר או כולו לה' או כולו לכם, ר' יהושע אומר חציו לה' וחציו לכם: