ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתצח
פן יהיה דבר עם לבבך בליעל הוי זהיר שלא תמנע רחמים שכל המונע רחמים מקיש לעובדי ע"א ופורק מלכות שמים מעליו שנאמר [בליעל] בלי עול. קרבה שנת השבע שנת השמיטה זהו שאמר רבי יוסי הגלילי [אם] שבע שנים לכל אחד ואחד היאך היא קרבה אמור מעתה שבע שנים לכל העולם קרבה. וקרא עליך אל ה', יכול מצוה לא לקרות, תלמוד לומר וקרא עליך. יכול מצוה לקרות, תלמוד לומר ולא יקרא עליך אל ה', יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא ואם לאו לא יהיה בך חטא, תלמוד לומר והיה בך חטא מ"מ. א"כ למה נאמר וקרא עליך אל ה' ממהר אני ליפרע ע"י קורא יותר ממי שאינו קורא, מנין שאם נתת לו פעם אחת תן אפילו מאה פעמים, תלמוד לומר נתן תתן לו. לו בינך לבינו, מכאן אמרו לשכת חשאין היתה בירושלים וכו' (בשקלים פ"ה). כי בגלל הדבר הזה אם אמר ליתן ונתן נותנין לו שכר אמירה ושכר מעשה, אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה. לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו תנו נותנין לו. שכר אמירה שנאמר כי בגלל הדבר הזה, לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו אבל [נוח] לו בדברים טובים מנין שנותנין לו שכר על כך, תלמוד לומר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל (מעשה ידך) [מעשיך]. תניא ר' אלעזר הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים שלא יבוא לידי מדה זו, שאם לא בא הוא בא בנו, ואם לא בא בנו בא בן בנו שנאמר כי בגלל הדבר הזה ותנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. אמר רב יוסף נקטינן האי צורבא מרבנן [לא מעני, והא קא חזינן דמעני, אהדורי] לא מהדר אפיתחא, א"ל ר' חייא לדביתהו כי אתא עניא אקדים ליה ריפתא כי היכי דליקדמו לבנייכי, אמרה ליה מילט קא לייטית להו אמר לה קרא כתיב כי בגלל הדבר וגו'. ר"ג אומר ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים. כי לא יחדל אביון (כתוב בפסוק אפס כי לא יהיה בך אביון) אמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, ופליגא דרבי חייא בר אבא דאמר כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך:
כי לא יחדל אביון ולהלן הוא אומר אפס כי לא יהיה בך אביון, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים, כשאין עושים רצונו של מקום אביונים בכם. על כן אנכי מצוך עצה טובה אני נותן לך לטובתך. פתח תפתח למה נאמר [מגיד הכתוב] הראוי הראוי ליתן לו פת נותנין לו פת, עיסה נותנין לו עיסה, מעה נותנין לו מעה, להאכילו לת וך פיו מאכילין אותו לתוך פיו. כי ימכר לך (כתוב ברמז תרס"ט וברמז שי"ב). מנין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי, תלמוד לומר כי תקנה עבד עברי. מנין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לך תלמוד לומר לך. מנין כשבית דין מוכרין אותו אין מוכרין אותו אלא לך, תלמוד לומר כי ימכר לך. אחיך העברי או העבריה יש בעברי מה שאין בעבריה ובעבריה מה שאין בעברי, עברי יוצא בשנים ביובל ובגרעון כסף מה שאין כן בעבריה, עבריה יוצאה בסימנים ואין נמכרת ונשנית ופודין אותה בעל כרחה מה שאין כן בעברי, הא לפי שיש בעברי מה שאין בעבריה ובעבריה מה שאין בעברי צריך לומר בעברי וצריך לומר בעבריה:
ועבדך שש שנים לך ולא ליורש, או אינו אל לך ולא לבן כשהוא אומר שש שנים יעבוד הרי לבן אמור, הא מה אני מקיים ועבדך שש שנים, לך ולא ליורש, ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח, מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה. אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. תניא המוכר עצמו נמכר לשש ויותר על שש כו'. רבי אליעזר אומר זה וזה אינו נמכר אלא לשש. מאי טעמא דתנא קמא מדכתב רחמנא במכרוהו בית דין ועבדך שש שנים זה יעבדך שש שנים ולא מוכר את עצמו, ואידך, ועבדך ולא ליורש, ואידך ועבדך אחרינא כתיב ואידך, ההוא להרצאת אדון הוא דאתא. ברח וחזר מנין שמשלים לו שניו תלמוד לומר שש שנים יעבוד. חלה ונתרפא יכול יחזיר לו שכר בטילותו תלמוד לומר יצא לחפשי חנם. תנו רבנן יכול לא יהו מעניקין אלא ליוצא בשש מנין ליוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנין, תלמוד לומר תשלחנו וכי תשלחנו, [יכול שאני מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף, תלמוד לומר וכי תשלחנו] חפשי מעמך מי ילוחו מעמך, יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שילוחו מעמך. ר' מאיר אומר בורח אין [מעניקין לו דאין] שילוחו מעמך, ויוצא בגרעון כסף שילוחו מעמך. בורח השלמה בעי דתניא מנין לבורח שחייב להשלים תלמוד לומר שש שנים יעבוד. יכול אפילו חלה תלמוד לומר ובשביעית יצא, אמר רבא כגון שברח ופגע בו יובל סד"א הואיל ויובל מפיק ליה שילוחו מעמך קרינן ביה ונעניק ליה, קא משמע לן. אמר מר יכול אפילו חלה תלמוד לומר ובשביעית יצא, אפילו חלה כל שש. והתניא חלה שלש ועבד שלש אין חייב להשלים, חלה כל שש חייב להשלים, אמר רב ששת בעושה מעשה מחט. חלה ארבע נעשה כמי שחלה כל שש וחייב להשלים. מוכר עצמו אין מעניקין לו, רבי אליעזר אומר מעניקין לו. מאי טעמא דתנא קמא מיעט רחמנא גבי מכרוהו בין דין הענק תעניק לו, לו ולא למוכר עצמו, ואידך, ההוא לו ולא לבעל חובו, ומדסבירא לן בעלמא כרבי נתן [מנין לנושה בחברו מנה כו'] אתא לו אפקיה. ואידך, בעלמא נמי לא סבירא לן כרבי נתן:
תנו רבנן כמה מעניקין לו חמש סלעים מכל מין ומין שהם חמש עשרה סלעים, ומניינא [אתא לאשמעינן, הא] קא משמע לן דמיבציר הוא דלא לבצור ליה, הא בצר ליה מחד מינא וטפי ליה מחד מינא לית לן בה, דברי ר"מ, רבי יהודה אומר שלשים כשלשים של עבד. ר"ש אומר חמשים כחמשים שבערכין, מאי טעמא דרבי מאיר יליף ריקם ריקם מבכור מה להלן חמש סלעים אף כאן חמש סלעים, ואימא חמש מכולהו, אי כתיב ריקם לבסוף כדקאמרת, השתא דכתיב ריקם מעי קרא, שדי ריקם אצאן שדי ריקם אגורן שדי ריקם איקב. ולילף ריקם ריקם מעולת ראיה, אמר קרא אשר ברכך ה' אלקיך. ורבי יהודה מאי טעמא, יליף נתינה נתינה מעבד מה להלן שלשים אף כאן שלשים. ונילף נתינה נתינה מערכין מה להלן חמשים אף כאן חמשים, חדא דתפסת מרובה לא תפסת, ועוד עבד מעבד הוה ליה למילף. ורבי שמעון גמר נתינה נתינה מערכין מה להלן חמשים אף כאן חמשים. ואימא בפחות שבערכין אשר ברכך כתיב. ולילף נתינה נתינה מעבד מה להלן שלשים אף כאן שלשים, חדא דתפסת וכו' ועוד עבד מעבד הוה ליה למילף, ר"ש מיכה מיכה גמר, בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב צאן גורן ויקב, אלא לרבי יהודה ולרבי שמעון האי צאן גרן ויקב למה לי, מיבעי להו לכדתניא יכול לא יהו מעניקין אלא מצאן גורן ויקב בלבד, מנין לרבות כל דבר, תלמוד לומר אשר ברכך, א"כ מה תלמוד לומר צאן גורן ויקב, לומר לך מה צאן גורן ויקב [מיוחדים] שישנן בכלל ברכה אף כל שישנו בכלל ברכה יצאו כספים דברי ר"ש. ר"א בן יעקב אומר יצאו פרדות. וצריכא דאי כתב רחמנא צאן הוה אמינא בעלי חיים אין גדולי קרקע לא, כתב רחמנא גורן. ואי כתב גורן ה"א גדולי קרקע אין בעלי חיים לא, כתב רחמנא צאן. יקב למה לי (למ"ד לאתויי) [למר למעוטי] כספים, (למ"ד לאתויי) [למר למעוטי] פרדות. תנו רבנן אשר ברכך יכול נתברך הבית בגללו מעניקין לו, לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו, תלמוד לומר הענק תעניק לו מ"מ. אם כן מה תלמוד לומר אשר ברכך הכל פי הברכה תן לו. רבי אלעזר בן עזריה אומר דברים ככתבן, נתברך הבית בגללו מעניקין לו, לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו, אם כן מה תלמוד לומר הענק תעניק, דברה תורה כלשון בני אדם (כתוב ברמז שנ"א):
כתיב תעניק לו והרי דברים קל וחומר ומה אם רשעים שנמכרים בגניבתן אמר הכתוב הענק תעניק, צדיקי עולם שעושין רצונו בתורתו בכל יום תמיד על אחת כמה וכמה. משל לה"ד למלך שהיתה לו מלטין גדול והדלת נעולה (והוא) [והזיז] יוצא ממנו והזיז עליו אכילה ושתיה ומזונות וכל מיני ספוקין כולם, אף זיז אחד סמוך לו והיו עליו תאנים ענבים ורמונים וכל מיני מגדים כולם, אף זיז אחד סמוך לו והיו אליו שהיו שיראין וסריקון וכל מיני בגדים כולם, והעומדין בחוץ היו באין ומסתפקין ממה שהוא יוצא מפלטין של מלך לחוץ, העוברין והשבין מהם הם אומרים ממה שהוא יוצא מפלטין של מלך לחוץ אתה למד מה יש בפלטין של מלך בפנים. כך מיסורין של צדיקים בעולם הזה אתה למד מדת פורענותן של רשעים בניהם, ומשלות רשעים בעולם הזה אתה למד מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא בגן עדן שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו', ואומר ומעולם לא שמעו לא האזינו וגו'. הענק תעניק לו ולא ליורשיו. אשר ברכך ה' אלקיך (כל שכתב עונש) [שיש בו ענין] ממון כתיב ביה ברכה וביותר במקום שיש בו חסרון כיס:
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. מה במצרים הענקתי לך ושניתי לך אף אתה הענק לו ושנה לו. מה במצרים [נתתי לך] ברוחב יד אתה אתה ברוחב יד תן לו, וכן הוא אומר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים. תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים, עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים. על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום, ביום רוצעין ואין רוצעין בלילה. ואם אמר יאמר (כתוב ברמז שט"ז וברמז תרס"ז):
ולקחת את המרצע. מכאן היה רבי שמעון אמר בשלשה מקומות הלכה עוקרת את המקרא התורה אמרה ושפך את דמו וכסהו עפר והלכה אמרה בכל דבר המגדל צמחים, התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות והלכה אמרה בכל שהוא תלוש, התורה אמרה במרצע והלכה אמרה בכל דבר, ורבי אומר (בדלת או במזוזה מעומד) [במין מתכות בלבד]: