ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתפד

<< · ילקוט שמעוני · דברים · רמז תתפד · >>

כי אם לפי ה' אלהיך תאכלנו זו שילה. במקום אשר יבחר ה' זו ירושלים. אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך חביב חביב קודם. והלוי אשר בשעריך כל מקום שאתה מוצא הלוי (הזה) תן לו מחלקו. אין לו מחלקו תן לו ממעשר עני, אין לו מעשר עני תן לו שלמים. כי אם לפני ה' תאכלנו. אמר רב אסי אמר ר' יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין עליו משיראה פני החומה, מ"ט, אמר קרא כי אם לפני וגו' וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך כל היכא דקריא ביה כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו קרי ביה לא תוכל לאכול בשעריך, וכל היכא דלא קריא ביה לפני ה' אלהיך תאכלנו לא קרי ביה לא תוכל לאכול בשעריך. השמר בלא תעשה פן בלא תעשה. פן תעזוב את הלוי כל ימיך אפילו שמיטין ויובלות. על אדמתך ולא בגולה. אמר ר' אבהו כתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי מה כתיב בתריה כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך, וכי מה ענין זה אצל זה [אלא] אמר הקב"ה לפי מתנותיך מרחיבין לך. רב (הונא בשם רבי אחא) [אחא בשם רבי הושעיא] עבר מביא פר ורבו מביא (עולה) [פר] עבד קודם לרבו. תניא מתן אדם ירחיב לו, מעשה בר' אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבא שהלכו לחולות [אנטוכיא] לעסוק במגבת [צדקה] לחכמים, הוה תמן חד אבא יודן שהיה עושה מצוה בעין יפה וירד לו מנכסיו, כיון שראה רבותינו עלה לביתו ופניו חולניות, א"ל אשתו למה פניך חולניות, תנא לה עובדא רבותינו כאן ואיני יודע מה לעשות להן, אשתו שהיתה צדקת מה אמרה לו לא נשתיירה לך שדה אחת לך מכור חציה ותן להם, הלך ועשה כן, כשהוא נותן להם אמרו לו המקום ימלא חסרונך והלכו להן רבותינו, יצא לחרוש כשהוא חורש חצי שדהו האיר לו הקב"ה עיניו ונבקעה הארץ מתחתיו ונפלה פרתו ונשברה, ירד להעלותה ונמצא תחתיה סימא, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי, כשחזרו רבותינו שאלו עליה מה אבא יודן [עביד, א"ל הוא אבא יודן דעבדי, אבא יודן דעיזיין, אבא יודן דגמלי, אבא יודן דתורי, מן יכיל למיחמי סבר אפוי דאבא יודן, כיון ששמע יצא לקראתן אמרי ליה מה אבא יודן עביד]. אמר להן עשתה תפלתכם פירות ופרי פירות, א"ל אף על פי שנתן אדם יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלן וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. רבי חייא בר אבא עבד פסיקא למיתן בהדא מדרשא דטבריא. קם חד מבנוי דסילכא ופסק ליטרא דדהבא נטלו רבי חייא והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו. ריש לקיש אזל לבוצרה הוה תמן חד אבא יודן רמאי, וח"ו לא הוה רמאי אלא שהיה מרמה במצותה. הוה חמי מה צבור פסיק ופסיק לקביל צבור, נטלו ריש לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו. השמר לך פן תעזוב את הלוי וכתיב כי ירחיב, משל למה הדבר דומה לאחר שאמר לחברו השאילני זהוב אחד, א"ל איני מכיר חשבונך, א"ל בדוק אותי, נתן לו ופרע לו מיד, א"ל אם אתה צריך אפילו עד כ' זהובים עפילו עד ל' טול לך, מי גרם לו שאמר להו כן אלא שעשה לו חשבון טוב, כך כשאדם מפריש מעשרותיו כראוי מיד מרחיבים את גבולו, וכן הוא אומר מתן אדם ירחיב לו (כתוב ברמז ר"ז):

כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך מה דבר לך את ארץ הקיני קניזי וקדמוני. רבי אמר כבר אלו אמורים, ומה דבר לך מפאת קדים עד פאת ים דן אחד יהודה אחד אשר אחד:

ואמרת אוכלה בשר רבי ישמעאל אומר לא בא הכתוב אלא להתיר להן בשר תאוה, ר' עקיבא אומר וזבחת מבקרך ומצאנך לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה, שבתחלה הותר להן בשר נחירה משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה. רבי עקיבא סבר בשר תאוה לא איתסר כלל. רבי ישמעאל סבר בשר נחירה לא אישתרי כלל, בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב ושחט את בן הבקר, אלא לרבי עקיבא מאי ושחט, קדשים שאני, בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב הצאן ובקר ישחט להם, אלא לרבי עקיבא וניחר מיבעי ליה, נחירה שלהן זו היתה שחיטתן. בשלמא לרבי ישמעאל היינו דתנן השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות [אלא לר' עקיבא אמאי פטור מלכסות] הואיל ואיתסר איתסר, בשלמא לרבי עקיבא דאמר בשר תאוה לא איתסר כלל היינו דכתיב אך כאשר יאכל את הצבי וגו', אלא לר' ישמעאל צבי ואיל מי הוו שרו, דילמא כי אסר רחמנא בהמה דחזיא להקרבה [אבל חיה] דלא חזיא להקרבה לא אסר רחמנא:

כי ירחיב ה' את גבולך לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון. יכול יקח בשר מן השוק ויאכל, תלמוד לומר מבקרך ומצאנך. יכול יזבח כל בקרו ויזבח כל צאנו ויאכל, תלמוד לומר מבקרך ולא כל בקרך, מצאנך ולא כל צאנך, מכאן אמר רבי אליעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפתו ליטרא ירק. י' מנה יקח לפתו ליטרא דגים. ג' מנה יקח לפתו ליטרא בשר. ק' מנה ישפות לו קדירה בכל יום. ואינך מאימת מערב שבת לע"ש. אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן. אמר ר' יוחנן אבא ממשפחת בריאים היה אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך ביתו ירצנה לחנוני. אמר רבי נחמן כגון אנן לווין ואוכלין:

כי ירחק ממך המקום. המקדש בחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת. מה"מ אבר אביי מהכא דתניא ושחטו ושחט אותו [ושחט אותו] מה תלמוד לומר, לפי שנאמר כי ירחק ממך המקום וזבחת, ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה. ואין לי אלא תמימים הראוין ליקרב. מנין לרבות בעלי מומין, מרבה אני בעלי מומין שהוא ממין הכשר. מנין לרבות החיה, מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה. מנין לרבות העופות, תלמוד לומר [ושחטו, ושחט אותו]. יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר, תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום ואכלת וזבחת מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב פרט לחולין שנשחטו בעזרה. ואין לי אלא תמימים וכו' (כדלעיל), תלמוד לומר ושחט אותו. יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לפני כלבו תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה:

רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דאמר רחמנא וזבחת מבקרך שחוט ואכול, (ודילמא) [וליחוש] שמא במקום נקב שחטא, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. אמר רב אשי אמריתא לשמעתא לקמיה דרב כהנא וא"ל ודילמא היכא דאיפשר איפשר והיכא דלא איפשר לא איפשר, דאי לא תימא הכי לר"מ דחייש למיעוטא הכי נמי דלא אכיל בישראל, וכי תימא ה"נ, פסח וקדשים מא"ל, אלא היכא דאיפשר אפשר היכא דלא איפשר לא איפשר. רב יימר אמר מנין לשחיטה מן התורה אמר קרא וזבחת ממקום שזב חתהו [מאי משמע דהאי] חתהו לישנא דמיתבר, דכתיב אל תירא ואל תחת. וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט וקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה (כתוב ברמז תקפ"ד):

כאשר צויתיך מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה. אי מה קדשים במקום אף חולין במקום, תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום פרט לחולין שנשחטו בעזרה. אין לי אלא תמימין, בעלי מומין מנין, תלמוד לומר ושחטו פתח אהל מועד. יכול אף חיה ועוף פתח אהל מועד, תלמוד לומר אותו, אותו פתח אהל מועד ואין חיה ועוף פתח אהל מועד. אי מה קדשים בזמן אף חולין בזמן, תלמוד לומר ואכלת בשעריך בכל אות נפשך. אי מה קדשים במחיצה אף חולין במחיצה, תלמוד לומר ואכלת בשעריך. (אי מה קדשים ביום אף חולין ביום תלמוד לומר ואכלת בשעריך). אי מה קדשים בטהרה אף חולין בטהרה, תלמוד לומר הטמא יאכלנו. אין לי אלא טמא, טהור מנין, תלמוד לומר והטהור יאכלנו מלמד ששניהם אוכלין מתוך קערה אחת. יכול אף תרומה תהא נאכלת מתוך קערה אחת, תלמוד לומר (יחדו) יאכלנו זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קעה אחת. יכול יהו חייבין בחזה ושוק, תלמוד לומר כצבי, אוציאו מכלל חזה ושוקולא אוציאו מכלל שתי הכליות ויותרת הכבד, תלמוד לומר כאיל, אי מה צבי כלו מותר אף זה כלו מותר, תלמוד לומר אך. אך כאשר יאכל את הצבי, רבי אלעזר הקפר ברבי אומר וכי מה בא זה ללמדנו בין צבי לאיל אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה, אבל עוף אינו אלא מדברי סופרים. רבי אומר כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הגרגרת ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה:

רק חזק לבלתי אכול הדם ר' יהודה אומר מגיד שהיו שטופין בדם קודם מתן תורה. יכול אף משקיבלו אותה בשמחה מהר סיני, אמר ר"ש בן עזאי והלא שלש מצות עשה בתורה כיוצא בזה, לומר מה דם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו שאר כל המצות על אחת כמה וכמה, ר"ש אומר כל מצוה שקבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני עדין הן עושין אותה בשמחה, וכל מצוה שלא קיבלו אותה בשמחה אין עושין אותה בשמחה. רשב"ג אומר כל מצוה שמסרו ישראל נפסם עליה בשעת השמד נוהגין אותה בפרהסיא וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשן עליה בשעת השמד עדיין מרופה היא בידן. והרי אבר מן החי דרחמנא אמר לא תאכל הנפש עם הבשר ותניא ר' נתן אומר מנין שלא יושיט כוס לנזיר ואבר מן החי לבני נח, שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול הא לכלבים שרי, שאני אבר מן החי דאיתקש לדם דכתיב רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש. ולחזקיה דם מן החי איתקש לאבר מן החי [ואיזה זה] דם הקזה שהנפש יוצאה בו (כתוב ברמז תק"ה וברמז תקפ"ה). אמר ר' יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנאמר לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים, דם שנשפך כמים מכשיר, שאינו נשפך כמים אינו מכשיר. והרי דם התמצית דנשפך כמים ואינו מכשיר, א"ל הנח לדם התמצית דאפילו בחולין לא מכשיר דא"ק רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש (דם הנפש) דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם דם שיאן הנפש יוצאה בו אין קרוי דם:

כי הדם הוא הנפש, להגיד מה גרם. ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי. והלא דין הוא ומה בשר וחלב מותר לבני נח אסור לישראל, אבר מן החי שאסור לבני נח אין דין שיהא אסור לישראל. יפת תואר וכל הדומין לה תוכיח שאסורה לבני נח ומותרת לישראל, אף אתה אל תתמה על אבר מן החי שאף על פי שאסור לבני נח שיהא מותר לישראל, תלמוד לומר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי, ר' חנינא בן גמליאל אומר זה דם מן החי. לא תאכלנו לרבות בשר בחלב. והרי דין הוא מה נבלה שאין חייבין על בישולה חייבין על אכילתה, בשר בחלב שחייבין על בישולו אינו דין שיהו חייבין על אכילתו, כלאי זרעים יוכיחו שחייבין על זריעתן ואין חייבין על אכילתן ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאף על פי שחייבין על בישולו לא יהו חייבין על אכילתו, תלמוד לומר לא תאכלנו לרבות בשר בחלב, רבי אליעזר אומר ומה פסח שאין חייבין על בישולו חייבין על אכילתו, בשר בחלב שחייבין על בישולו אינו דין שחייבין על אכילתו, פטום הקטרת יוכיח שחייבין על פיטומה ואין חייבין על ריחה, ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאף על פי שחייבין על יבשולו שלא יהיו חייבין על אכילתו, תלמוד לומר לא תאכלנו לרבות בשר בחלב. רבן גמליאל ב"ר אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם מה [דם] שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו, שאר מצות על אחת כמה וכמה:

רק קדשיך אשר יהיו לך. תנא דבי רבי ישמעאל רק קדשיך אשר יהיו לך בולדי קדשים ותמורתן הכתוב מדבר, מה תקנתן תשא ובאת אל המקום. יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו, תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם לומר לך כדרך שאתה נוהג בעולה נהוג בתמורתה, כדרך שאתה נוהג בשלמים נהוג בולדותיהן. יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן, תלמוד לומר רק דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא, בהוייתו יהא. קתני בשביל שימותו אמאי הא גבי ולד חטאת הוא דגמירי בה מיתה. אי לאו קרא הוה אמינא ולד חטאת בכל וולדי קדשים בבית הבחירה, קמ"ל דלא. קתני יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן, תלמוד לומר רק, למה לי קרא הילכתא גמירי לה ולד חטאת למיתה אזלא, הכי נמי למיתה אזלא וקרא לאשם הוא דאתא, אשם נמי הילכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה. [אלא] אי מהילכתא הוה אמינא הילכתא ואי אקרביה לא ליחייב עליה ולא כלום, קמ"ל קרא דאי מקריב ליה קאים עליה בעשה. ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא בהוייתו יהא, ל"ל קרא גמרא גמירין לה כל שבחטאת מתה באשם רועה, הכי נמי וכי אתא קרא לכדרב דאמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו לשם עולה כשר, טעמא דניתק הא לא ניתק לא דאמר קרא הוא בהוייתו יהא. רק קדשיך אלו התמורות. אשר יהיו לך אלו הולדות. [ונדריך] הקישן הכתוב לנדר מה נדר בעל מום לא אף הכא נמי בעל מום לא (ונדריך זה נדר). תשא ובאת שומע אני יכניסם לבית הבחירה וכו' עד רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה. אמר מר יכול יכניסם לבית הבחירה וכו', הא מהיכא תיתי והא גמרא גמירי דה' חטאות מתות [הנך מקרב קריבי] מהו דתימא חמש טאת מתוך בכ"מ והנך ימותו בבית הבחירה. ל"א סלקא דעתך אמינא חמש חטאות ממיתין להן בידים והני גרמא אין בידים לא, קא משמע לן ועשית. אמר מר יכול אף ודלות קדשים כן, ולד דמאן אי דעולה זכר הוא, אי ולד דחטאת למיתה אזיל, אי דתמורת אשם הא גמרא הוא כל שבחטאת מתה באשם רועה, אלא כי איצטריך קרא דאי עבר ומקריב ליה קאי עליה בעשה:

כי אם לפי ה' אלקיך תאכלנו זו שילה. במקום אשר יבחר ה' זו ירושלים. אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך חביב חביב קודם. והלוי אשר בשעריך כל מקום שאתה מוצא הלוי (הזה) תן לו מחלקו. אין לו מחלקו תן לו ממעשר עני, אין לו מעשר עני תן לו שלמים. כי אם לפני ה' תאכלנו. אמר רב אסי אמר ר' יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין עליו משיראה פני החומה, מ"ט, אמר קרא כי אם לפני וגו' וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך כל היכא דקריא ביה כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו קרי ביה לא תוכל לאכול בשעריך, וכל היכא דלא קריא ביה לפני ה' אלקיך תאכלנו לא קרי ביה לא תוכל לאכול בשעריך. השמר בלא תעשה פן בלא תעשה. פן תעזוב את הלוי כל ימיך אפילו שמיטין ויובלות. על אדמתך ולא בגולה. אמר ר' אבהו כתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי מה כתיב בתריה כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, וכי מה ענין זה אצל זה [אלא] אמר הקב"ה לפי מתנותיך מרחיבין לך. רב (הונא בשם רבי אחא) [אחא בשם רבי הושעיא] עבר מביא פר ורבו מביא (עולה) [פר] עבד קודם לרבו. תניא מתן אדם ירחיב לו, מעשה בר' אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבא שהלכו לחולות [אנטוכיא] לעסוק במגבת [צדקה] לחכמים, הוה תמן חד אבא יודן שהיה עושה מצוה בעין יפה וירד לו מנכסיו, כיון שראה רבותינו עלה לביתו ופניו חולניות, א"ל אשתו למה פניך חולניות, תנא לה עובדא רבותינו כאן ואיני יודע מה לעשות להן, אשתו שהיתה צדקת מה אמרה לו לא נשתיירה לך שדה אחת לך מכור חציה ותן להם, הלך ועשה כן, כשהוא נותן להם אמרו לו המקום ימלא חסרונך והלכו להן רבותינו, יצא לחרוש כשהוא חורש חצי שדהו האיר לו הקב"ה עיניו ונבקעה הארץ מתחתיו ונפלה פרתו ונשברה, ירד להעלותה ונמצא תחתיה סימא, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי, כשחזרו רבותינו שאלו עליה מה אבא יודן [עביד, א"ל הוא אבא יודן דעבדי, אבא יודן דעיזיין, אבא יודן דגמלי, אבא יודן דתורי, מן יכיל למיחמי סבר אפוי דאבא יודן, כיון ששמע יצא לקראתן אמרי ליה מה אבא יודן עביד]. אמר להן עשתה תפלתכם פירות ופרי פירות, א"ל אף על פי שנתן אדם יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלן וקראו עליו הפסוק הזה מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. רבי חייא בר אבא עבד פסיקא למיתן בהדא מדרשא דטבריא. קם חד מבנוי דסילכא ופסק ליטרא דדהבא נטלו רבי חייא והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו. ריש לקיש אזל לבוצרה הוה תמן חד אבא יודן רמאי, וח"ו לא הוה רמאי אלא שהיה מרמה במצותה. הוה חמי מה צבור פסיק ופ סיק לקביל צבור, נטלו ריש לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו. השמר לך פן תעזוב את הלוי וכתיב כי ירחיב, משל למה הדבר דומה לאחר שאמר לחברו השאילני זהוב אחד, א"ל איני מכיר חשבונך, א"ל בדוק אותי, נתן לו ופרע לו מיד, א"ל אם אתה צריך אפילו עד כ' זהובים עפילו עד ל' טול לך, מי גרם לו שאמר להו כן אלא שעשה לו חשבון טוב, כך כשאדם מפריש מעשרותיו כראוי מיד מרחיבים את גבולו, וכן הוא אומר מתן אדם ירחיב לו (כתוב ברמז ר"ז):

כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר דבר לך מה דבר לך את ארץ הקיני קניזי וקדמוני. רבי אמר כבר אלו אמורים, ומה דבר לך מפאת קדים עד פאת ים דן אחד יהודה אחד אשר אחד:

ואמרת אוכלה בשר רבי ישמעאל אומר לא בא הכתוב אלא להתיר להן בשר תאוה, ר' עקיבא אומר וזבחת מבקרך ומצאנך לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה, שבתחלה הותר להן בשר נחירה משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה. רבי עקיבא סבר בשר תאוה לא איתסר כלל. רבי ישמעאל סבר בשר נחירה לא אישתרי כלל, בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב ושחט את בן הבקר, אלא לרבי עקיבא מאי ושחט, קדשים שאני, בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב הצאן ובקר ישחט להם, אלא לרבי עקיבא וניחר מיבעי ליה, נחירה שלהן זו היתה שחיטתן. בשלמא לרבי ישמעאל היינו דתנן השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות [אלא לר' עקיבא אמאי פטור מלכסות] הואיל ואיתסר איתסר, בשלמא לרבי עקיבא דאמר בשר תאוה לא איתסר כלל היינו דכתיב אך כאשר יאכל את הצבי וגו', אלא לר' ישמעאל צבי ואיל מי הוו שרו, דילמא כי אסר רחמנא בהמה דחזיא להקרבה [אבל חיה] דלא חזיא להקרבה לא אסר רחמנא:

כי ירחיב ה' את גבולך לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון. יכול יקח בשר מן השוק ויאכל, תלמוד לומר מבקרך ומצאנך. יכול יזבח כל בקרו ויזבח כל צאנו ויאכל, תלמוד לומר מבקרך ולא כל בקרך, מצאנך ולא כל צאנך, מכאן אמר רבי אליעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפתו ליטרא ירק. י' מנה יקח לפתו ליטרא דגים. ג' מנה יקח לפתו ליטרא בשר. ק' מנה ישפות לו קדירה בכל יום. ואינך מאימת מערב שבת לע"ש. אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן. אמר ר' יוחנן אבא ממשפחת בריאים היה אבל כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך ביתו ירצנה לחנוני. אמר רבי נחמן כגון אנן לווין ואוכלין:

כי ירחק ממך המקום. המקדש בחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת. מה"מ אבר אביי מהכא דתניא ושחטו ושחט אותו [ושחט אותו] מה תלמוד לומר, לפי שנאמר כי ירחק ממך המקום וזבחת, ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח במקום קרוב, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה. ואין לי אלא תמימים הראוין ליקרב. מנין לרבות בעלי מומין, מרבה אני בעלי מומין שהוא ממין הכשר. מנין לרבות החיה, מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה. מנין לרבות העופות, תלמוד לומר [ושחטו, ושחט אותו]. יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר, תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום ואכלת וזבחת מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב פרט לחולין שנשחטו בעזרה. ואין לי אלא תמימים וכו' (כדלעיל), תלמוד לומר ושחט אותו. יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לפני כלבו תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה:

רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דאמר רחמנא וזבחת מבקרך שחוט ואכול, (ודילמא) [וליחוש] שמא במקום נקב שחטא, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. אמר רב אשי אמריתא לשמעתא לקמיה דרב כהנא וא"ל ודילמא היכא דאיפשר איפשר והיכא דלא איפשר לא איפשר, דאי לא תימא הכי לר"מ דחייש למיעוטא הכי נמי דלא אכיל בישראל, וכי תימא ה"נ, פסח וקדשים מא"ל, אלא היכא דאיפשר אפשר היכא דלא איפשר לא איפשר. רב יימר אמר מנין לשחיטה מן התורה אמר קרא וזבחת ממקום שזב חתהו [מאי משמע דהאי] חתהו לישנא דמיתבר, דכתיב אל תירא ואל תחת. וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט וקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה (כתוב ברמז תקפ"ד):

כאשר צויתיך מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה. אי מה קדשים במקום אף חולין במקום, תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום פרט לחולין שנשחטו בעזרה. אין לי אלא תמימין, בעלי מומין מנין, תלמוד לומר ושחטו פתח אהל מועד. יכול אף חיה ועוף פתח אהל מועד, תלמוד לומר אותו, אותו פתח אהל מועד ואין חיה ועוף פתח אהל מועד. אי מה קדשים בזמן אף חולין בזמן, תלמוד לומר ואכלת בשעריך בכל אות נפשך. אי מה קדשים במחיצה אף חולין במחיצה, תלמוד לומר ואכלת בשעריך. (אי מה קדשים ביום אף חולין ביום תלמוד לומר ואכלת בשעריך). אי מה קדשים בטהרה אף חולין בטהרה, תלמוד לומר הטמא יאכלנו. אין לי אלא טמא, טהור מנין, תלמוד לומר והטהור יאכלנו מלמד ששניהם אוכלין מתוך קערה אחת. יכול אף תרומה תהא נאכלת מתוך קערה אחת, תלמוד לומר (יחדו) יאכלנו זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קעה אחת. יכול יהו חייבין בחזה ושוק, תלמוד לומר כצבי, אוציאו מכלל חזה ושוקולא אוציאו מכלל שתי הכליות ויותרת הכבד, תלמוד לומר כאיל, אי מה צבי כלו מותר אף זה כלו מותר, תלמוד לומר אך. אך כאשר יאכל את הצבי, רבי אלעזר הקפר ברבי אומר וכי מה בא זה ללמדנו בין צבי לאיל אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה, אבל עוף אינו אלא מדברי סופרים. רבי אומר כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הגרגרת ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה:

רק חזק לבלתי אכול הדם ר' יהודה אומר מגיד שהיו שטופין בדם קודם מתן תורה. יכול אף משקיבלו אותה בשמחה מהר סיני, אמר ר"ש בן עזאי והלא שלש מצות עשה בתורה כיוצא בזה, לומר מה דם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו שאר כל המצות על אחת כמה וכמה, ר"ש אומר כל מצוה שקבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני עדין הן עושין אותה בשמחה, וכל מצוה שלא קיבלו אותה בשמחה אין עושין אותה בשמחה. רשב"ג אומר כל מצוה שמסרו ישראל נפסם עליה בשעת השמד נוהגין אותה בפרהסיא וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשן עליה בשעת השמד עדיין מרופה היא בידן. והרי אבר מן החי דרחמנא אמר לא תאכל הנפש עם הבשר ותניא ר' נתן אומר מנין שלא יושיט כוס לנזיר ואבר מן החי לבני נח, שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול הא לכלבים שרי, שאני אבר מן החי דאיתקש לדם דכתיב רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש. ולחזקיה דם מן החי איתקש לאבר מן החי [ואיזה זה] דם הקזה שהנפש יוצאה בו (כתוב ברמז תק"ה וברמז תקפ"ה). אמר ר' יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנאמר לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים, דם שנשפך כמים מכשיר, שאינו נשפך כמים אינו מכשיר. והרי דם התמצית דנשפך כמים ואינו מכשיר, א"ל הנח לדם התמצית דאפילו בחולין לא מכשיר דא"ק רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש (דם הנפש) דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם דם שיאן הנפש יוצאה בו אין קרוי דם:

כי הדם הוא הנפש, להגיד מה גרם. ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי. והלא דין הוא ומה בשר וחלב מותר לבני נח אסור לישראל, אבר מן החי שאסור לבני נח אין דין שיהא אסור לישראל. יפת תואר וכל הדומין לה תוכיח שאסורה לבני נח ומותרת לישראל, אף אתה אל תתמה על אבר מן החי שאף על פי שאסור לבני נח שיהא מותר לישראל, תלמוד לומר לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי, ר' חנינא בן גמליאל אומר זה דם מן החי. לא תאכלנו לרבות בשר בחלב. והרי דין הוא מה נבלה שאין חייבין על בישולה חייבין על אכילתה, בשר בחלב שחייבין על בישולו אינו דין שיהו חייבין על אכילתו, כלאי זרעים יוכיחו שחייבין על זריעתן ואין חייבין על אכילתן ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאף על פי שחייבין על בישולו לא יהו חייבין על אכילתו, תלמוד לומר לא תאכלנו לרבות בשר בחלב, רבי אליעזר אומר ומה פסח שאין חייבין על בישולו חייבין על אכילתו, בשר בחלב שחייבין על בישולו אינו דין שחייבין על אכילתו, פטום הקטרת יוכיח שחייבין על פיטומה ואין חייבין על ריחה, ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאף על פי שחייבין על יבשולו שלא יהיו חייבין על אכילתו, תלמוד לומר לא תאכלנו לרבות בשר בחלב. רבן גמליאל ב"ר אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם מה [דם] שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו, שאר מצות על אחת כמה וכמה:

רק קדשיך אשר יהיו לך. תנא דבי רבי ישמעאל רק קדשיך אשר יהיו לך בולדי קדשים ותמורתן הכתוב מדבר, מה תקנתן תשא ובאת אל המקום. יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו, תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם לומר לך כדרך שאתה נוהג בעולה נהוג בתמורתה, כדרך שאתה נוהג בשלמים נהוג בולדותיהן. יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן, תלמוד לומר רק דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא, בהוייתו יהא. קתני בשביל שימותו אמאי הא גבי ולד חטאת הוא דגמירי בה מיתה. אי לאו קרא הוה אמינא ולד חטאת בכל וולדי קדשים בבית הבחירה, קמ"ל דלא. קתני יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן, תלמוד לומר רק, למה לי קרא הילכתא גמירי לה ולד חטאת למיתה אזלא, הכי נמי למיתה אזלא וקרא לאשם הוא דאתא, אשם נמי הילכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה. [אלא] אי מהילכתא הוה אמינא הילכתא ואי אקרביה לא ליחייב עליה ולא כלום, קמ"ל קרא דאי מקריב ליה קאים עליה בעשה. ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא בהוייתו יהא, ל"ל קרא גמרא גמירין לה כל שבחטאת מתה באשם רועה, הכי נמי וכי אתא קרא לכדרב דאמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו לשם עולה כשר, טעמא דניתק הא לא ניתק לא דאמר קרא הוא בהוייתו יהא. רק קדשיך אלו התמורות. אשר יהיו לך אלו הולדות. [ונדריך] הקישן הכתוב לנדר מה נדר בעל מום לא אף הכא נמי בעל מום לא (ונדריך זה נדר). תשא ובאת שומע אני יכניסם לבית הבחירה וכו' עד רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה. אמר מר יכול יכניסם לבית הבחירה וכו', הא מהיכא תיתי והא גמרא גמירי דה' חטאות מתות [הנך מקרב קריבי] מהו דתימא חמש טאת מתוך בכ"מ והנך ימותו בבית הבחירה. ל"א סלקא דעתך אמינא חמש חטאות ממיתין להן בידים והני גרמא אין בידים לא, קא משמע לן ועשית. אמר מר יכול אף ודלות קדשים כן, ולד דמאן אי דעולה זכר הוא, אי ולד דחטאת למיתה אזיל, אי דתמורת אשם הא גמרא הוא כל שבחטאת מתה באשם רועה, אלא כי איצטריך קרא דאי עבר ומקריב ליה קאי עליה בעשה:

קדשיך. במה הכתוב מדבר אם בקדשי הארץ הרי כבר אמור, הא אין מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ. תשא ובאת, שחייב בטפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה. רבי יהודה אומר עד באר הגולה חייב באחריותן. מבאר הגולה ואילך אין חייב באחריותן. יכול אף בכור ומעשר, תלמוד לומר ונדריך, קדשים שהן באין בנדר ונדבה, יצאו בכור ומעשר שאין באין בנדר ונדבה. יכול שאני מוצ יא חטאת ואשם, תלמוד לומר קדשיך (אם) [ומי] לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר, אחר שריבה הכתוב ומיעט מביא אני חטאת ואשם שאין להן פרנסה אלא במקומן ומוציא אני בכור ומעשר שיכול להתפרנס בכל מקום. רבי עקיבא אומר (בתרומת) [בתמורת] קדשים הכתוב מדבר. תשא ובאת אל המקום יכול אף בכור ומעשר, תלמוד לומר ונדריך. יכול יהא מעשר בהמה נוהג בשותפות, תלמוד לומר אשר יהיו לך. יכול שאני מוציא את האחין שקנו בתפוסת הבית ואחר כך חלקו, תלמוד לומר אשר יהיו לך. בן עזאי אומר יכול יהא מעשר בהמה נוהג ביתום, תלמוד לומר רק:

ועשית עולותיך הבשר והדם. רבי יהושע אומר אם אין בשר אין דם ואם אין דם אין בשר. רבי אליעזר אומר דם אף על פי שאין בשר שנאמר ודם זבחיך ישפך, אלא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם לומר לך מה דם בזריקה אף בשר בזריקה. ורבי יהושע נמי הכתיב ודם זבחיך ישפך, אמר לך כתיב ואת הבשר תאכל. ותרי קראי למה לי חד בעולה וחד בשלמים. וצריכא דאי כתב רחמנא עולה שכן כליל אבל שלמים דלא חמירי אימא לא. ואי כתב רחמנא שלמים שכן יש בהן שתי אכילות אבל עולה אימא לא צריכא, ורבי אליעזר האי והבשר תאכל מאי עביד ליה, שאין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם. ואימא כוליה קרא להכי הוא דאתא, דם אף על פי שאין בשר לרבי אליעזר מנא ליה, א"ל אם כן נכתוב רחמנא והבשר תאכל והדר ודם זבחיך ישפך מאי שנא דכתב קרא ברישא ודם זבחיך ישפך והדר והבשל תאכל, לאשמועינן דם אף על פי שאין בשר כו'. ורבי יהושע האי מק"ו אתיא ומה אימורין דכי ליתנהו לא מעכבי כי איתנהו מעכבי דם כי ליתיה מעכב כי איתיה לא כל שכן ואידך, מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב ליה קרא. ורבי יהושע כל היכא דאיכא למידרש דרשינן. שאל רבי ישמעאל בן יוסי בן לקוניא את ר' יוסי אומר היה ר' שמעון בן יוחאי אויר היה בין כבש למזבח. א"ל ואתה אי אתה אומר כן והלא כבר נאמר ועשית עולותיך הבשר והדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה, א"ל שאני אומר עומד בצד המערכה וזורק, א"ל וכשהוא זורק למערכה דלוקה הוא זורק או למערכה שאינה דלוקה הוי אומר למערכה דלוקה, התם משום דלא איפשר הוא. אמר רב פפא כדם מה דם אויר קרקע מפסיקו אף בשר אויר קרקע מפסיקו (כתוב ברמז תמ"ה וברמז ש"ד). תנו רבנן מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן מתנה אחת שכפר שנאמר ודם זבחיך ישפך, והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא מנין לכל הדמים שטעונין מתן דם ליסוד, תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך. נפקא ליה מדרבי, דתניא ר"א והנשאר בדם ימצה מה תלמוד לומר בדם, לפי שלא למדנו אלא לניתנין מתן ארבע שטעונים מתן דם ליסוד, שאר כל הדמין מנין, תלמוד לומר והנשאר בדם ימצה שאין תלמוד לומר בדם לימד על כל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד. ואכתי להכי הוא דאתא מיבעי ליה לכדתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך. סבר לה כר' עקיבא דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה, דתנן ברך את של פסח פטר את של זבח ושל זבח לא פטר את של פסח דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו. אכתי להכי הוא דאתא מיבעי ליה לכדתניא ר"ש אומר מתוך שנא מר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה כי קודש הם למדנו לבכור שטעון מתן דם ואימורין לגבי מזבח, מעשר ופסח מנין, תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך. סבר לה כר' יוסי הגלילי דתניא ר' יוסי הגלילי אומר דמו לא נאמר אלא דמם, חלבו לא נאמר אלא חלבם, לימד על בכור מעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואימורים לגבי מזבח. ור' ישמעאל האי קרא מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי. תרי תנאי אליבוא דרבי ישמעאל. בשלמא לרבי ישמעאל דמוקי ליה כוליה בבכור היינו דכתיב ובשרם יהיה לך, אלא לר' יוסי הגלילי דמוקי ליה נמי בפסח ומעשר, מעשר ופסח בעלים אכלי ליה, מאי וברם יהיה לך אחד תם ואחד בעל מום לימד על בכור בעל מום שנתן לכהן שלא מצינו לו בכל התורה כולה. ורבי ישמעאל נפקא ליה מולך יהיה דסיפא. בשלמא לרבי יוסי הגלילי דמוקי ליה במעשר ופסח היינו דכתיב לא תפדה קודש הם הן קריבים ואין תמורתן קריבה, ותנן תמורת בכור ומעשר הן וולדן וולד וולדן עד סוף העולם הרי הן כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעלין, ותנן אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת פסח קרבה (לעולם) ותמורת פסח אינה קריבה ואין לי לפרש. אלא לרבי ישמעאל דמוקי ליה כוליה בבכור, מעשר ופסח דלא קריבה תמורתן מנא ליה, מעשר גמר העברה העברה מבכור, פסח בהדיא כתיב ביה כשב, מה תלמוד לומר אם כשב, לרבות תמורת פסח אחר הפסח שקרבה שלמים, יכול אף לפני הפסח כן תלמוד לומר הוא. וכל הנך תנאי דמפקי ליה להאי ודם זבחיך יפשך לדרשא אחרינא האי כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן מתנה אחת כיפר מנא להו. סברי להו כבית הלל דאמרי אף החטאת שנתנה מתנה אחת כיפר וילפי כולהו מחטאת. רבי ישמעאל אומר בתמורת קדשים הכתוב מדבר. תשא ובאת אל המקום, הרי הוא בא אל המקום מה יעשה לו, תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם מה (בשר) [עולה] טעונה הפשט [ונתוח] וכליל לאישים אף תמורה כיוצא בה. ומה עולה טעונה מתן יסוד ושפיכה אחת על גבי המזבח אף תמורתה כיוצא בה. ומה עולה פקעו אברים מעל גבי המזבח מחזירן למערכה אף תמורתה כיוצא בה. ומה כל קדשים אינן מותרין בבשר אלא לאחר זריקת דמים אף תמורתן כיוצא בהן:

שמר ושמעת אם שמעת מעט סופך לשמוע הרבה, אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה. (אשר אנכי מצוה שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה), אם שמרת מה ששמעת סופך לשמור מה שלא שמעת, שמרת מה שבידך סופך לשמור לעתיד לבוא. רבי אומר זכה אדם לתורה זוכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות. דבר אחר שמור ושמעת כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה. את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה. כי תעשה הטוב והישר, הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי רבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר הישר בעיני שמים והטוב בעיני אדם, וכן הוא אומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם: