ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתעג
כי אם שמר תשמרון את כל המצות הזאת למה נאמר. (לפי שנאמר אם שמוע תשמע) מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא יאבד כך אדם צריך להזהר בתלמודו שלא יאבד, וכן הוא אומר אם תבקשנה ככסף, מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשין לקנותן. או מה כסף קשה לאבדו כך דביר תורה קשין לאבדן, תלמוד לומר לא יערכנה זהב וזכוכית קשה לקנותן כזהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. היה ר' שמעון אומר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים, משל למלך שנטל צפור ונתנו ביד עבדו, א"ל הזהר בצפור זה אם אבדתו לא תהא סבור צפור באיסר אבדת אלא כאלו נפשך אבדת וכן הוא אומר כי לא דבק רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה דבר שאתה אומר רק הוא הוא חייכם. רבי שמעון בן יוחאי אומר משל לשני אחין שהיו מסגלין [ממון] אחר אביהן אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו, זה שהיה מצרף דינר ומניחו נמצא עשיר לאחר זמן, כך תלמיד חכם למד שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה דברים בלילה שנים שלשה פרקים בשבת שתים שלש פרשיות בחדש נמצא עשיר לאחר זמן ועליו נאמר וקובץ על יד תרבה, וזה שאומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שונה למחר אני שונה נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומר נרדם בקציר בן מביש, ואמר מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין, ואומר על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. על שדה איש עצל זה שקנה שדה כבר, ועל כרם אדם חסר לב זה שקנה כרם כבר, זה שהוא קנה כרם וקנה שדה ולא עמל בהן מנין שנקרא סופו עצל שנאמר על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, ולמה נקרא חסר לב שקנה שדה וכרם ולא עמל בהן, מנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה שנאמר והנה עלה כלו קמשונים, ומנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא, שנאמר כסו פניו חרולים בידו הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרן של חכמים, מה ענשו, בא שלמה ופירש עליו ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדרים של חכמים לסוף פורעניות באות עליו. ר"ש בן (מנסיא) [יוחאי] אומר הרי הוא אומר נפש שבעה תבוס נופת זה תלמיד שלמד מתחלתו כל דבר, ונפש רעבה כל מר מתוק הא לא היה לו אלא מה שלמד. ד"א נפש שבעה תבוס נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמו קיבר בפני עצמו, כך תלמיד חכם יושב ומדקדק בדברי תורה ומשקלן איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר, איש פלוני מטהר, איש פלוני מטמא. רבי יהודה אומר תלמיד שכחו יפה דומה לספוג שסופג אתהכל. שני לו דומה למוך שאין סופג אלא צרכו זה שאמר די לי במה ששניתי לי. רבי שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך שתה מים ממי שעמך בעיר ואחר כך פרוש בכל מקום. וכה"א היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. רבי שמעון בן מנסיא אומר שתה מים מבורך שתה ממים של בוראך ואל תשתה מים עכורים ותמשך עד דברי מינים, רבי עקיבא אומר הרי הוא אומר שתה מים מוברך, בור תחלתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו אלא מה שנותן לתוכו, כך תלמיד שלא למד מתחלתו כל דבר לא היה לו אלא מה שלמד. ונוזלים מתוך בארך דומה לבואר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באין תלמידי חכמים ולמדין ממנו והן הוא אומר יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים, נמשלו דברי תורה כמים חיים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנאמר כי חיים הם למוצאיהם. ומה מים מעלין את הטומאה לטהרה כך דברי תורה מעלין את הטמא מטומאה לטהרה שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות. ומה מים משיבין נפשו של אדם כך דברי תורה משיבין נפשו של אדם שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש, ומה מים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב. אי מה מים שאין להם דמים כך דברי תורה אין להם דמים, תלמוד לומר יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. אי מה מים אין משמחין את הלב כך דברי תורה כן, תלמוד לומר כי טובים דודיך מיין מה יין משמח את הלב כך דברי תורה משמחין את הלב שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומה יין אתה טועם טעמו מתחלתו וכל זמן שמתישנין בקנקן סופו להשביח כך דביר תורה כל זמן שמתישנין בגוף סופו להשביח שנאמר בישישים חכמה. ומה יין אי אפשר להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בכלי חרש כך דברי תורה אין מתקיימין אלא בשפל רוח. אי מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר לריח שמניך טובים מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה יפין לראש ויפין לגוף שנאמר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, ואומר תתן לראשך לוית חן. נמשלו דברי תורה לשמן ודבש שנאמר ומתוקים מדבש ונופת צופים. דבר אחר כי אם שמר תשמרון מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ומקיימן שכשם שראשונים מתקיימין בידו כך אחרונים מתקיימין בידו, תלמוד לומר כי אם שמר תשמרון. ומנין שאם שמע ראשון ראשון ומשכחן כשם שאין הראשונים מתקיימין בידו כך אין אחרונים מתקיימין בידו, תלמוד לומר והיה אם שכח תשכח (כי) [אין] אתה מעלים עינ יך עד שילך לו שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו. כתוב במגילת סתרים אם יום תעזבני יומים אעזבך. ד"א כי אם שמור תשמרון שמא תאמר יש בנו זקנים יש בנו גדולים יש בנו נביאים, תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון מגיד שהכל שוין בתורה, וכן הוא אומר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כהנים לוים וישראלים אין כתיב אלא קהלת יעקב, וכן הוא אומר אתם נצבים היום כלכם אלמלא אלו שעמדו וקיימו תורה בישראל לא היתה תורה משתכחת, אלמלא שפן בשעתו ועזרא בשעתו ורבי עקיבא בשעתו לא היתה תורה משתכחת שנאמר ודבר בעתו מה טוב דבר שאמר זה שקול כנגד הכל, הרי הוא אומר ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. רבותינו אמרו עתדין ישראלשהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר לידע אם תחלה היא אם שני. רבי שמעון בן יוחאי אומר (עתידה) [ח"ו] שתשתכח תורה מישראל והרי כבר נאמר כי לא תשכח מפי זרעו, אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר ולא ימצאו דבר ברור. דבר אחר כי אם שמור תשמרון שמא תאמר הריני למד את החמורה ומניח את הקלה, תלמוד לומר כי לא דבר רק הוא מכם, דבר שאתם אומרים רק מכם, הוא. שמא תאמר (למד הלכות דיינים) [למדתי הלכות די לי], תלמוד לומר (מצוה) [כל] המצוה, כל המצוה למוד מדרש הלכות ואגדות. וכה"א כי לא על הלחם לבדו זה מדרש. כי על כל מוצא פי ה' אלו הלכות ואגדות, וכן הוא אומר חכם בני ושמח לבי. ואומר בני אם חכם לבך ישמח לבי וגו'. ר' שמעון בן (מנסיא) [יוחאי] אומר אין לי אלא אביו שבארץ, אביו שבשמים מנין, תלמוד לומר גם אני לרבות את אביו שבשמים. אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה למה נאמר, לפי שהוא אומר כי אם שמור תשמרון שומע אני כיון ששומר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה, תלמוד לומר לעשותה. למד אדם תורה הרי בידו מצוה אחת [למד ושמר הרי בידו שתי מצות], למד ושמר ועשה אין למעלה הימנה. לאהבה את ה' אלהיכם שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאקרא רבי, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעולם הבא, תלמוד לומר לאהבה למוד מכל מקום וסוף הכבוד לבוא. וכן הוא אומר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואומר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואומר תתן לראשך לוית חן בעולם הזה, עטרת תפארת תמגנך לעולם הבא, ואומר אורך ימים בימינה לעולם הבא, בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר לאהבה וגו' עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם. הוא היה אומר ומה בלשצר שנשתמש בכלי בית המקדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא, המשתמש בכלי שבו נברא העולם הזה והעולם הבא על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא:
ללכת בכל דרכיו אלו (הן) דרכי המקום שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, ואומר כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, וכי היאך אפשר לו לאדם ליקרא בשם ה', אלא [מה] המקום נקרא רחום וחנון שנאמר חנון ורחום ה' אף אתה הוי חנון ועשה מתנת חנם לכל. נקרא המקום רחום שנאמר כי אל רחום ה' אלהיך אף אתה הוי רחום. נקרא המקום צדיק שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב אף אתה הוי צדיק. נקרא המקום חסיד שנאמר חסיד אני נאם ה' אף אתה הוי חסיד. לכך נאמר והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, ואומר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. ואומר כל פעל ה' למענהו:
ולדבקה בו וכי אפשר לו לאדם לעלות [במרום] ולידבק באש והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, ואומר כורסיה שביבין די נור, אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה (בשלום) ולא שעלית ונטלתה בשלום אלא כאילו עשית מלחמה ונטלתה, וכן הוא אומר עלית למרום שבית שבי. דורשי רשומות אומרים רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם [למוד אגדה שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה] ומדבק בדרכיו [ואם] עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מי שעלי:
והוריש ה', ה' מוריש ואין ב"ו מוריש. את כל הגוים שומע אני כמשמעו, תלמוד לומר האלה, ואין לי אלא אלו, מנין לרבות מסייעיהן, תלמוד לומר האלה: