ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתנב
לחם לא אכלתי. מתלא אמר עלת לקרתא הלך בנימוסה, למעלה שאין אכילה ושתיה אלה משה ונדמה להם שנאמר ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אבל (למעלה) [למטה] שיש אכילה ושתיה והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. כיון שעשו ישראל אותו המעשה מיד יצאה כעס על משה שהעלה הערב רב עמם א"ל (לך) [קום] רד מהר מזה כי שחת עמך, א"ל משה עמי חטאו ועמך לא חטאו, א"ל הקב"ה עמך חטאו, אמר לו ומי מפייסני שעמי חטאו, אמר לו מי שנעשה בו המעשה מפייסך, אמר לו משה ויודע הוא, אמר לו הקב"ה ידע שור קונהו ידע הוא תורא מאן הוא קנאיה מאן הוא נפחיה. בא השור אמר לו הקב"ה לפני משה מי עשאך אמר לו חמור אלו המצרים אשר בשר חמורים בשרם, אמר לו הקב"ה שמא ישראל, א"ל ישראל לא ידע עמי לא התבונן, אמר לו וממנו אני קופץ לסניגוריא עמי חטאו ועמך לא חטאו אל תשחת עמך, כיון שלמד משה סניגוריא עליהן מיד וינחם ה' על הראה אשר דבר לעשות לעמו. כיון שמת משה סניגורין של ישראל היה הקב"ה נזכר לו שלא נמצא סניגור כמותו ויזכור ימי עולם משה עבדו. אמר הקב"ה בעולם הזה היה בשר ודם נעשה לכם סניגור ומושיע אתכם אבל לעתיד לבוא אני בכבודי נעשה לכם סניגור בפני שרי אומות העולם ומושיע אתכם מהם שנאמר אני מדבר בצדקה רב להושיע:
קום רד וגו' כי שחת עמך (כתוב בפרשת כי תשא):
הרף ממני ואשמידם. כל דבור שיצא מפני הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי גדול, ואע"ג דבעא רחמי ובטלה אפילו הכי אוקמוהו בזרעיה שנאמר ובני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה וגו' ובני רחביה רבו למעלה, למעלה מששים רבוא, אתיא רביה רביה, כתיב הכא רבו וכתיב התם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו:
שנו רבותינו מתוך כעס רצון דכתיב הרף ממני ואשמידם מיד וינחם ה' על הרעה. מתוך רוגז רחמים ברוגז רחם תזכור. מתוך צרה רוחה ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. מתוך ריחוק קירוב במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. מתוך נפילה קימה כי נפלתי קמתי. מתוך אפלה אורה כי אשב בחשך ה' אור לי:
ואתפוש בשני הלוחות (כתוב ברמז שצ"ו):
אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב כי יגרתי מפני האף והחמה, ואילו בעושה צדקה בסתר כתיב מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה וגו'. ואתנפל לפי ה' (את) [כראשונה] ארבעים יום (כתוב למטה ברמז תתי"א):