ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתח
כי ה' אלהיך ברכך. יכול אפילו אתה יושב ובטל, ת"ל בכל מעשה ידך אם עושה אדם הרי הוא מתברך ואם לאו אינו מתברך. מהו ידע לכתך הלוכך לכלוכך צערך בפרנסתך, הדרך עושה שלשה דברים מבלה את הכסות ושוחקת את הגוף וממעטת את היציאה, אבל הקב"ה לא עשה כך אלא שמלתך לא בלתה מעליך ולא חסרת דבר זו היציאה. זה ארבעים שנה בזכות שאמרתם בים זה אלי ואנוהו נתתי לך זה ארבעים שנה. רבי יהודה אומר מלך במדינה אין המדינה חסרה כלום כך ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, בנוהג שבעולם אדם מקבל אורח, יום ראשון שוחט לו עגל, יום שני תרנגולים, יום שלישי קטניות, יום רביעי ממעט והולך, לא דומה יום ראשון כיום אחרון, יכול אף הקב"ה כן, תלמוד לומר זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך יום אחרון כיום ראשון. רבי נחוניא אמר מהו לא חסרת דבר דלא הוית חסר אלא מימר מילא והיא מתעבדא, יעשה המן כבשר של עגל והוא נעשה, מה אתה מבקש קמח שטו העם ולקטו, קונדיטון או דכו במדוכה, אשישות ועשו אותו עוגות, לכך נאמר לא חסרת דבר אלא שתדבר בפיך. מן אני רוצה הני ממטיר לכם לחם מן השמים. מים אני רוצה הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו. שליו אני מבקש כיון ששמע משה את הדבר הלך לו אצל הקב"ה אמר לו מבקשין בניך בשר, א"ל הקב"ה תן להם, א"ל משה מאין לי בשר הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, א"ל לא היו לך צפרדעים במצרים כנים לא היו לך במצרים כל כך היית עשיר ועכשיו אין לך, אמר לפניו רבש"ע משלך היו לי, א"ל במצרים היה לי ועכשיו אין לי היד ה' תקצר. כיון שראו ישראל היאך הקב"ה (מעכבן) [מפרנסן] במדבר התחילו מקלסין אותו ואומר את הוא רעיא טבא לא חסרת טובתך לעולם הה"ד ה' רועי לא אחסר:
אל תצר את מואב. אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה, דאלו בכירה דקריתיה מואב א"ל רחמנא למשה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, מלחמה הוא דלא אבל צעורי ואנגריא צעריה, ואלו צעירה דקריתיה בן עמי א"ל אל תצורם ואל תתגר בם [כלל] דאפילו אנגריא וצעורי לא. רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתא, אמרו ליה רבנן לעולא קום ניזיל נינחמיה, אמר להו מה אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגדופא הוא דאמרי מאי אפשר לן למעבד הא אפשר להו למעבד עבדי, אזל הוא לחודיא לגביה, א"ל מאי דכתיב ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכי מה עלתה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות, אלא נשא משה ק"ו בעצמו, אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור למואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמן לא כל שכן, אמר ליה הקב"ה לא כשעלתה על דעתך [עלתה על דעתי] שתי פרדות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית. ומה בשביל שתי פרדות חס הקב"ה על שתי אומות גדולות של רשעים ולא החריבן, בתו של רבי אם כשרה וראויה לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה דהוה חיה. אל תצר את מואב, משל לאחד שהלוה על גדישו שיתן לו חטין לגורן, היה לבעל הגדיש שונא אחד והלך והדליק את הגדיש ובא המלוה ותפש את הלוה ואמר ליה תן לי מה שאתה חייב לי, א"ל הלוה אל די צערי שנאבד גדישי אלא באת והוספת לי צרה על צרתי, כך אמר ליה הקב"ה למשה אתמול יקדו גדישם שנאמר כי אש יצאה מחשבון ואתם באים להוסיף צרה על צרתם אל תצר את מואב. ד"א אמר ליה הקב"ה למשה סופך ליקבר בגבולן, משל לראש המדינה שבא ממדינת הים ועבדו עמו, נכנס לפונדק אחד התחיל עבדו לקלל את בעל החנות, אמר ליה אדונו כך הוא הדרך אתה נתון בתוך שלו ומקלל, כך א"ל הקב"ה למשה נקבר אתה בתוך גבולו שנאמר ויקבור אותו בגי בארץ מואב. ולמה רחם עליהם הקב"ה, לפי שמלאו את העולם בשעת הזעף, משל למדינה שנצטרכה ללחם צעקן הבריות אל השלטון, עמדו שני נחתומין והיו טוחנין כל הלילה, בקשו לעשות עיסתן כבה הנר ולא היו רואין, מה עשו בללו את העיסה ואפו אותה והוציאוה ומלאו את השוק, בא השלטון וראה הפת מעורבת קיבר אמר להם ראויין הייתם ליתן הקופיץ בצואריכם ולהחזיר אתכם בכל המדינה אבל מה אעשה לכם שמלאתם את המדינה בשעת הזעף, כך יהא שמו של הקב"ה מבורך כשנהפך סדום ועמורה לא היה שם בריה שנאמר ויהפך את הערים עמדו בנות לוט וערכו את העיסה שנאמר ותהרין שתי בנות לוט אמר להם רויין היתן כליה על מה שעשיתם ומה אעשה לכם שכונתכם למלאות עולמי. אמר רבא נכרי יורש קונהו מכלל דאית ליה יורשים. גר את הנכרי אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים אקילו רבנן גבי גר שמא יחזור לסורו. ור' חיא בר אבא אמר ר' יוחנן נכרי יורש את אביו ד"ת דכתיב כי לבני לוט נתתיה ירושה. ור' חייא מ"ט לא אמר כרבא מי כתיב כי לבני לוט נתתיה ירושה. ור' חייא מ"ט לא אמר כרבא מי כתיב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו. ורבא [מ"ט] לא אמר כר' חייא, משום כבוד אברהם שאני: