ילקוט שמעוני/בראשית/רמז קמה

<< · ילקוט שמעוני · בראשית · רמז קמה · >>

וירא שם יהודה בת איש כנעני מאי כנעני אילימא כנעני ממש אפשר בא אברהם והזהיר ליצחק בא יצחק והזהיר ליעקב ויהודה אזיל ונסיב אלא בר גבר תגרא כדכתיב כנען בידו וגו'. ואיתימא מהכא כנעניה נכבדי ארץ בת גבר תגרא בוצינא דאתרא:

ותקרא את שמו ער בן שהוער מן העולם. ותקרא את שמו אונן שהביא אנינה לעצמו ותקרא את שמו שלה וגו' פסקה ויהי ער בכור יהודה רע שהיה חורש בגנות ומערה לאשפות. בא אל אשת אחיך ויבם אותה יהודה התחיל במצות יבום תחלה. תני כל דבר שהיה בכלל היתר ונאסר וחזר והותר לא להיתרן הראשון חזר אלא להיתרו השני יבמה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתרה הראשון תלמוד לומד יבמה יבוא עליה מצוה ר' יוסי בן חלפתא יבם אשת אחיו ובעל חמשה בעילות דרך סדין בעל וחמשה נטיעות נטע ר' ישמעאל בר' יוסי ורבי מנחם בר' יוסי ור' חלפתא בר' יוסי ור' אלעזר בר' יוסי ור' אבדימוס בר' יוסי דהויין עינוהי דמיין לאמיה. והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ. וירא שם יהודה בת איש כנעני שנה אחת לעבורו של ער הגדיל שבע שנים ונשא אשה הרי שמונה שנים. שנה אחת לאונן. שנה אחת לשלה. שנה אחת שבי אלמנה. שנה אחת וירבו הימים. שנה אחת לעיבורו של פרץ. הגדיל שבע שנים ונשא אשה הרי שמונה שנים. שנה אחת לחצרון. שנה אחת לחמול וירדו עמו למצרים. תמר מעכה באצבע. והא הוו ער ואונן שלא כדרכה שמשו. בשלמא אונן כתיב ביה ושחת ארצה אלא ער מנלן דעבד הכי. אמר קרא וימת גם אותו באותה מיתה מת. בשלמא אונן משום דכתיב לא לו יהיה הזרע אלא ער מאי טעמא עבד הכי סבר כדי שלא תתעבר ויכחש יפיה (כתוב ברמז נ"א). ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך מאי אלמנה על שום מנה. תינח אלמנה מן הנשואין אלמנה מן האירוסין מאי איכא למימר. איידי דהא מיקרי אלמנה האי נמי קרי לה אלמנה. אלמנה דכתיבא בתורה מאי איכא למימר. דעתידי רבנן דמתקני לה כתובתה מנה. ומי כתיב קרא לעתיד. אין דכתיב ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור ואמר רב יוסף אשור זו סליקא. ומי הואי. אלא דעתידא:

כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו אף על פי שאין נחש יש סימן. וירבו הימים שנים עשר חודש. ותמת בת שוע אשת יהודה כל מקום שנאמר גזיזה עושה רושם. כתיב הנה חמיך עולה תמנתה וכתיב וירד שמשון תמנתה שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה. ר' שמואל בר נחמן אמר שתי תמנאות היו חדא בירידה וחדא בעליה. רב פפא אמר חדא תמנה הואי דאתי מהאי גיסא עליה ודאתי מהאי גיסא ירידה. ותשב בפתח עינים מלמד שהלכה וישבה בפתחו של אברהם אבינו מקום שכל העינים מצפים לראותו. ר' חנן אמר מקום הוא ושמו עינים שנאמר תפוח והעינם. ר' שמואל בר נחמני אמר שנתנה עינים לדבריה כשתבעה אמר לה שמא גויה את אמרה ליה גיורת אני. שמא אשת איש את א"ל פנויה אני. שמא קבל אביך קדושין א"ל יתומה אני. שמא טמאה את א"ל טהורה אני. ויראה יהודה ויחשבה לזונה [כי כסתה פניה] משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה אמר ר' אלעזר שכסתה פניה בבית חמיה. דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה שיוצאים ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר מלכים מדוד נביאים דכתיב חזון ישעיהו בן אמוץ ואמר ר' לוי מסורת בידנו מאבותינו אמוץ ואמציה אחי הוו. היא מוצאת היא מתוצאת מיבעיא ליה אמר ר' אלעזר לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל ורחקן בא גבריאל וקרבן והיינו דכתיב למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם. אמר ר' יוחנן בשעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אלמת. לדוד מכתם שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל. ד"א שהיתה מכתו תמה שנולד מהול. והיא שלחה אל חמיה לאמר ותימא ליה מימר. אמר [רב] זוטרא בר טוביה נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנלן מתמר. הכר נא בהכר בשר את אביו הכר נא הכתנת בנך היא. בהכר בשרוהו הכר נא למי החותמת. הכר נא אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הכר נא פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני. ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני מנא ידע יצאה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושין. ולא יסף עוד לדעתה כיון שידעה שוב לא פסק הימנה כתיב הכא ולא יסף עוד לדעתה וכתיב התם. קול גדול ולא יסף:

ויראה יהודה ויחשבה לזונה צריך אדם להזהר עצמו [באחות אשתו] ובקרובותיו שלא יכשל באחת מהן ממי את למד מיהודה ויראה יהודה למה כי כסתה פניה עד שהיא בבית חמיה. ד"א ויראה יהודה לא השגיח כיון שכסתה פניה אמר אילו היתה זונה לא היתה מכסה פניה. אמר ר' יוחנן ביקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה א"ל להיכן אתה הולך יהודה מהיכן מלכים עומדים מהיכן גואלים עומדים. ויט אליה אל הדרך בעל כרחו שלא בטובתו. ותאמר חותמך ופתילך נצנצה בה רוח הקודש. חותמך זה מלכות כמה דאת אמר כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני. ופתילך זו סנהדרין שהן מצויינין בפתיל כמה דאת אמר ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת. ומטך אשר בידך זה מלך המשיח כמה דאת אמר מטה עוזך ישלח ה' מציון. ויבוא אליה ותהר לו גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו. וישלח יהודה את גדי העזים משחקת בתבל ארצו התורה שהיא משחקת על הבריות א"ל הקב"ה ליהודה את מרמה לאביך בגדי עזים חייך שתמר מרמה לך בגדי עזים:

ויהי כמשלש חודשים תמן תנינן מעוברת דיה שעתה משהוכר עוברה. וכמה הכרת העובר סומכוס אומר בשם ר' מאיר שלשה חודשים ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויהי כמשלש חודשים. זכר לדבר ראיה גדולה היא משום דאיכא דילדה לתשעה ואיכא דילדה לשבעה:

רבי חמא בשם ר' יוסי לא סוף דבר שלשה של ימים אלא רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם ולא סוף דבר שלשה שלמים וגם הנה הרה לזנונים לא שהיתה מטפחת על כרסה ואמרה מלכים אני מעוברת גואלים אני מעוברת:

וגם הנה הרה לזנונים אמר עולא תמר זנתה זמרי זנה תמר זנתה יצאו ממנה מלכים ונביאים זמרי זנה נפלו כמה רבבות מישראל. וגם הנה הרה לזנונים שהיתה נכנסת למרחץ ואומרת לחבירותיה עברו מלפני שאני טעונה מלכים והיה יושב בדין יצחק ויעקב ויהודה אמר הוציאוה ותשרף לפי שבדיני נפשות מתחילין מן הצד:

אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר אמר בשם ר' מאיר תמר בתו של שם היתה וכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' [לפיכך] הוציאוה ותשרף. היא מוצאת מלמד שנאבדו והמציא הקב"ה אחרים תחתיהם שנאמר היא מוצאת כמה דאת אמר או מצא אבדה. היא מוצאת אתמר היא והוא צריכין לצאת. והיא שלחה אל חמיה לאמר ביקש לכפור א"ל הכר לברייך עליהון שלך ושל בוראך הם:

תני תנא קמיה דרב נחמן המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמו. א"ל שפיר קאמרת תדע דאזיל סומקא ואתי חוורא. אמר ליה אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי טפי אמר ליה באחוורי אפי. אמר ר' יוחנן כל היורדין לגיהנם עולים חוץ משלשה שיורדין ואינן עולים המכנה שם לחבירו והמלבין פני חבירו ברבים והבא על אשת איש. היינו מכנה היינו מלבין אף על גב דדש ביה בשמיה. נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר דכתיב היא מוצאת:

מר עוקבא הוה ההוא עניא בשבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא יומא חד אמר איזיל ואחזי מאן דעבד לי טיבותא ההוא יומא נגה ליה למר עוקבא בבי מדרשא אתיא דביתהו בהדיה כיון דחמי דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו רהוט מקמיה. עייל לההוא אתונא דהוה גריפא נורא קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא. אמרה ליה דביתהו שקול כרעיך אותבינהו אכרעי חלש דעתיה אמרה ליה אנא שכיחנא בגו ביתא ומקרבא הנייתי. ולמה ליה כולי האי דאמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש וכו'. ותו מר עוקבא הוה רגיל ההוא עניא דהוה בשבבותיה דהוה רגיל כל מעלי יומא דכפורי לשדורי ליה [ארבע] מאה זוזי. יומא חד שדרינהו ליה ביד בריה. אתא וא"ל לא צריך חזאי דהוו מזלפי קמיה יין ישן. א"ל מפנק כולי האי עייפינהו ושדר ליה. כי הוה נח נפשיה אמר אייתי חשבון דצדקה ואחזי כמה צדקה עבידנא אשכח ביה שבעת אלפי דינרי קסרייתא אמר זוודין קלילין לאורחא רחיקא קם ובזבז לפלגא נכסיה. והיכי עבד הכי והא אמר ר' אילא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא ירד מנכסיו ויצטרך לבריות. הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לית לן בה:

אמר רבי אלעזר בג' מקומות הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם דכתיב ויאמר צדקה ממני מנא ידע דלמא כי היכי דאמר דאזקיקא ליה לדידיה אזקיקא נמי לאחריני. יצאה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים. בבית דינו של שמואל ויאמר הנני ענו בי וגו' ויאמר עד וגו'. [בבית דינו של שלמה] ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד החי וגו' היא אמו מנא ידע דלמא ערומי מערמא יצאה בת קול ואמרה היא אמו. אמר רבא ממאי דלמא יהודה דמנה יומי וירחי ואיתרמי ליה דחזיא מחזקינן ודלא חזיא לא מחזקינן. ושמואל נמי כולהו ישראל יחיד מקרו דכתיב ישראל נושע בה'. בית דינו של שלמה סברא הוא הא מרחמא והא לא מרחמא אלא גמרא גמירי לה:

ויהי בלדתה ויתן יד א"ר הונא הוציא עובר ידו והחזיר אמו טמאה לידה שנאמר ויהי בלדתה ויתן יד. והא תנן הוציא עובר את ידו אין אמו חוששת לכל דבר לחוש חוששת ימי טהרה לא יהבינן עד דנפיק רוביה ואינה חוששת מדאורייתא אבל מדרבנן חוששת וקרא אסמכתא בעלמא:

והנה תאומים מלא כתיב על וימלאו ימיה ללדת שלשה הן נאמנין לאלתר ואלו הן החיה והשיירא והמטהרת חברתה [ובלבד] מעל"ע וכו' ויהי כמשיב ידו זה רבה על כל הפריצים ממך יעמוד עלה הפורץ לפניהם. ואחר יצא אחיו מה ידות כתובות כאן ר' הונא אמר רב כנגד ארבע חרמים שהוא עתיד לפשוט את ידו [בהן] חרמו של עמלק וחרמו של סיחון ועוג וחרמו של יריחו וחרמן של כנעניים. ר' יודן אמר כנגד ארבעה דברים שהוא עתיד ליטול מן החרם שנאמר ואראה בשלל אדרת שנער [אחת] טובה מאד ומאתים שקל כסף ולשון זהב אחד:

ויוסף הורד מצרימה כתיב בחבלי אדם אמשכם זה יוסף וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור בעבותות אהבה שנאמר וישראל אהב את יוסף. ואהיה להם כמרימי עול שרוממתי צריו עליו ואיזו זו אשתו של פוטיפר. כל כך למה על לחיהם שהוציא דבר מלחיו שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה. וסוף ואט אליו אוכיל אני מטה עליו אכילות הרבה. ויוסף הוא השליט על הארץ ויוסף הורד מצרימה שליט בהון כמה דאת אמר וירד מים עד ים. כבשן כמה דאת אמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר. נסח יתהון מאתרייהו כמה דאת אמר וירדהו אל כפיו. ויוסף הורד הוריד אבינו יעקב משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת מה עשו משכו בנה לפניה והיתה מהלכת על כרחה שלא בטובתה. כך היה ראוי יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אמר הקב"ה בני בכורי הוא ואני מורדי ותו בבזיון הריני מושך בנו לפניו והוא ירד אחריו בעל כרחו שלא בטובתו. מנא לן שהשכינה ירדה למצרים דכתיב ויהי ה' את יוסף. מצרימה תני בשם רב נחמן כל דבר שצריך למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה שעירה סדומה מצרימה חרנה. התיבון והכתיב ישובו רשעים לשאולה לאמבטי התחתונה שבשאול. ויקנהו הקנויין קונין. כל העבדים מחסרין בית רבן וזה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. כל העבדים חשודין על הגזל וזה וילקט יוסף את כל הכסף. כל העבדים חשודין על הערוה וזה לא שמע אליה. כל העבדים רבן מאכילן בתרומה וזה האכיל את רבו תרומה דא"ר יהושע בן קרחה מבנות פוטיפר לקח אלעזר. [פוטיפר] הוא פוטיפרע [פוטיפר] שהיה מפטם פרים לע"ז פוטיפרע שהיה פוער עצמו לע"ז וכיון שירד יוסף לשם נעשה פוטינון. סריס פרע שנסתרס בגופו מלמד שלקחו לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו. משל לדוב שהיה משכל בבני המדינה אמר תברון ניביה כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה הדא הוא דכתיב כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו חסידו כתיב ואיזה זה יוסף צדיקא. לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב' ה בגופו. איש מצרי גבר ערום מה היתה ערמתו בכל מקום גרמני מוכר כושי וכאן כושי מוכר גרמני אין זה עבד א"ל הביאו לי ערב ואין הלשון הזה מיד אלא לשון ערב כמה דאת אמר אנכי אערבנו מידי וגו' וכתיב מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. עבדא זבין ובר אמתא מזבין ובר חורין עבד לתרוייהו:

ויוסף הורד מצרימה אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן. ויקנהו פוטיפר שקנהו לעצמו בא גבריאל וסרסו ופרעו מעיקרא כתיב פוטיפר ולבסוף כתיב פוטיפרע. ויהי ה' [את יוסף] ועם שאר שבטים לא אמר ר' יודן משל לאדם שהיו לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין נכנסה אחת מהן לחנותו של גוי הניח אחת עשרה והלך אחריה א"ל אלו ברשות הרבים ואיני מתירא שמא יעשו יין נסך וזו נכנסה לחנותו של גוי ומתירא אני שמא יעשה יין נסך כך אלו גדולים וברשות אביהם הם אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו לפיכך ויהי ה' את יוסף. ויהי איש מצליח גבר קפיז כד"א וצלחו (את) הירדן לפני המלך. משל לדובא שהיתה עוברת בשוק מקושטת אבנים טובות ומרגליות אמרו כל מאן דקפז לה יסב מה דעלה היה שם פקח אמר אתון מסתכלין במה דעלה ואני מסתכל בניביה של אותה דובא:

ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ולאברהם שהיה תחלה לאבות ונתנסה י' נסיונות לא נאמר. משל למלך שהיו לו ב' אוהבים א' היה רעב וגנב ונתן לו פת קיבר ואכלה שלא בפניו וא' היו נותנין לו ולא קבל עליו כיון ששמע המלך אמר זה שלא אכל בגנבה יכנס בסעודה עמי. כך אברהם בוא נא אל שפחתי מיד וישמע אברם לקול שרי. ויוסף היה רואה בכל יום בנות מלכים פעמים מקושטות פעמים מבוסמות פעמים ערומות ולא רצה. וירא אדוניו כי ה' אתו היה מלחש ויוצא מלחש ונכנס ולבסוף שכח כי נשני אלקים את כל עמלי. א"ל מזוג רותחין והא רותחין. מזוג פושרין והא פושרין אמר יוסף מכניס תבן לעפרים. קדרים בכפר חנניה. גוזזין בדמשק. חרשים במצרים באתר דחרשין חרשין. עד היכן עד שראה שכינה [עומדת] על גביו הה"ד וירא אדוניו כי ה' אתו. ויהי מאז הפקיד אותו כל מקום שהצדיקים הולכים שכינה הולכת עמהן. [ירד] יצחק לגרר באה ברכה לרגלו וכו'. [יעקב] ויברך ה' אותך לרגלי. [יוסף] ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו כו'. י"ב חודשים עשה שם ששה בבית וששה בשדה. כי אם הלחם אשר הוא אוכל לשון נקיה. ויהי יוסף יפה תאר וגו' זרוק חוטרא לאוירא על עיקריה קאי. לפי שכתוב ורחל היתה יפת תאר לפיכך ויהי יוסף יפה תאר:

ויהי אחר הדברים האלה וארא בפתאים אלו השבטים בערביא צווחים למינוקא פתיא. אבינה בבנים חסר לב זה יוסף שהיה אומר על אחיו לשון הרע היש חסר לב יותר מזה. והנה אשה לקראתו זה אשת אדוניו. שית זונה ליוסף ונצורת לב בעלה. הומיה היא וסוררת בוכה היא וטעיתא. בביתה לא ישכנו רגליה לא פעם בחוץ פעם ברחובות. ואצל כל פנה תארוב שלחה ואמרה חמיתון ליוסף החזיקה בו ונשקה לו ותתפשהו בבגדו. העיזה פניה ותאמר שכבה עמי. כי לא ינוח שבט הרשע זו אשתו של פוטיפר. על גורל הצדיקים זה יוסף שנאמר ותשא אשת אדוניו מה כתיב למעלה מן הענין ויהי יוסף יפה תאר וגו' ותשא אשת אדוניו משל לגבור שהיה יושב בשוק ממשמש בעיניו מתקן בשערו אמר אנא גבר א"ל אין את גבר הא דובא קומך קפחיניה. ויהי אחר הדברים האלה הרהורי דברים היו שם מי הרהר יוסף הרהר אמר כשהייתי בבית אבי היה אבי רואה איזה מנה יפה ונותן לי והיו אחי מכניסים בי עין הרע עכשיו שאני כאן מודה אני שאני ברוחה. אמר ליה הקב"ה הטליס חייך שאני מגרה בך את הדוב. ד"א אמר אבי נתנסה זקני נתנסה אני איני מתנסה א"ל הקב"ה חייך שאני מנסה אותך יותר מכולם כך היה וסתן של אומות העולם אחד מהם לוקח לו עבד הולך אצל אסטרולוגוס וא"ל האטב נחשא אין לשון זה ותשא אלא לשון אסטרולוגיא כד"א ופן תשא עיניך השמימה. ותאמר שכבה עמי ארורים הן הרשעים כאן ותאמר שכבה עמי כבהמה ולהלן ופרשת כנפך על אמתך. וימאן ויאמר אל אשת אדוניו בדבר מצוה ממאנין בדבר עבירה אין ממאנין. אתמהה. בדבר מצוה ממאנין מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל בדבר עבירה אין ממאנין. בדבר מצוה ממאנין אם מאן ימאן אביה בדבר עבירה אין ממאנין. וימאן ויאמר הן אדוני וגו' אמר לה למוד הוא הקב"ה להיות בוחר בבית אבא לעולם שנאמר קח נא את בנך אם אשמע לך שמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן. ד"א [וימאן] ויאמר אל אשת אדוניו למוד הוא הקב"ה להיות נגלה על בית אבא בלילה. אברהם אחר הדברים האלה היה דבר ה' [אל אברם] במחזה. יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא. יעקב ויחלום והנה ה' נצב עליו אשמע לך שמא יגלה עלי הקב"ה וימצאני טמא. הן אדוני מתירא אני מאדם הראשון על ידי שעבר עבירה קלה נטרד מגן עדן וזו גלוי עריות שהיא עבירה חמורה על אחת כמה וכמה. הן אדוני מתירא אני מאבא שבארץ כנען. ראובן ע"י שכתוב וילך ראובן וישכב נטל בכורתו ונתנה לי אשמע לך וארד מבכורתי. הן אדוני מתירא אני מאדוני. אמרה לו הורגתו אני. א"ל לא די לי שאמנה באיסטרטין של נואפים אלא שאמנה באיסטרטין של רצחנין. ואם את הדבר הזה את מבקשת הן אדוני הידא לקומיך. א"ל חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות טעם אחד להם. ד"א הן אדוני מתירא אני מה' א"ל איננו א"ל גדול ה' ומהולל מאד הכניסתו מחדר לחדר ומקיטון לקיטון עד שהעמידה אותו לפני מטתה והיתה עבודה זרה למעלה הימנה הלכה וכסתו אמר לה הלין אפיא כסית מי שכתוב בו עיני ה' [המה משוטטים בכל הארץ] על אחת כמה וכמה. איננו גדול בבית הזה ממני. לא שבק קריא כלום. לה' אין כתיב כאן אלא לאלקים לאלקים איני עושה את הדבר הזה. ויהי כדברה אל יוסף יום יום בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה נסן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום ויהי כאמרם אליו יום יום. גדולתן שוה ויסר פרעה את טבעתו. וילבש אותו בגדי שש וילבש את מרדכי. וישם רביד הזהב ומרדכי יצא מלפני המלך. וירכב אותו במרכבת המשנה וירכיבהו על הסוס. ויקרא לפניו אברך ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש. ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעתיד לבוא. מטרונא שאלה לרבי יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומו ולא היה עושה את הדבר הזה. הביא לפניה ספר בראשית התחיל קורא מעשה ראובן ומעשה יהודה ותמר א"ל ומה לו שהיו גדולים וברשות אביהם לאכסה עליהן הכתוב זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה. ולא שמע אליה אמר רבי שמע לה אלא שהביא הקב"ה איקונין שלאביו ונתבייש וברח. פעם שניה נכנס נטל הקב"ה אבן שתיה א"ל אם תגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם הה"ד ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו וגו'. רבי אלעזר אומר קשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא. ת"ר עני ועשיר ורשע באין לדין עני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר עני היה וטרוד במזונותיו אומרים לו כלום היית עני יותר מהלל. אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה משתכר בטרעפקיא חצי ונותן לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו וחציו לשומר ב"ה פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר ב"ה ליכנס מה עשה עלה ונתלה וישב על פני ארוכה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו ערב שבת היתה ותקופת טבת הוה ירד עליו שלג כיון שעלה עמוד השחר אמר ליה שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל הציצו בו וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו שלג רום ג' אמות ופרקוהו ורחצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו שבבת. עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר עשיר הייתי וטרוד בנכסי הייתי אומרים לו כלום אתה עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום. אמרו עליו שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ולא הלך וראה אותם מעולם אלא ישב ועסק בתורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא א"ל הניחו לי שאני הולך ללמוד תורה אמרו לו חי אדוננו אין אנו מניחין אותך וכו'. רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אומר נאה וטרוד ביצרי הייתי אומרים לו כלום היית יפה תואר יותר מיוסף הצדיק. אמרו עליו שהיתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשו לו ערבית ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו השמע לי אמר לה לא. נתנה לו אלף ככר כסף ולא שמע אליה. נמצא הלל מחייב את העניים ורבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים ויוסף הצדיק מחייב את הרשעים: