ילקוט שמעוני/בראשית/רמז קלז
בני לאה בכור יעקב ראובן. ראובן בכור לעיבור בכור לבכורה בכור לנחלה בכור לתשובה בכור לנבואה תחלת דבר ה' בהושע. אמר ר' שמואל בר נחמן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד שכולן שקולין כאחת אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביו שבלבל מצע אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכבה. ר' שמעון בן אלעזר אומר מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא חטא בא לידו אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר ארור שוכב עם אשת אביו ויבוא חטא זה לידו ומה אני מקיים וישכב עלבון אמו תבע. אמר אם אחות אמי תהא צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי עמד ובלבל מצעה. אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת של אביו ואחת של שכינה היינו דכתיב אז חללת יצועי עלה. כתנאי פחז כמים אל תותר רבי אליעזר אומר פזת"ה חבת"ה זלת"ה. רבי יהושע אומר פסע"ת על דת חטא"ת זני"ת. רבן גמליאל אומר פלל"ת חלת"ה זרח"ה תפלתך. רבי אלעזר המודעי אומר זעזעת הרתעת פרח"ה חט"א ממ"ך. ר' ירמיה בר אבא אמר זכרת עונשו של דבר חלית עצמך חולי גדול פרשת מלחטוא. אלה בני לאה (כתוב בפסוק אשה כי תזריע). ויקח עשו את נשיו וגו' כותי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה כתוב בתורתכם אחרי רבים להטות ואנו מפני מה אינכם משוים עצמכם עמנו לע"א. א"ל יש לך בנים א"ל הזכרתני צרתי בשעה שהן יושבים על שלחני וכו' אינן עומדין עד שמפצעין מוחיהן אלו לאלו. א"ל ומשוה אתה עמהן א"ל לאו. א"ל עד שאתה אומר לי להשוות עמך לך והשוה עם בניך נדחף והלך לו. אמרו לו תלמידיו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר א"ל איני משיב אתכם ריקנין. בעשו כתיב נפשות הרבה וביעקב כתיב שבעים נפש. אלא עשו על ידי שעבד אלוהות הרבה כתיב בו נפשות הרבה יעקב שכל ביתו עובדין לאלוה אחד כתיב בו נפש ויהי כל נפש יוצאי וגו':