ילקוט שמעוני/בראשית/רמז קה
עד אברהם לא הוה זקנה [מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק] אתא אברהם ובעי רחמי והוי זקנה שנאמר ואברהם זקן. עד דאתא יעקב לא הוה חולשא אתא יעקב ובעי רחמי והוי חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. עד דאתא אלישע לא הוי קצירא דאתפח אתא אלישע ובעי רחמי שנאמר ואלישע חלה את חליו וכו' ושלשה חלאים חלה וכו':
ואית דמפקין לה בהאי לישנא אברהם תבע זקנה אמר לפניו רבונו של עולם אדם ובניו נכנסין למקום אחד אין העולם יודעין למי יכבד. ומתוך שאתה מעטרו בזקנה ושיבה אדם יודע למי מכבד. א"ל הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן אין בו זקנה וכיון שעמד אברהם אבינו נתן לו זקנה הדא הוא דכתיב ואברהם זקן. יצחק תבע יסורין אמר לפניו רבונו של עולם אדם מת בלא יסורין מדת הדין מתוחה כנגדו ומת ואם את מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו א"ל הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין וכיון שעמד אבינו יצחק נתן לו יסורין דכתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. יעקב תבע את החולי אמר לפניו רבון העולמים אדם מת בלא חולי אינו מיישב בין בניו ומתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מיישב בין בניו א"ל חייך דבר חטוב תבעת וממך הוא מתחיל הדא הוא דכתיב ויגד ליוסף הנה אביך חולה. אברהם חדש זקנה יצחק חדש יסורין יעקב חדש את החולי חזקיהו מלך יהודה חדש חולי שני אמר לפניו רבון העולמים לא טוב לאדם שהעמדת אותו עד יום מותו אלא מתוך שאדם חולה ועומד הוא עושה תשובה שלמה א"ל חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל הדא הוא דכתיב מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו מכאן שהיה בין חולי לחולי חולי כבד משניהם: