ילקוט שמעוני/בראשית/רמז יט
בשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו העולם הזה נברא בה' מה ה' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה/רמז שכל המתים יורדין לשאול. ועוקצו למעלה/רמז שהן עתידין לעלות והחלון הזה שמן הצד/רמז לבעלי תשובה. והעולם הבא נברא ביו"ד מה זה קומתו כפופה כך הרשעים קומתן כפופה ופניהם משחירות לעולם הבא הדא הוא דכתיב ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא:
מפני מה נברא העולם הזה בה' מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יוצא. מאי טעמא תליא כרעיה דאי הדר בתשובה מעייל ליה ולעייליה בהך לא מסתייעא מלתא כדריש לקיש בא לטהר כו' והיינו דכתיב אם ללצים הוא יליץ וגו'. מאי טעמא אית ליה תגא אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי. העולם הבא ביו"ד מפני שצדיקים שבו מועטים וכפוף ראשו מפני שצדיקים כפופים ראשיהם מפני מעשיהן שאין דומין אלו לאלו. בהבראם בדבר ה' וכבר שמים נעשו משל למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמיה. כך עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. כתיב כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות. אלה תולדות השמים. אלא יום נכנס ויום יוצא שבת יוצא ושבת נכנס חודש יוצא וחודש נכנס שנה יוצאת ושנה נכנסת. בהבראם רבי יצחק וריש לקיש רבי יצחק אומר בשר ודם מותח אהל אננקי על ידי שהות הוא רפי קמעא ברם הכא תרקיע עמו לשחקים. ואם תאמר שהם רפים תלמוד לומר חזקים כראי מוצק. ריש לקיש אמר בשר ודם מציק כלים אננקי על ידי שהות מעלה חלודה ברם הכא חזקים כראי מוצק נראין כבשעת יציקתן כמן תרקיא. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ומעשה ביום ובית הלל אומרים מחשבה ומעשה ביום. אמר רשב"י תמהני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריאת שמים וארץ אלא מחשבה בין ביום בין בלילה ומעשה עם דמדומי חמה. ה' אלהים משל למלך שהיו לו כוסות רקים אמר אם אני נותן לתוכו חמין הן נבקעין צונן מיד הם מקרישין מה עשה ערב חמין בצונן ועמדו. כך הקב"ה אומר אם אני בורא העולם במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד במדת רחמים הויא חטיא סגיאין אלא הריני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים הלואי יעמוד ארץ ושמים. משל ללגיון שהמליך את המלך תחלה אמר המלך הואיל והלגיון הזה המליכני תחלה הריני נותן לו פרוקפי שלא תזוז ממנו לעולם הדא הוא דכתיב יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד: