ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשסא

<< · ילקוט שמעוני · במדבר · רמז תשסא · >>

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בכהן גדול דברי רבי מאיר. רבי יוסי ורבי שמעון ורבי (אבין) [אליעזר בן יעקב] אומרים זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט. ונתתם אותה אל אלעזר יכול אף של דורות לאלעזר, ת"ל אותה, אותה המכהן בבגדים דברי רבי חנינא. א"ל רבי יונתן בן המשולם ומה תלמוד לומר לאלעזר, א"ל ר' חנינא תמהני עליך יונתן שאמרת דבר זה אלו שני אלעזר בתורה הייתי אומר אלעזר כהן ואלעזר ישראל ומה ת"ל הכהן, הכהן המכהן בבגדים. אמרו פעם אחת שאלו שאלו את הלל באיזה לבוש הפרה נשרפת, אמר להם בגדול, אמרו לו אינה נשרפת אלא בלבן, אמר להם אני ראיתי את יהושע בן פרחיה ששרפה בגדול, א"ל אנו ראינו ששרפה בלבן, אמר להם אתם אומרים משמו ואני אומר משמו מי יוכיח, אמרו ליה לך לתורה מי שרף פרה ראשונה אמר להם אלעזר א"ל וכי לובש אלעזר בגדי גדול בימי אביו, אמר להם אל תבוזו שכחה לאדם שאם מה שראו עיני שכחתי מה ששמעו אזני לא אשכח מה ת"ל הכהן שהוא מכהן בבגדים. ושחט אותה, תנו רבנן פרה בשחיטה כשרה בעריפה פסולה, עגלה בעריפה כשרה בשחיטה פסולה, נמצא כשר בפרה פסול בעגלה כשר בעגלה פסול בפרה. ותהא פרה כשרה בעריפה מקל וחומר ומה עגלה שלא הוכשרה בשחיטה הוכשרה בעריפה, פרה שהוכשרה בשחיטה אינו דין שהוכשרה בעריפה, אמר קרא ושחט וחוקה בשחיטה אין בעריפה לא. וכל היכא דכתיב חוקה לא דריש ק"ו והא גבי יוה"כ דכתיב חוקה ותניא ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת, שיכול ומה במקום שלא קדש הגורל קדש השם, מקום קדש הגורל אינו דין שיקדש השם, ת"ל ועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת, טעמא דכתיב ועשהו הא לאו הכי דרשינן ק"ו, מיעט רחמנא גבי עגלה ערופה הערופה זאת בעריפה ואין אחרת בעריפה. ותהא עגלה כשרה בשחיטה מקל וחומר ומה פרה שלא הוכשרה בעריפה הוכשרה בשחיטה עגלה שהוכשרה בעריפה אינו דין שהוכשרה בשחיטה, אמר קרא (הערופה) [וערפו שם את העגלה] בעריפה אין בשחיטה לא:

והוציא אותה אל מחוץ למחנה, להר המשחה. ושחט אותה בא הכתוב ולמד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה. ושחט אותה מגיד שאם נתנבלה בשחיטתה פסולה. ושחט אותה מכאן אמרו אין עושים שתי פרות כאחת. ושחט אותה לפניו שיהא אחר שוחט ואלעזר רואה. כיוצא בדבר אתה אומר והפילו השופט והכהו לפניו יכול השופט עצמו היה מכה אותו, ת"ל והכהו לפניו אחר היה מכה ולא השופט:

ולקח אלעזר הכהן מדמה עוד למה נאמר והלא כבר נאמר ונתתם אותה אל עלעזר הכהן ומה ת"ל הכהן, בכהונו. מדמה באצבעו מצותה מצות יד ולא מצות כלי. שהיה בדין הואיל ולוג שמן מכשיר ודם פרה מכשיר אם למדתי ללוג שמן שאין כשר אלא ביד אף דם פרה לא יהא כשר אלא ביד, אתה דן מלוג שמן ואני אדון מדם האשם, אמרת הפרש לוג שמן כשר ומוכשר להכשיר אם למדתי ללוג שמן שאין כשר אלא ביד אף דם פרה לא יהא כשר אלא ביד. וממקום שבאת אי מה להלן מכלי ליד אף כאן מכלי ליד, ת"ל מדמה באצבעו מצותה מצות יד ולא מצות כלי. פעם אחת היה רבי יוסי הגלילי יושב ודורש בפרה בטבריא ורבי שמעון בן חנינא יושב עמו, אמר רבי יוסי הגלילי מדמה בכלי ולא ביד. אמר רבי שמעון בן חנינא הואיל ושמן אשם מכשיר ודם פרה מכשיר מה הכשר שמן אשם ביד אבל לא בכלי אף הכשר דם פרה ביד אבל לא בכלי. א"ל רבי יוסי הגלילי הואיל ופרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי אבל לא מן היד אף הכשר דם פרה מן הכלי אבל לא מיד. א"ל רבי שמעון בן חנינא הואיל ושמן אשם מכשיר ודם פרה מכשיר מה שמן אשם מן היד אבל לא מן הכלי אף הכשר פרה מן היד ולא מן הכלי, מוטב לדון הכשר שבאצבע מהכשר שבאצבע ואל יוכיח דם צפור מצורע שהכשרו באגודה, א"ל רבי יוסי הגלילי הואיל ודם פרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה הכשר דם צפור מן הכלי אבל לא מן היד אף הכשר דם פרה מן הכלי אבל לא מן היד, מוטב לדון הכשר דם מהכשר דם ואל יוכיח שמן שאין הכשרו הכשר דם. א"ל רבי שמעון בן חנינא והרי דם אשם מצורע יוכיח שאע"פ שהכשרו בהכשר דם הרי הוא מן היד ולא מן הכלי אף אתה אל תתמה על הפרה שאע"פ שהכשרה הכשר דם תהוי מן היד ולא מן הכלי, מוטב לדון הכשר דם מהכשר דם הכשר קודש מהכשר קודש ואל יוכיח דם צפור מצורע שאין הכשרו הכשר קודש. א"ל רבי יוסי הגלילי הואיל ודם פרה מכשיר ודם צפור מכשיר מה דם צפור מן הכלי ולא מן היד אף הכשר דם פרה מן הכלי ולא מן היד, מוטב לדון הכשר שבחוץ מהכשר שבחוץ ואל יוכיח אשם מצורע שהכשרו בפנים, הא נצרכת לומר ולקח אלעזר הכהן בכלי ולא ביד. ולקח אלעזר הכהן נאמר כאן כהן ואצבע ונאמר במצורע כהן ואצבע מה להלן המיומנת שבימין אף כאן המיומנת שבימין. הואיל ונאמרו אצבעות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחת מהם שאינה אלא ביד ימנית אף פורטני בכל אצבעות שבתורה שלא יהו אלא ביד ימנית. הימנית המיומנת שבימין הרגילה שבאצבעות. והזה אל נכח פני אהל מועד שיהא מתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת דם. והזה אל נכח פני אהל מועד שאם לא הוקם המשכן או אם קפלה הרוח את היריעה לא היתה פרת חטאת נעשית. והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה עוד למה נאמר והלא כבר נאמר מדמה באצבעו ומה ת"ל מדמה, לפי שהוא אומר שבע פעמים שומע אני שבע הזאות וטבילה אחת, ת"ל מדמה שבע פעמים מגיד שחוזר להם שבע פעמים. שבע פעמים שיהו מעכבות זו את זו, שהיה בדין הואיל ונאמרו הזיות בפנים ונאמרו הזיות בחוץ אם למדתי לפנימיות שהם מעכבות זו את זו אף החיצונות יעכבו זו את זו. לא אם אמרת בפנימיות שהן מכפרות לפיכך מעכבות זו את זו תאמר בחיצוניות שאין מכפרות לפיכך לא יעכבו זו את זו, ת"ל שבע פעמים שיהו מעבות זו את זו. גמר מלהזות מקנח ידיו בגופה של פרה, גמר מקנח ידו, לא גמר מקנה אצבעו. בשלמא ידו מקנח בגופה של פרה דכתיב ושרף את הפרה לעיניו, אלא אצבעו במאי מקנח לה, אמר אביי בשפת מזרק:

ושרף את הפרה לעיניו. שרפה שלא כנגד הפתח ר' יוחנן אמר פסולה דא"ק ושרף והזה, רבי הושעיא אמר כשרה דא"ק על פרשה ישרף מקום שפורשה למיתה שם תהא שרפתה. ושחט ושרף מה שחיטה כשהיא שלמה אף שרפתה כשהיא שלמה. וליחוש דילמא טרפה היא, אלא משום (דאמר רחמנא) [דאמרינן] זיל בתר רובא, וכי תימא מאי נפקא לן מינה, חטאת קריה רחמנא. ושרף את הפרה לעיניו בא הכתוב ולמד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשרפתה. הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם פוסלת בשחיטתה לא תפסול בשרפתה, אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר ושרף את הפרה לעיניו, אלא בא הכתוב ולמד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשעת שחיטה עד שתעשה אפר. ושרף את הפרה ולא פרים הנשרפים, שהיה בדין ומה פרה שאין נעשית בפנים מלאכה פוסלת בשרפתה, פרים הנשרפים שנעשים בפנים אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשרפתם, לא אם אמרת בפרה שמלאכה פוסלת בשחיטתה לפיכך פוסלת בשרפתה, תאמר בפרים הנשרפים שאין מלאכה פוסלת בשחיטתן לפיכך לא תפסל בשרפתן. ותפסול בשחיטה והדין נותן ומה פרה שאינה נעשית בפנים מלאכה פוסלת בשחיטתה, פרים הנשרפים שנעשין בפנים אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתן, ת"ל ושרף את הפרה. לעיניו שיהא אחר שורף ואלעזר רואה. את עורה וגו' מה פרשה במקומו אף כולן במקומן, מכאן אמרו הדם כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר פסל. ור' נתן אומר מקנח ידיו בגופה של פרה. ושרף להביא את (הפוקעין) [הפקיעים] מכאן אמרו הבשר כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר פסל, בכזית יחזיר ואם לא החזיר פסל. ושרף הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר משיצית האור ברובה. ור' יהודה אומר ישרף שלא ימעט לה עצים מרבה הוא לה חבילי אזוב [וחבילי אזוב] יון בשביל לרבות את העפר:

את עורה ואת בשרה. עורה מחובר לבשרה, בשרה ולא בשר עוברה, או בשרה יכול פרט לדמה, ת"ל ואת דמה, או דמה פרט לפרשה, ת"ל על פרשה ישרוף הפקיעין שיצאו חוץ למערכה אם יש בהם כזית יחזירם למקומן או יתן עליהם עצים וישרפם במקומם. ולקח נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה מה לקיחה האמורה כאן שלשה אף לקיחה האמורה להלן שלשה. עץ שומע אני כל עץ במשמע, ת"ל ארז, אי ארז שומע אני אפילו ענף, ת"ל עץ, הא כיצד זו בקעה של ארז. אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כחלית ולא אזוב מדברית ולא אזוב רומית ולא אזוב שיש לו שם לווי. ושני תולעת ששנתו תולעת ולא ששנתו דבר אחר. והשליך אל תוך שרפת הפרה שומע אני משתעשה אפר, תלמוד לומר הפרה. אי הפרה שומע אני אע"פ שלא נשרפה, ת"ל והשליך אל תוך שרפת הפרה, הא כיצד משיצית האור ברובה דברי רבי יהושע. ר"ע אומר והשליך אל תוך שרפת הפרה שומע אני משתעשה אפר, ת"ל הפרה, אי הפרה יכול יקרענה ויתננה בתוכה, ת"ל והשליך אל תוך שרפת הפרה הא כיצד משתבקע:

עץ ארז. בקעת מתוך לבו של ארז וכמו מחק היה, אזוב ולא אזוב יון (ולא) תלוי בשמו ולא תלוי בשם אחר, מכאן היה רבי שמעון אומר צפור תלוי בשמה שמן תלוי בשמו יין הלוי בשמו כשר לנסכים. ושני תולעת השני שבתולעת, ר"ש אומר משונה שבתולעת. ר"מ אומר אין מזין ממנה עד שתעשה אפר ותעשה בבגדי כהונה ובכהנים, המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר. וכבס בגדיו הכהן שהוא טמא ומטמא בגדים, כיצד היה נתון תחתיו טמא, על גביו טהור, היה עומד על גבי תנור על גבי כירה על גבי מעטן של לגין של חטאת בידו פסולה, היה נסר מונח על גבי תנור ועל גבי כירים ועל גבי מעטן של זיתים ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין. ואחר יבא אל המחנה ר"ש אומר נאמר כאן ואחר וביאה ונאמר להלן ואחר וביאה מה אחר וביאה שנאמר כאן אחר ביאת השמש וקודם ביאת השמש מפני טומאה ומפני מצוה אף אחר וביאה שנאמר להלן אחר ביאת שמש וקודם ביאת שמש מפני טומאה ומפני מצוה:

וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים. כא הכתוב ולמד על המשליך את האזוב שמטמא בגדים. ואחר יבא אל המחנה מה כאן אסור לבא אל המחנה אף להלן אסור לבא אל המחנה. וטמא הכהן עד הערב מה להלן עד הערב אף כאן עד הערב. והשורף אותה יכבס בגדיו. בא הכתוב ולמד על השורף את הפרה שמטמא בגדים, הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם המשליך את האזוב מטמא בגדים השורף את הפרה לא יטמא בגדים. אם זכיתי מן הדין מה ת"ל והשורף אותה יכבס בגדיו, בא הכתוב ולמד על העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף שיהו טעונין תכבוסת בגדים ורחיצת הגוף והערב שמש. והשורף אותה יכבס בגדיו ולא השורף בגדים המנוגעים. שהיה בדין ומה פרה שאינה מטמאה במגע השורף אותה מטמא בגדים, בגדים המנוגעים שמטמאים במגע אינו דין ששורפן מטמא בגדים, ת"ל והשורף אותה יכבס בגדיו ולא השורף בגדים המנוגעים. יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים במים שני פעמים מה ת"ל, שהיה בדין הואיל ואדם טעון טבילה וכלים טעונין טבילה מה אדם טובל בראוי לו אף כלים טובלין בראוי להם, ת"ל במים במים מקום שאדם טובל שם בגדים וכלים טובלין. ואסף איש טהור את אפר הפרה, לפי שמצינו שכל מעשה פרה בכהן שומע אני אף אסיפת האפר תהא בכהן, תלמוד לומר ואסף איש טהור מגיד שאסיפת האפר בכל אדם. ואסף איש להוציא את הקטן, משמע מוציא את הקטן ומוציא את האשה, ת"ל טהור להביא את האשה דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר ואסף איש להוציא את האשה, משמע מוציא את האשה ומביא את הקטן, ת"ל והניח לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת להניח. טהור ר' ישמעאל אומר טהור למה נאמר הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם המזה טהור האוסף לא יהא טהור, הא מה ת"ל טהור טהור מכל טומאה ואיזה זה טבול יום, רבי נתן אומר נהאמר כאן טהור ונאמר להלן טהור מה טהור האמור להלן טמא לתרומה וטהור לחטאת אף טהור האמור כאן טמא לתרומה וטהור לחטאת. את אפר הפרה ולא את האודים. והניח מכאן אמרו חולקין אותה לשלשה חלקים אחד נותן בחיל ואחד נותן בהר המשחה ואחר מתחלק לכל המשמרות. מחוץ למחנה בהר המשחה. במקום טהור שיהא מקומו טהור, מכאן היה רבי אלעזר הקפר אומר קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת טמא שנאמר אל מקום טהור ואין זה מקום טהור:

ואסף איש. ריבה נתין גר וממזר עבד משוחרר, או איש פרט לקטן, אמרת טהור לרבות את הקטן. למשמרת כיצד היו עושין היו כותשין אותה במכתשת וכוברין אותה בכברות, רש"א בשל אבן, רע"א בשל עץ, ובור היה נתון תחת האבן שהיתה נשרפת בתוכו עשוי חלולות חלולות חוטמה של זו מופנה כנגד חוטמה של זו מפני קבר התהום. כיצד היו עושין חולקים אותה לשלשה חלקים מניחים שליש בחלונות וסותמין אותה ומחלקין שליש לכל המשמרות ומניחין שליש בהר הבית לקיים מה שנאמר ואסף איש טהור והניח האוסף לפני מחנה ישראל והניח במחנה ישראל והיתה לעדת וגו'. אמרו פעם אחת שאלו לומר הרי ששתת מי חטאת ונשחטה והיו מבקשין לטמא אותה. אמר רבי אלעזר לכך אמר למשמרת למי נדה כשהם שמורים הם מי נדה וכשאינם שמורים אינם מי נדה. לעדת בני ישראל למשמרת שיהו משמרין אותה מוסרים אותה לאדם נאמן והוא משמרה אלא שחזרו לומר הכל נאמנין על טהרת הקודש ועל החטאת. בן בג בג אומר והיתה למשמרת [אינה רועה] בעדר. לפי שנאמר ונתן עליו מים חיים יכול אפר על המים או מים על האפר, אמרת למי נדה על המים תן נדה. חטאת היא מועלין בבשרה. ומנין אף באפרה, ת"ל חטאת היא שיהו כל מעשיה לשם חטאת, יכול אם לא היו מעשיה לשם חטאת לא תהא כשרה, ת"ל היא:

והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה למה נאמר, שיכול אין מלאכה פוסלת אלא בפרה, במים מנין, תלמוד לומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה. או אפילו קדשו, ת"ל למי נדה כבר הם למי נדה. והיתה לעדת בני ישראל מכאן אמרו פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת, ורבי יהודה אומר בטלו במעיה. וכבר הלכה זו נשאלה לפני שלשים ושנים זקנים בכרם ביבנה וטהרו את בשרה. זה אחד מן הדברים שהיה רבי יוסי הגלילי דן לפני רבי עקיבא וסלקו ר' עקיבא ואחר כך מצא לו תשובה, א"ל מה אני לחזור א"ל לא לכל אדם אלא לך שאתה יוסי הגלילי, א"ל הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת כשהם שמורים הרי הם מי נדה. אמר רבי טרפון ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפני זה ר"ע, ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב וגו' ויך את האיל וגו' עד וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו זה רבי יוסי הגלילי. חטאת היא מגיד שמועלים בה, היא בה מועלין באפרה אין מועלין, חטאת היא מגיד שאם שינה באחד מכל מעשיה פסולה, חטאת היא מגיד שאם נשחטה שלא לשמה פסולה. חטאת היא מגיד שאין נשרפת בלילה. אי חטאת היא יכול תהא נפסלת בלינה, ת"ל והיתה לעדת בני ישראל וגו' מגיד שמשתמרת ימים על ימים ושנה על שנה. וכבס האוסף את אפר הפרה בא הכתוב ולמד על האוסף את אפר הפרה שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם המשליך את האזוב מטמא בגדים האוסף את אפרה לא יטמא בגדים, אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין. לכך נאמר וכבס האוסף ללמדך שאין עונשין מן הדין. ד"א בא הכתוב ולמד על האוסף את האפר שמטמא בהיסט. והיתה לבני ישראל ולגר הגר לפי שמעשיה בישראל צריך להביא את הגרים. לחק עולם שינהוג הדבר לדורות:

והיתה לבני ישראל. אמר רבי אלעזר בני ישראל מקבלין הזאה ואין הנכרים מקבלים הזאה. א"ל ר' מאיר והלא כבר נאמר תתחטאו אתם ושביכם, א"ל בודאי אמרת אלא שהנחת דבר אחד ואנו צריכין לו, אתם ושביכם מה אתם בני ברית אף השביה כשתבוא לברית ותטמא מקבלת הזאה. ולגר הגר נשי הגרים. חקת עולם מזין מזו מפני זו. לחקת עולם מזין מזו לקדש אחרת:

הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים וכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת תטמא עד הערב, הא כיצד, כאן בחבורין כאן שלא בחבורין. הנוגע במת בא הכתוב ולמד על המת שמטמא במגע. הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם מטמא באהל לא יטמא במגע, אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר הנוגע במת ללמדך שאין עונשין מן הדין, לכך נפש אדם להביא את בן שמונה, משמע מביא את בן שמונה או מביא את דמו, תלמוד לומר נפש אדם להוציא את דמו דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר לכל נפש אדם להביא את דמו. וטמא שבעת ימים בא הכתוב ולמד על המת שמטמא טומאת שבעה. הנוגע במת, נוגע במת טמא ואין מת עצמו טמא. נוגע במת טמא ואין בנה של שונמית טמא. אמרו בנה של שונמית כשמת כל שהיה עמו בבית טמא שבעת ימים, וכשהיה היה טהור לקודש חזרו ונגעו בו וטמאוהו הם. הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טומאתני. השורף פרה ופרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מטמאין בגדים והן עצמן אין מטמאין בגדים הרי זה אומר וכו'. האוכל מנבלת עוף טהור מטמא בגדים אבית הבליעה והוא עצמו אין מטמא בגדים הרי זה אומר וכו'. טהורי כלי חרס שהיו (מטולטלין) [משלשלין] לאויר התנור במקום (הנגע) [שנגעו] טהורין צפו משקין על גבי התנור נטמאו באחורי התנור נגעו בכלי חרס טמא הרי זה אומר וכו'. מזה שעומד בתוך משקין ומטפחת במתניו נתזו מתחת רגליו וטמאו את המטפחת חזרה המטפחת וטמאתו הרי זה אומר וכו'. מקרצות נושכות זו בזו וככרים נוגעים זה בזה ובהם גומים מלאים משקים נגע שרץ באחד מהם נטמאו וטמאו את כולם הרי זה אומר וכו'. האוכלים והמשקים המרכב והמושב שהיו מונחין תחת אבן מסמא ומשכב תחתיהן טהור, הלך טהור ועמד שם ונטמא נגע בהם טימא את כולם הרי זה אומר וכו'. קערה שהיא מלאה משקין טהורים ואחוריו טמאים ומונחים על גבי טבלא וככר של תרומה נתון עליה וצפו משקים על גבי הקערה נטמאו באחורי קערה נפלו על הטבלא וטמאוהו חזרה הטבלא וטמאה את הככר הרי הככר אומר לטבלא מטמאיך וכו':

וכל אשר יגע בחלל חרב. פרט לאשה שהמת בתוך מעיה, ומנן חכמה ששלחה ידה בתוך מעיה שהיא טמאה, תלמוד לומר הנוגע. יכול כל הימים שהחכמה טמאה אף האשה טמאה, אמרת הוא יתחטא פרט לזה. הנוגע במת פרט לנוגע בשיניו שהם מחוברין, תלמוד לומר יטמא. הנוגע במת יכול כל שהוא, אמרת שוב במת, יכול לא יטמא בכל שהוא אבל יטמא בכעדשה שכן מצינו כעדשה מן השרץ טמא (חשוב) [אמר שוב] במת. הא מה הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט, אמרו כזית מן המת טמא שכן הוא תחלת יצירתו. אין לי אלא הנוגע בכזית מן המת ומנין אף הנוגע בעצם, ת"ל או בעצם, יכול לא יטמא כל שהוא אבל יטמא בכעדשה שכן עצם כשעורה, אמרת שוב בעצם, הא מה הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט, אמרו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא. אין לי אלא הנוגע בעצם מן המת ומנין אף הנוגע בדם, תלמוד לומר או בדם, יכול כל שהוא, אמר שוב [אדם] כמה הוא דמו של אדם שעורו בבינוני רביעית. ומנין לרבות דם תבוסה תלמוד לומר נפש. יכול דם תבוסה ממת אחד, מנין דם תבוסה משני מתים ת"ל נפשות. ומנין אתה מרבה דם קטן כולו ת"ל נפשות, יכול שאני מרבה שחלה והלך לו, אני לא אמרתי אלא כי ימות. ר"ש אומר רביעית מן המת (ושמינית) [ורביעית] מן החי שבללו זה בזה נוטל מזה ומזה דם רביעית זה דם תבוסה. רבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר הרי הוא כדם בהמה וכדם החי איזהו דם תבוסה צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם מצטרף והמת שדמו נוטף ונמצא תחתיו רביעית דם אינו מצטרף. רבי יהודה אומר חלוף הדברים השותת אינו מצטרף והמנטף מצטרף. אין במשמע שיטמא המת אלא באהל ומנין אף במשא, תלמוד לומר וטמא שבעת ימים לרבות שיטמא במשא דברי רבי אלעזר בן מתיא. א"ל רבי שמעון בן פנחס אינו צריך ומה אם נבלה שאינה מטמאה באהל הרי היא מטמאה במשא כו'. א"ל ר' אלעזר בן מתיא מה משא נבלה עד הערב אף משא מת עד הערב. א"ל ר"ש בן פנחס אחר שהודית שהמת מטמא במשא המת מטמא במגע ובמשא ונבלה מטמאה במגע ובמשא אם חלקה תורה משא נבלה ממגעה דין הוא שנחלק משא המת ממגעו, א"ל רבי אלעזר בן מתיא ובלבד מבלעדי נבלה אי אפשר להיות, בוא וראה הרבה מטמאים יש באהל ואין מטמא במשא אף אתה אל תתמה על (הנבלה) [המת] שאף על פי שמטמא באהל לא יטמא במשא, תלמוד לומר וטמא שבעת ימים לרבות שמטמא במשא:

הוא יתחטא בו. אין תלמוד לומר בו אלא בו באפר שנעשה כתקונו. ביום השלישי וביום השביעי בא הכתוב ולמד על המטמא במת שטעון הזאת שלישי ושביעי. אתה אומר לכך בא או אינו אלא הזה ביום שלישי יטהר בשביעי ואם לא הזה בשלישי לא יטהר בשביעי, תלמוד לומר ואם לא יתחטא. ועדיין אני אומר מפני מה לא טהור בשביעי מפני שלא הוזה בשלישי אבל אם הוזה בשלישי יטהר בשביעי, תלמוד לומר וחטאו ביום השביעי שנה עליו הכתוב לפסול:

ואם לא יתחטא למה נאמר, לפי שהוא אומר ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה על טומאת מקדש וקדשיו ענש כרת. אתה אומר על טומאת מקדש או לא ענש אלא עלההזאה, ת"ל ואם לא יתחטא וגו' עונשו לא יטהר ואין עונשו כרת. הוא יתחטא בו יכול דבק למת, תלמוד לומר ביום השלישי. אי בשלישי יכול חטוי אחד, אמרת בשביעי. אי בשביעי יכול חטוי שנים, לא אמרת אלא בשלישי, יכול תהא הזאתו קבועה ביום אבל הזאת שביעי תהא קבועה בלילה. והלא דין הוא נאמר הזאה בשלישי ונאמר הזאה בשביעי מה מצינו בהזאת שלישי קבועה ביום אף הזאת שביעי תהא קבועה ביום וק"ו ומה אם שלישי שאין הזאתו כשרה כד שתכשירנה אחרת הרי הזאתו קבועה ביום. שביעי שהזאתו כשרה עד שלא תכשירנה אחרת אינו דין שתהא הזאתו קבוע ביום. לא אם אמרת בשלישי שהוא סמוך לטומאה תאמר בשביעי שאינו סמוך לטומאה אלא סמוך לטהרה, אמרת לא אמרתי אלא ביום השביעי וילמד שלישי משביעי הואיל ונאמר הזאה בשלישי ובשביעי מה מצינו שהזאת שביעי קבועה ביום אף הזאת שלישי קבועה ביום. וקל וחומר ומה אם הזאת שביעי שהוא סמוך (לטומאה) [לטהרה] הזאתו קבועה ביום. שלישי שאין הזאתו סמוכה (לטומאה) [לטהרה] אינו דין שיהא הזאתו קבועה ביום, לא אם אמרת בשביעי שהזאתו כשרה עד שלא תכשירנה אחרת, תאמר בשלישי שאין הזאתו כשרה עד שתכשירנה אחרת, אמרת לא אמרתי אלא ביום השלישי. הוא יתחטא בו ביום השלישי יכול סמוך למיתה, אמרת שוב ביום השלישי אם למד שלישי שהוא סמוך למיתה כבר למד, הא מה אני מקיים שלישי אפילו רחוק מן המיתה. יכול הזאת שלישי תהא רחוקה מן המיתה אבל הזאת שביעי תהא סמוכה לשלישי. אמרת שוב בשביעי אם למד שביעי שהוא סמוך לשלישי כבר למד הא מה אני מקיים שביעי אפילו רחוק מן השלישי. יכול לא הוזה טהור, אמרת אם לא יתחטא לא יטהר. יכול שבא לטוענו זריקה וחטוי, אמרת מי נדה לא זורק עליו זריקה אמרתי לך ולא חטוי. יכול שבא להכשיר חטוי בזריקה, אמרת והזה הטהור וחטאו ביום השביעי בהזאת שביעי הוא טהור ואינו טהור באמצע. בשלמא לרבי מאיר היינו דכתיב הוא יתחטא בו ביום השלישי, אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא מצות הזאה בשלישי ובשביעי והיכא דעביד בחד מינייהו עביד קמשמע לן. והזה הטהור על הטמא וגו' למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא שלישי למעוטי שני הוא דאתא, שביעי למעוטי ששי דקא ממעט בימי (טומאה) [טהרה] אבל היכא דעביד (ברביעי) [בשלישי] ובשמיני דקא מפיש יומי (טומאה) [טהרה] שפיר דמי קא משמע לן, וחטאו ביום השביעי ל"ל [איצטריך] סלקא דעתך אמינא הני מילי לקדשים אבל לתרומה בחד מינייהו סגי קא משמע לן:

כל הנוגע במת בנפש. תניא וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר שבמעי אמו דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר לרבות גולל ודופק, ורבי ישמעאל גולל ודופק הילכתא גמירי לה, ורבי עקיבא עובר שבמעי אמו דטמא מדאורייתא מנא ליה, אמר הושעיא דאמר קרא כל הנוגע במת בנפש האדם איזהו מת שבנפשו של אדם הוי אומר זה עובר שבמעי אשה. ור' ישמעאל האי מיבעי ליה לרביעית דם הבא מן המת [שמטמא] שנאמר כל הנוגע וגו' איזהו נפשו של אדם שהוא מטמא הוי אומר זה רביעית דם ורבי עקיבא לטעמיה דאמר [אף] רביעית דם הבאה משני מתים מטמא. דתניא רבי עקיבא אומר מנין לרבעית דם הבאה משני מתים שהוא מטמא באהל שנאמר ועל כל נפשות מת לא יבא שתי נפשות ושיעור אחד. האדם אשר ימות אינו מטמא עד שתצא נפשו (כתוב ברמז תרכ"ח). טומאה בעזרה מנא לן, אמר רבי אלעזר כתוב אחד אומר את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר את מקדש ה' טמא אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים. וקראי מי מייתרי הא מצרך צריכי, דתניא רבי אלעזר אומר אם נאמר משכן ולא אמר מקדש הוה אמינא על משכן יהא חייב שהרי משוח בשמן המשחה ועל המקדש לא יהא חייב. ואם נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר על מקדש יהא חייב שהרי קדושתו קדושת עולם ועל משכן לא יהא חייב, לכך נאמר מקדש לכך נאמר משכן. רבי אלעזר הכי קשיא ליה, מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן תרי קראי למה לי, אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים. בשלמא מקדש דאיקרי משכן דכתיב ונתתי משכני בתוככם אלא משכן דאיקרי מקדש מנלן, דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן. טמא יהיה לרבות טבול יום. עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפרה:

כל הנוגע במת בנפש. זה הוא שאמרנו להביא את בן שמונה. אשר ימות מגיד הכתוב שאין מטמא עד שעה שימות, מכאן אתה דן לשרץ מה מת החמור אין מטמא עד שעה שימות שרץ הקל אינו דין שלא יטמא עד שימות. או חלוף מה שרץ הקל הרי הוא מטמא ואפילו מפרפר מת החמור אינו דין שיטמא אפילו מפרפר, תלמוד כל הנוגע במת בנפש האדם, שאין ת"ל אשר ימות ומה ת"ל אשר ימות, מגיד שאין מטמא עד שימות. דנתי וחלפתי בטל החלוף זכיתי לדון בתחלה ומה מת חמור אין מטמא עד שעה שימות שרץ הקל אינו דין שלא יטמא עד שעה שימות. ולא יתחטא רבי אומר לא יתחטא בדמים, אתה אומר לא יתחטא בדמים או לא יתחטא במים, כשהוא אומר מי נדה לא זורק עליו הרי מים אמורים הא מה ת"ל ולא יתחטא בדמים להביא את מחוסר כפרה. את משכן ה' טמא למה נאמר, לפי שהוא אומר את (משכן) [מקדש] ה' טמא אין לי אלא מקדש, משכן מנין, ת"ל את משכן ה' טמא. [ונכרתה] מפני מה ענש להלן מיתה וכאן כרת, ללמדך שכרת הוא מיתה ומיתה הוא כרת, טמא יהיה אין לי אלא טמא מת שאר טמאים מנין, תלמוד לומר טמא יהיה לרבות שאר הטמאים דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר אין צריך שהרי כבר נאמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם. טמא מת היה בכלל ויצא מכללו וענש עליו [מיתה] וחייב עליו קרבן, אין לי אלא טמא מת שאר הטמאים מנין, [אמרת] אם טמא מת היה בכלל והוציאו הכתוב מכללו וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן אף שאר הטמאים דין הוא שיענש עליהם מיתה ויחייב עליהם קרבן. מה תלמוד לומר טמא, לפי שהוא אומר כי מי נדה לא זורק עליו אין לי אלא לא הזה כל עיקר, הזה ולא שנה מנין, ת"ל טמא יהיה. הזה ושנה ולא טבל מנין, ת"ל עוד טומאתו בו: