ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשיג
ויקריבו נשיאי ישראל. שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו, ת"ל ראשי בית אבותם, ולא ראשי בית אבותם בלבד, אלא אף נשיאי שבטים, נשיאים בני נשיאים. הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים הם שהיו ממונים עליהם במצרים שנאמר ויכו שוטרי בני ישראל:
ויקריבו נשיאי ישראל. אתה מוצא בשעה שהכריז משה ואמר קחו מתכם תרומה מה עשו הנשיאים, אמרו לא היה משה יודע לומר לנו (אלא) שנעשה המשכן, מה עשו לא נתנו נדב אמרו אלו עושין את המשכן ולנו הוא אומר שנתן נדבה, אמר להם הקב"ה חייכם שיש לכם לדעת שאיני צרים לכם, מה כתיב שם והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן והותירו שנאמר והמלאכה היתה דים, אמרו הרי שעה שנקריב קרבנות בשמחה שתשרה שכינה בינינו, כיון שראו שנעשה המשכן ולא הוצרכו להם, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות שיהו נושאין הליהן את המשכן, ומי נתן להם העצה, שבטו של יששכר שהיו חכמים וגבורים בתורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לפיכך זכו להקריב [בשני] שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר:
ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב. שש כנגד שש (פג) ערכי המשנה, שש כנגד שש אמהות שרה רבקה רחל ולאה בלהה וזלפה. שש כנגד ששמצות שהמלך מצוהה עליהן ואלו הן לא ירבה לו סוסים, ולא ירבה לו נשים, וכסף וזהב לא ירבה לו, לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שכחץ שש כנגד שש מעלות לכסא. שש כנגד ששה רקיעים, ולא שבעה הן, אמר רב אבין הן דמלכא שרי טימיקין. צב דומות לקליעות. צב מצויירות. צב מטוקסות כמין קמרסטא היו. ויקריבו אותם לפני המשכן, מלמד (שעשאום דמים ומוסרים) [שהביאום ומסרום] לצבור אין צב אלא מטוקסין שלא היו מחוסרות כלום. רבי אומר אין צב אלא מחופה וכמין (סקיסאות) [סקפסטאות] היו מחופין. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבעים ובפרדים. שש עגלות צב, שומע אני עגלה לכל אחד ואחד, ת"ל עגלה על שני הנשיאים, שומע אני שור על שני הנשיאים, תלמוד לומר שור לאחד. באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם, עד שנאמר לו מפי הגבורה קח מאתם, הא הסכימה דעתן לדעת העליונה. רבי נתן אומר וכי מה ראו נשיאים להתנדב [כאן תחלה] ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחלה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו צבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין, וכיון שראו הנשיאים שהשלימו צבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים וגו' אמרו הנשיאים מה עלינו לעשות שנאמר והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים וגו', לכך התנדבו כאן תחלה. כשהיה משה מושח את המשכן היה מושחו מבחוץ ונכנס, וכשהיה מפרקו מפרקו מבפנים ויוצא. שש עגלות צב, אין צב אלא קמורות שנארמ ובצבים ובפרדים. רבי שמעון אומר אין צב אלא (פד) צמודות שנאמר והביאו בניך בחוצן. רבי ישמעאל אומר אין צב אלא מצויירות. רבי נחמיה אומר כצבעו של רקיע. עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד, מפני מה לא הביאו הציין שוורים וחציין עגלות, (היה משה מתירא) [שהיו מתיראין] שמא ימות שורו של אחד מהן, שמא תשבר עגלה של אחד מהן ונמצא אותו השבט אין לו חלק במשכן. מנין אתה אומר שבשרו המקום [למשה] שאין אחד מן השוורים מת, ולא אחת מן העגלות נשברת, אמרת והיו לעבוד את עבודת המשכן. היה משה מתירא שמא עברה ממנו רוח הקדש ושרת על הנשיאים, א"ל (לאלו) [אילו להם] אמרתי להקריב (לא) לך הייתי אומר שתאמר להם, הם התנדבו מעצמן, והיה משה מסרב לקחת מידם, א"ל המקום קח מאתם:
ויאמר ה' אל משה לאמרו. מהו לאמר. תני רבי אושעיא א"ל למשה צא ואמור להם דברי שבח ודברי נחמות, והיה מתירא ואומר שמא נסתלקה ממני רוח הקדש [ושרתה על הנשיאים], א"ל קח מאתם, מאתם היה הדבר, ומי נתן להם את העצה שבטו של יששכר הה"ד ומבני יששכר יודעי בינה וגו', אמרו להם הל מועד שאתם עושים פורח באויר, אלא עשו לו עגלות ותהיו טוענין אותו בהם, והיה משה מתירא שמא אחת מן העגלות נשברת או אחת מן הפרות מתה ונמצא קרבנם של נשיאים פסול, א"ל הקב"ה למשה והיו לעבוד וגו' ניתן להם הויה שיהו קיימות לעולם. ועד היכן היו קיימות, רבי יודן בשם בר קפרא עד בגלגל שורים זבחו, והיכן הקריבום, רבי אבא בר כהנא אמר בנוב הקריבום, רבי אבהו אמר בגבעון הקריבום, רבי חמא בר חנינא אמר בבית עולמים הקריבום דכתיב ויזבח [המלך] שלמה את זבח (השלמים) [הבקר] וגו'. תנא משום רבי מאיר עד עכשיו הן קיימות לא (הוזמו) [הוממו] ולא הזקינו ולא הטריפו, והרי דברים ק"ו ומה אם העגלות שנדבקו באהל מועד ניתן להם הויה שיהו קיימות לעולם, ישראל שהן דבקים בהקדוש ב"ה על אחת כמה וכמה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום:
ויקח משה את העגלות ואת הבקר, הרי משה נוטלן ומחלקן לפני דעתו, את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון וגו' ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר נתן לבני מררי, לפנ שהן ששה עשר לאלעזר ושמונה לאיתמר שנאמר וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום [לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה ויחלקום] בגורלות אלה עם אלה כי היו שרי קדש ושרי האלקים מבני אלעזר ובבני איתמר ויכתם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתם וראשי האבות לכהנים וללוים בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר:
ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו ומה ת"ל ישאו אין ישאו אלא לשון שירה שנאמר שאו זמרה ותנו תוף ואומר המה ישאו קולם, מכאן לעיקר שירה מן התורה:
ויקריבו הנשיאים את חנכת המזבח, מגיד שכשם שנתנדבו הנשיאים (פא) למלאכת המשכן כך נתנדבו לחנוכת המזבח, [ויקריבו הנשיאים באו ועמדו לפני המזבח] ולא קבל משה מהן, עד שנאמרה לו מפי הקודש שנאמר ויקריבו את קרבנם לחנכת המזבח, ועדיין לא היה משה יודע כיצד יקריבו אם למסעות אם לתולדות, עד שנאמר לו מפי הקודש יקרבו למסעות, שנאמר ויהי (פו) אין ויהי אלא שנאמר לו מפי הקודש יקריבו למסעות. ואחד יומו, עד שנאמר לו מפי הקודש יקריבו כל אחד ואחד יומו, שנמר נשיא אחד ליום, לפי שהיה נחשון מלך והוא הקריב תחלה לא יאמר הואיל והקרבתי תחלה אקריב עם כל אחד ואחד יומו, לכך נאמר נשיא אחד ליום: