ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשה
והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים, לפי שנהג עמה מנהג בהמה לפיכך הביא קרבנה מאכל בהמה. לא יצוק עליה שמן שהשמן אור וקרוי יצהר וזו הביאה את האפלה לפיכך לא תהא אור במנחתה. לא יתן עליה לבונה, שהלבונה זכר לאמהות שנאמר אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה וזו פרשה מדרכיהן לפיכך תהא מנחתה מזכרת עון ולא מזכרת זכות. ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש וגו' ואם לא שטית טומאה תחת אישך וגו' ומן העפר וגו' הוא נברא מן העפר והיא נוצרת מן המים. ד"א למה לוקח מים ועפר ובודקה מפני שתחלתה מן המים. ד"א לפיכך היתה נבדקת במים ובעפר לפי שהן עדים שנאמר העדותי בכם וגו'. דבר אחר למה נבדקת במים [ובעפר] לפי שאדם זורע כמה שרעים בעפר ואינו יודע מה הן עד שהמים יורדין עליהן ומודיעין אם הן של בעל השדה או מה שורעו אחרים. ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין, הנואף אומר אין בריה בי, והקב"ה עיניו משוטטות בכל הארץ. ואומר אם יסתר איש במסתרים. כך דרך של עוברי עבירות משמרין שעת אפלה שלא יראה אותם בריה, וכן הגנב משמר שעת החשך שנאמר חתר בחשך בתים. וכן הוא אומר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם. קשה הגנב והנואף שמסלקין את השכינה כביכול שהקב"ה מלא העליונים והתחתונים שנאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' ובאיזה מקום בא הנואף לנאוף הלא הקב"ה בכבודו שם שנאמר מלא כל הארץ כבודו והנואף אומר סלק עצמך ותן לי מקום לשעה הדבר קשה עד מאד, כביכול הוא מלא רחמים וארך אפים ונותן לו מקום [לשעה] שנאמר כי הוא ידע מתי וירא און יתבונן, ואומר וסתר פנים ישים, הדא הוא דכתיב ועין נואף, ומה הקב"ה עושה וסתר פנים ישים יושב בסתר ישים פנים של נואף אף באותו העובר שהנואף והנואפת מבקשין שלא תתעבר אלא שיעשו תאותן בלבד והקב"ה מפרסמן בעולם הוי וסתר פנים ישים כדי שידעו הבריות ויאמרו בודאי שפנים של זה דומין לפני נואף שצר צורת העובר כדמות הנואף, לפיכך נקרא זמה שהן כופרים שניהן ואומרים אין אנו יודעין והבריות אומרים א"כ זה מה הוא. א"ר יצחק קשה כח הנואף שהוא מכשיל כח השכינה, כיצד העובר שהוא מתעבר מן האיש הקב"ה צר צורתו לארבעים יום (כב) ואח"כ הנואף בא עליה והקב"ה עומד ותוהה ואומר של מי אצור צורת האיש או צורת הנואף, כביכול צור ילדך תשי יו"ד זעירא תש ידי הצייר. א"ר אבהו משל למה הדבר דומה לצייר שהוא צר איקונין של מלך בא לגמור את הפרצוף אמרו לו מת המלך ועמד מלך אחר כיון ששמע הצייר כך נתרשלו ידיו התחיל לומר מה אעשה באלו הסימנין שבידי אצייר צורת מלך הראשון או צורת המלך השני התחיל תמה, וכן האיש משמש אם אשתו הקב"ה צר את העובר כדמות אביו חזר הנואף ובא עליה הרי נתערבו הסימנין, הוי אומר וסתר פנים ישים:
איש איש כי תשטה אשתו, שני רבותינו אין הנואפין מנאפין ער שתכנס בהן רוח שטות שנאמר איש איש כי תשטה אשתו. למדנו לאשה, לנואף מנין דכתיב נואף אשה חסר לב. זש"ה אם יסתר איש במסתרים אוני לא אראנו, מהו לא אראנו לא אראנו ואפרסם מעשיו לבריות, משל לארכיטקסן של מדינה התחילו בני המדינה מטמינין כספם וזהבם לתוך אותן המטמונים, א"ל הארכיטקסן אני בניתי את המדינה ואני עשיתי את המטמונים ממני אתם מטמינים, כך אמר הקב"ה למנאפים ממני אתם מסתירים עצמכם אם יסתר איש במסתרים אני בראתי אתכם מחילין מחילין שנאמר ותשכח אל מחוללך, מהו אל מחוללך לאל שעושה אותך מחילין מחילין. [למה] אני ה' חוקר לב בוחן כליואני הוא שמקרב אתכם למשפט שנאמר וקרבתי אליכם למשפט, לפיכך אל תהיו טועים אחר יצר הרע (כג) שלא תשטה אשתו של אחר מכם, שנאמר איש איש כי תשטה אשתו. דבר אחר איש איש ללמדך שמועלת וכופרת בב', באישה של מעלה ובאשה של מטה, אמר לה הקב"ה באישך את (משחקת) [משקרת] שמא בי [אתה יכולה לשקר]. משל למה הדבר דומה למי שהיה חבוש בתוך שני בתים זה לפנים מזה, והיו שם שני שומרים אחד מבפנים ואחד מבחוץ, פתח את הפנימי ויצא ולא הרגיש בו השומר, בא לצאת מן החוצון הרגיש בו תפסו, א"ל באותו שבפנים שחקת, אבל בי אין אתה יכול לשחק, כך אמר הקב"ה למנאפת באישך שחקת, אבל אני יושב ומשחק על בריותי שנאמר יושב בשמים ישחק. מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו והיתה [אחת] נשואה [בעיר] אחת [ואחת נשואה] בעיר אחרת, בקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה ולהשקותה מים המרים בירושלים והלכה לאותה [העיר שהיתה אחותה] נשואה שם, אמרה לה אחותה מה ראית לבא לכאן, אמרה לה בעלי מבקש להשקות אותי מים המרים. אמרה לה אני הולכת תחתיך ושותה, אמרה לה לכי, לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה ושתתה מים המרים ונמצאת טהורה וחזרה לבית אחותה, יצתה לקראתה בשמחה וחבקה ונשקה כיון שנשקו זו לזו הריחה המים המרים ומיד מתה לקיים מה שנאמר אן אדם שליט ברוח: