ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תרצז
תניא רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא האדם מכבד את מקומו, שכן מצינו בסיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' נסתלקה השכינה אמרה תורה במשוך המה יעלו בהר. וכן מצינו באהל מועד, שכל זמן שאהל מועד נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב, הוגלל הפרוכת הותרו זבין ומצורעים ליכנס לשם. לפי שנאמר (ה) בכל קדש לא תגע יכול אף במעשר, תלמוד לומר ואל המקדש לא תבא, מה קדש שהוא במקדש אין באין אלא אחד ביאת שמש, אף קדש שאינו בבמקדש אין באים לו אלא אחד ביאת שמש, אף אני ארבה קדשי קדשים, תלמוד לומר בכל קדש לא תגע. שאני אומר מה מקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש, אף הקדש אין באין לו אלא לאחר ביאת השמש. אי מה מקדש אין מחוסרי כפרה באין לו, ואלו קדשי מקדש, אף אני אביא קדשי הגבולין שאין באין אלא לאחר ביאת השמש, ולמה מעטת המעשר, מפני שהוא נאכל בטבול יום, אין במשמע בכל קדש לא תגע אלא היולדת, אבל אומר אני מה יולדת שהיא מטמאה במגע ובמשא אף אני מרבה כל הטמטים במגע ומשא כמוה, תלמוד לומר דבר אל בני ישראל לרבות את הטמאין במגע ולא במשא. אין במשמע אלא במי שנטמא בחוץ () אל יכנם לפנים, אבל הנטמא בפנים אל יצא לחוץ, אמרת ולא יטמאו את מחניהם, ומנין אם יהיו שוגגין יהיו בהבאת חטאת. אמרת או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' והביא את אשמו לה' על חטאתו וגו', יכול אף המטמאה טומאה קלה בתוך השוק יהא בהבאת חטאת. וכי היכן היא (ז) עשה ולא תעשה של הבאת חטאת על מי שנטמא ונכנס למקדש שוגג. ומנין אם היו מזידין בהכרת אמרת ואיש אשר יטמא וגו' אין במשמע אלא מי שלא הוזה כל עיקר. טמא לרבות שהוזה ולא שנה. יהיה לרבות שהוזה ושנה ולא טבל. עוד לרבות שהוזה ושנה וטבל ולא העריב שמשו. [טומאתו] בו לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כפרתו לכולם בעשה ולא תעשה בהבאת חטאת ובהכרת. וישלחו טמא ישתלח טמא ממקום טבול יום. וישלחו צרוע ישתלח מצורע ממקום הזב, יכול כולם ישתלחו חוץ למחנה אחת, אמרת וישלחו מן המחנה ריבה כאן מחנה אחת. אל מחוץ למחנה תשלחום ריבה כאן שתי מחנות:
ולא יטמאו את מחניהם. ריבה כאן שלש מחנות. יכול כולן ישתלחו חוץ לשלש מחנות, אפשר שהן נחלקין זה למקום זה וזה למקום זה, הא מה הדבר החמור שבכולן חוץ לג' מחנות זה מצורע, מכאן נתנו חכמים מחיצות ואמרו (ח) עשר קדושות הן. ארץ ישראל קדושה מכל הארצות, ומה קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם, מה שאין כן מכל הארצות. ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשרה לבית השכינה. ערי חומה מקודשת מן הארץ שמצורעין הולכין בכל הארץ ואינם הולכין בערי חומה. ירושלים מקודש מערי חומה שקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בירושלים ואין נאכלין בערי חומה. הר הבית מקודש מירושלים, שזבין וזבות נכנסים בירושלים ואין נכנסים בהר הבית. החיל מקודש מהר הבית שנכרים וטמאי מת נכנסין בהר הבית ואין נכנסין לחיל. עזרת ישראל מקודשת מעזרת הנשים שמחוסרי כפורים נכנסין לעזרת הנשים ואין נכנסין לעזרת ישראל. ישראל (ח) מערבי שמש נכנסים לעזרת הכהנים על רוחב אחת עשרה ועל אורך מאה ושלשים וחמש אבל לא היו עומדים על הדוכן, והלוים היו עומדים על הדוכן אבל לא היו נכנסים לפנים מכאן ובעלי מומים כהנים פרועי ראש ושתויי יין היו נכנסים לפנים מכאן, אבל לא היו נכנסים לא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ארבע אמות. ושאר הכהנים נכנסו לאולם ולהיכל ולסביבות המזבח ארבע אמות, אבל לא היו נכנסין לבית קדש הקדשים. וכהן גדול היה נכנס לבית קדש הקדשים ארבעה פעמים ביום הכפורים: