ילקוט שמעוני/איכה/רמז תתרמב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


נשא לבבנו אל כפים, אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים נפשו בכפו, שנאמר נשא לבבנו אל כפים, הא אוקים שמואל ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור, רבי חייא ור' שמעון ב"ר חד אמר המתפלל צריך שיתן עיניו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים וחד אמר צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים:

בני ציון היקרים וגו', מאי המסולאים בפז אילימא דהוו מחפזי בפיזא הא אמרי דבי ר' שילא משקל תרתי אסתרי פיזא נחת לעלמא חדא לרומי וחדא לכ"ע, אלא שהיו מגנין את הפז ביפין, מעיקרא חשיבי דרומאי הוו נקטין ביליונא דגושפנקא ומשמשי ערסייהו מכאן ואילך מייתו בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו ומשמשי, אמר ליה חד לחבריה הא היכא כתיבא, א"ל גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה וגו':